ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן נח
מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי ב"ה ב"ש אומרים תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אי אפשר שכבר חציו בן חורין בת חורין אי אפשר שכבר חציו עבד יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפרי' ורבי' שנאמר לא תוהו בראה לשבת יצרה. אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו וחזרו ב"ם להורות כדברי ב"ש. וכן הלכה. ומסקינן בסוגיא תנו רבנן המשחרר חצי עבדו ר' אומר קנה והוי חצי בן חורין וחכ"א לא קנה. אמר רבה מחלוקת בשטר דרבי סבר והפדה לא נפדתה או חופשה לא ניתן לה מקיש שטר לכסף מה כסף בין כולו בין חצי' דדריש והפדה לא נפדתה בפדייה ואינה פדויה. אף שטר נמי בין כולו בין חציו ורבנן גמרי לה לה מאשה מה אשה חציה לא דאין אשה מתגרשת לחצאין אף עבד נני חציו לא אבל בכסף ד"ה קנה פדוי' ואינה פדויה ורב יוסף דפליג עלייהו וס"ל דבכסף פליגי ובשטר ד"ה לא קנה תני עלה בתיובתא ומסיק דבעבד של שני שותפין אפילו רבנן מודו דקנה כי שחררי' לפלגא דהא לא שייר מידי והוי כאשה דנפקא מיני' לגמרי. אמר רבה מחלוקת כששחרר חציו והניח חציו דבעינן דניפוק כולו מיניה כאשה אבל שחרר חציו ומכר תחלה חציו או בבת אחת או נתן במתנה חציו כיון דקא נפיק מיניה כולו ד"ה קנה א"ל אביי ובכולו לא פליגי והא תני חדא הכותב נכסיו לשני עבדיו קנו ומשחררין זה את זה ותניא אידך האומר כל נכסי נתונין לפלוני ופלוני עבדי אף עצמו לא קנה מאי לאו הא רבי והא רבנן. לא אידי ואידי רבנן הא דאמר כולו הא דאמר חציו פי' רש"י בשטר האחד כתב חצי נכסי לך וכן בשני לחבירו לפיכך לא קנו דס"ל בכל אחד שחרר חציו והניח חציו, ולא מיבעיא דכי כתב ומסר לזה והדר ומסר לזה דלא קנה וכי מסר לקמא שייר פלגיה ולא קנה וכן השני לא קנה הואיל שהראשון לא קנה א"כ שייר פלגיה. אלא אפילו מסר לשניהם כאחד לא קנה דכיון דחצי נכסיו כתיב בכל חד דילמא חד פלגא כתב לתרווייהו ואיכא שיור. ואיבעית אימא לא קשיא הא דלא קנה בשטר אחד כגון כל נכסי לפלוני ופלוני עבדי דילפינן לה לה מאשה וכתב לה ודרשינן ולא לה ולחבירתה והא דקתני דקנו בשני שטרות כללא דמילתא להך שינויי כשכתב לכל אחד כל נכסיו ומסרן בבת אחת כגון שזיכה להו ע"י אחר קנו וכן אם כתב חצי נכסיו לזה ולזה חצי האחר ומסרו בבת אחת נמי קנה. ואם כתב חצי נכסיי לזה וחצי לזה ולא כתב חצי האחר לא קנו אפילו בבת אחת וזה אחר זה בחצי נכסיו לעולם קנו זה שיטת הרא"ש מתוך פי' רש"י והדין דין אמת אלא שהשיג עליו רשב"ם ואומר ששינוי הסוגי' ולא איירי בהכי דהא מדקאמר כל נכסיו משמע שמפרש בשטר שחציו שנתן לזה לא נתן לזה אלא הכל נתן לשניהם ועוד מדפליג בין אמר כולו לאמר חצי משמע דוקא אמר כולו קנו אבל חצי אפילו פירש שלא חצי אחד נתן לשניהם אלא הכל אפ"ה לא קנו, ע"כ נראה לי לפרש דרב' לטעמיה דאית לי' בפ"ק דקדושין ובמי שהוציאוהו כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו ובזה אחר זה לא קנה כיון דשייר ולא דמי לשחרר חציו ומכר חציו דהתם הוי בזה אחר זה אם מכר חציו תחלה והקשו התו' לפירושו א"כ כי אמר כולו נמי לא ליקני בבת אחת כיון דבזה אחר זה שני לא קנה כמו במקדש שתי אחיות דאינן מקודשות כיון דבזה אחר זה לא, תפסי הקדושין בשניי' אלא ודאי לא שייך כל שאינו בזה אחר זה אלא היכא שהראשון מונע את השני מלחול כמו בשני אחיות שמונעין קדושי הראשונה מלחול קדושי שניי' אבל הכא הא דלא קנה שני בזה אחר זה לאו משום דלא חזו לקנות אלא משום דכבר נסתלק הנותן ואין לו בהם כלום. וכמ"ש בתו' דלא קנה זה אחר זה לאו משום דלא חזי לקנות מכח הראשון דהא אפילו הראשון נמי לא קנה משום דשייר א"כ בבת אחת דליכא שיור קנו שניהם כאחת. עוד נראה בעיני דלא דמי הכא כלל להתם גבי קדושין דאי אפשר שיהו שניהם מקודשת יחד אלא אחת מהן מ"ה אמרינן כל שאינן בזה אחר זה כו' אבל הכא גבי מתנה אפשר שיזכו שניהם. לחצאין ויחלוקו. ואולי בזה כוונו התו' שכתבו ואין לדמות ממונא הראוי לחלוק אותו לחצאין לאיסורא. ע"כ נראים דברי הרשב"ם דחוים אף שהביאו הר"ן עוד כתב הר"ן וז"ל והרמב"ן ז"ל פי' דמשום הכי לא קנו לפי שאין עצמו בכלל חצי נכסיו שהנותן חצי נכסיו לחבירו אינו נוטל חצי בכל כלי וכלי ולא בכל שדה ושדה אלא שמין הנכסים ונוטל כחוש הלכך זה שכתב לו רבו חצי. לפ"ז ולא עשה ולא כלום ולא ידעתי מניין לו לרב דין זה שהנותן חצי נכסיו לחבירו שלא יזכה במחצית חציין ונוטל כל דבר ודבר. ואי אפשר דס"ל ז"ל דכשם שידו על התחתונה לגבי כחוש כך נמי יכול לדחותו ולומר לו לא תטול החצי בכל דבר. ולי אין צורך לכל זה. אלא היינו טעמא דחצי חצי לא מהני לפי שאין העבד משתחרר אלא מחמת השטר שנמסר בידו ובעינן שלא יהא בו שיור כלל דהא אמרינן הכותב כל נכסיו לעבדו ושייר קרקע כל שהוא אינו יוצא לחירות משום דאיכא שיורא בגט וה"נ מתוך השטר שנמסר לידו הא איכא שיורא. ואעפ"י ששטר חבירו מוכיח דליכא שיורא גבי נותן הרי הוא אינו משוחרר בשטר חבירו שלא זכה בו וכי אמרינן דשחרר חציו ונותן במתנה חציו קנה היינו כגון שנתן תחילה דהשתא ליכא שיורא בשחרור דידיה או כגון שהוא כותב בשטר שחרור עצמו שהוא נותן חציו האחד לאותו אחר ומזכה השטר לאחר בשביל שניהם וכיון דליכא שיורא בשטר שחרור קני וכן נמי היכא שכתב בכל א' מן השטרות כל נכסי כיון דליכא שיורא קני ומשחררים זה את זה. והדברים טובים וערבים: