אור ברסלב
ים של שלמה על גיטין פרק ד › סימן נז

ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן נז

סימן נו

תנו רבנן העושה שדהו אפותיקי לאחרים ושטפ' נהר גובה משאר נכסים ואם אמר לא יהא לך פירעון אלא מזה אינו גובה משאר נכסים. תניא אידך העושה שדהו אפותיקי לב"ח ולכתובת אשה גובין משאר נכסיו פי' שיכול הוא למכור את זו והן גובין מהשאר נכסים. רשב"ג אומר ב"ח גובה משאר נכסים כתובת אשה אינה גובה משאר נכסים שאין דרכה של אשה לחזור על בתי דינין. והרי"ף מוסיף ומביא הירושלמי דבפרק אלמנה לכ"ג. העושה שדהו אפותיקי לאשה בכתובתה או לב"ח ומכרה. מכורה והלוקח יחוש לעצמו. רשב"ג אומר לאשה בכתובתה אינה מכורה שלא עלה על דעתה שתהא מחזרת על בתי דינין:

הוי כשמכרן לשעה אנו קיימין אבל אם לא מכרן לשעה דברי הכל אין מכורין ופי' מכרן לשעה עד שעת טירפא ופי' מכרן לעולם אפילו בא שעת טירפא לא יחזיר המקח ואינן מכורין. ואפשר מאחר שמכרן להדיא שיהא המקח קיים לעולם. וזה לא יכול להיות שהרי הוא משועבד א"כ בטל המקח מעיקרו ובטל מיד. וז"ל הר"ן ודעת המפרשי' שלא הביא הרי"ף הירושלמי לכאן אלא כדי ללמוד ממנו דפלוגתייהו דרבנן ורשב"ג דהכא איירי במכר אותה שדה שעשה אפותיקי שלא נאמ' להדיא בברייתא שלפנינו אבל מה שאמר אבל אם לא מכרן לשעה ד"ה אינן מכורין אין לו ענין בכאן כלל אלא במוכר בנכסי צאן ברזל. אבל בעושה שדהו אפותיקי אפילו מכרן לעולם מכורי' אלא א"כ לא ימצא הב"ח שאר נכסים לגבות מהן. ע"כ. והיינו דפירש אפותיקי דהכא סתם אפותיקי אבל באפותיקי מפורש שאמר לא יהא לך פירעון אלא מזו לא מצי למימר דגובה משאר נכסים אפילו הן בני חורין שהרי אין שעבודו אלא עליו. וכתב רשב"א בתשובה כתב הרי"ף ותימא א"כ למאי מייתי הרי"ף הא דמכורים לשעה כו' לכאן מאחר שאין כאן מקומו. ע"כ נראה דאדרבה אייתי הא לכאן כדי להשמיע לנו דאף באפותיקי מפורש פליגי דומיא דצאן ברזל דדמיין להדדי כדמוכח בירו' דשלח רבנן סברי אם מכרה מכור' ודוקא לשעה עד שעת טירפא אבל לעולם ד"ה אינה מכורה שהרי אין לו שעבוד אלא על זה לחוד וה"ה בנכסי צאן ברזל הוא דפליגי הכי דלרבנן בסתמא המקח קיים עד שעת טירפא ולרשב"ג המקח בטל מיד והא לך לשון הירושלמי דבפ' אלמנה לכ"ג ר' יעקב בר אחא אמר בעבדי צאן ברזל פליגי ר' יוחנן אמר מכרן אינן מכורין א"ל ר' אלעזר אוכלין תרומה מוכיח ואת אמרת אינן מכורין מה פליגי כשמוכרן לעולם או שמכרן לשעה אם תימא כשמכרן לעולם אבל לשעה דברי הכל מכורין ואם תימא כשמוכרן לשעה אבל לא מכרן לשעה ד"ה אינן מכורין. נישמעיני מן הדא העושה שדהו אפותיקי לאשה בכתובתה ולבעל חוב בחובו ומכרן הרי זה מכורין והלוקח יחוש לעצמו רשב"ג אומר אינה מכורה שלא עלתה על דעתה שתהא האשה מחזרת על בתי דינין אמרי' אתיא דר' אלעזר כרבנן ור' יוחנן כרשב"ג הוי כמכרו לשעה אינ' קיימין אבל לא מכרן לשעה ד"ה אינן מכורין. ע"כ. ופירוש' דס"ל לירושלמי דהאי פלוגתא דרשב"ג ורבנן איירי באפותיקי מפורש וא"כ בודאי דוקא במכרה לשעה איירי דאי לעולם ליכא מאן דפליג דהוי מכורה דהא אין לו שעבוד אלא עליו א"כ ר' יוחנן ור' אליעזר דפליגי בעבדי צאן ברזל ופליגי בפלוגתייהו איירי נמי במוכרן לשעה. וכתב הרא"ש וז"ל וכיון דר' יוחנן סבר כרשב"ג דאפילו לשעה אינן מכורין היה נראה דהלכה כרשב"ג ורב אלפס ז"ל הביא בהלכותיו בפרק השולח ההיא ברייתא העוש' שדהו אפותיקי לבעל חוב ולכתובת אשה פלוגתא דרשב"ג ורבנן ואח"כ הביא הירושלמי דפרקין העושה שדהו אפותיקי לאשה בכתובתה וכו' פלוגתא דרשב"ג ורבנן ואחר שהביא מחלוקתן כת' הוי כשמכרן לשע' אנן קיימין אבל לא מכרן לשע' ד"ה אינן מכורין ומתוך זה משמע דפוסק כרבנן דאי סבירא ליה הלכה כרשב"ג מה הוצרך לו לכתוב אבל לא מכרן לשעה ד"ה אינן מכורין כיון דרשב"ג סבר דאפילו מכורין לשעה אינן מכורין עכ"ל. ואף שיש להשיב על דבריו דשמא משום הכי כתב הריף דפליגי במכרן לשעה להשמיע לנו דאפילו במכרן לשעה אינן מכורין דלא תימא פליגי דוקא במכרו לעולם אבל לשעה ד"ה מכורין מ"מ נראה דבודאי הרי"ף סבר הלכה כרבנן מדהביא פלוגתייהו סתמא ולא כתב מידי מסתמא הלכה כרבנן נגד רשב"ג. ועל זה נסתפק נמי בפרק אלמנה לכ"ג שכתב והאי מכרו שניהם לפרנסה כו' לא איתפריש לן שפיר דנעביד בי' מעשה והיינו ספיקתו אם נאמר דשמא אף לשם אין הלכה כרשב"ג שאמר מוציא מן הלקוחות אלא הוא אזיל לטעמי' שאמר כאן גבי אפותיקי מכרן אינן מכורין. ומאחר דכאן הלכה כרבנן שמא אף בנכסי צאן ברזל כן דהא בירושלמי משוי להו או שמא יש לחלק ביניהם וכן כתב הרמב"ם שבזה נסתפק ור"ח כתב דבשניהם הלכה כרשב"ג דהמקח בטל מיד ואני אומר דבודאי גבי נכסי צאן ברזל שהם שלה ממש או מה שהכניסה בשום. שלא יכול לסלק אפילו בזוזי כדפרישי' לשם בודאי הלכה כרשב"ג דהתם כדמשמע להדיא בסוגיא ומעשה נמי רב ואפשר אף רבנן לא פליגי עלי' והכא מדמסיק תלמודא סתמא פלוגת' דרשב"ג ורבנן ולא אמר כאן דרשב"ג לטעמי' ולא אייתי כאן דברי רשב"ג דהתם מסתמא הלכה כרבנן ואיכא שפיר לחלק בין נכסי צאן ברזל לאפותיקי אפילו מפורש מאחר שיכול לסלקו בזוזי מ"ה המקח קיים עד שעת טירפא ואי אתני להדיא שיהא קיים לעולם א"כ בטל המקח מיד וגבי אפותיקי סתם המכר קיים אפילו מכרו לעולם כל זמן שימצא בני חורין לטרוף מהן. ואקוה שירדתי בענין זה לעומקה של הלכה. ודין עשה עבדו או שורו וחמורו אפותיקי כתבנו בפ' ח"ה:

תוכן העניינים

ים של שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה