ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן נא
מסקינן בסוגיא אמר רבה בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהון דמפקי עבדי לחירות' פי' ועברו בעשה. ודסיירי נכסייהו שדותיהן בשבת לידע מה הן צריכין ודקבעי סעודייהו בשבת בעידן בי מדרשא, פי' שהחכם דורש לרבים בשבת והם יושבין בסעודות והיה להם להקדים או לאחר דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן שתי משפחות היו בירושלים אחת קבעה סעודתא בשבת ואחת קבעה סעודתא בערב שבת ושתיהן נעקרו ופי' רש"י בע"ש בליל שבת ואין כאן כבוד שבת דק"ל כבוד יום קודם לכבוד לילה והם היו מתכוונים לשם מצוה בשביל בטול בית המדרש ואיכא דמפר'. בע"ש ממש וכן בכל יום מרוב עשרם. אבל בהא מיהו איכא איסורא שיכנס לשבת כשהוא שבע בלא תאוה. ע"כ. ויש לחוש לשני הפירושים כי שניהם כאחד טובי' ובפרט מאחר שנעקרו משפחות עליה מי לא יחוש להחמיר. ומעתה אני קורא תגר על בני עמי זרע קודש שומרי שבת שאינם נזהרים בזה ויהי נקל בעיניהם להשוות סעודות בקר לסעודת ערב אלא מוסיפים בסעודה בליל שבת במיני תבשילין מסעודת בוקר ואוכלים בליל שבת דגים טובים שהיא עיקר הסעודות בענין הכיבוד ובבקר בסעודת שחרית נמי מ"מ השוו הסעודות ואנו צריכים לכבד השבת בבקר. יותר משום כבוד יום שהוא עיקר. ומיום עמדי על דעתי זאת גדרתי בעצמי שלא לאכול דגי' בליל שבת שהוא דבר חשוב ומסוים ואוכל אני אות' בבקר ואז אפילו יעשו בליל שבת כמה מעדנים לא יושוו לסעודת שחרית שיש בה דגים. ובפרק כל כתבי סימן י"ז הארכתי בזה עיין שם: