אור ברסלב
ים של שלמה על גיטין פרק ד › סימן נ

ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן נ

סימן מט

תניא גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיו בהן עבדים בין גדולים בין קטנים קנו עצמן בני חורין. אבא שאול אומר גדולים קנו עצמן בני חורין. קטנים כל המחזיק בהן זכה בהן דקטן לית לי' זכייה אפי' מדרבנן היכא דאין דעת אחרת מקנה אותו אלא שתקנו לו זכיי' במציאה מפני דרכי שלום. ר' יעקב בר אידי אמר ריב"ל הלכה כאבא שאול וכ"כ הרא"ש מדברי התו' והלכתא כאבא שאול דק"ל דריב"ל ור' יוחנן הלכה כריב"ל כמו שהביא ר"ת ממגלה מההיא דבית הכנסת מותר לעשות בית המדרש. ועוד מההוא עובדא דקדושין דגרסינן התם רב יהודא הנדואה גר שאין לו יורשים הוה חלש. על מר זוטרא לשיולי ביה חזיה דתקיף ליה עלמא טובא אמר לי' לעבדי' שלוף לי מסאני ואמטינהו לגו ביתאי. איכא דאמרי גדול הוה זה פי' למיתה וזה פי' לחיים ואיכא דאמרי קטן הוה וכאבא שאול דתניא גר שמת כו' אלמא הלכה כאבא שאול עיין לשם בסימן ל"ז ושם פי' תו מסקינן בסוגיא אמר ר"י כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו כדתניא לעולם בהם תעבודו רשות דברי ר"י ר"ע אומר חוב והלכתא כר"ע מחבירו ומ"ה פסק רב יהודא כוותיה ומסיק ההיא אמהתא דהוית בפומבדיתא דהוו קא עבדי בה אינשי איסורא אמר אביי אי לאו דאמר רב יהודא כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוי כייפינן ליה למרה וכתב לה גיטא דחירותא רבינא אמר בהא מודה רב יהודא משום איסורא והלבתא כרבינא שהוא בתרא וכן לדבר מצוה מותר דתניא מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה ושיחרר עבדו והשלימו לעשרה. ומסקינן מצוה שאני ואי עשה גמורה היא היכי דחי עשה שבתור' משום האי מצוה ויש מתרצין שלא אמרה תורה לעולם בהם תעבודו אלא משום שלא יתן להם מתנת חנם וכיון דאיכא מצוה לאו משום חנינה דידהו קא עביד אלא לצורך עצמו והוי ליה כנותן דמי עצמו. ע"כ ונראה דהא דרשב"ג לאו שכופין אותו לכך מאחר שאינה אלא מצוה אלא יכול לשחררו. אבל האי אמתא דעבדה איסורא דאיכא דבר עבירה כופין אותו כו'. וא"ל א"כ כל שפחה תפקיע עצמה בכך מאדוניה די"ל לא חיישינן דעבדה איסורא וגם לא חיישינן שישראלים יעשו עמה עבירה כל היכא דלא חזינן קלות האדון פשע במה שלא שמרה כראוי:

תוכן העניינים

ים של שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה