ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן כא
דין משומד שכתוב בגט שם אבי אביו, היכא דאיכא למיחש לעיגונא כשר. אפילו לא ניתן עדיין. וכ"ש היכא דמוחזק לקרותו לס"ת בשם אבי אביו:
כתב מהרר"יב וז"ל שמעתי ממהר"י מרבורק שנשאל שאלה זו בימי חכמי אושטרייך אם יש לכתוב במשומד בן פלוני ע"ש זקינו או לא. והשיבו לענין קריאת התורה יש לקרותו אחר זקינו כמו בר בר חנה אבל בגט יש לכתוב שם היהדות וכל שום וחניכה. ושוב כתב נ"ל ישראל ברונא דאם כתבו שם אבי אביו דהוי בדיעבד גט כדאשכחן גבי רבה בר בר חנא וכן יראה לשון חכמי אושטרייך שהשיבו אבל בגט יש לכתוב שם היהדות וכו'. ולא כתבו אבל בגט צריך לכתוב שם היהדות כו' אבל הטור כתב וז"ל א"א הרא"ש בתשובה על א' ששמו יוסף בן שמעון ונשתמד אביו והבן היה לו לגרש ולא רצה להזכיר שם אביו וכתב יוסף בן שמואל שהגט פסול. שהרואה אומר אחר מגרשה כי שם בעלה יוסף בן שמעון וזה היה יוסף בן שמואל. ומסתמא איירי בכה"ג ששמואל היה אבי אמו או אבי אביו. דאם לא כן איך בא לשמואל וא"ת מפני שדומה קצת לשם אביו בהתחלתו. א"כ ה"ל למקרי שמעי' דיותר קרוב לשמעון ודומה לו בשלש אותיות וכ"כ מהרא"י בכתביו דבהכי איירי שהיה אבי אביו ומשום דבני בנים הרי הן כבנים היה שפיר קרא שמו כך ואפילו הכי פסול מפני הטעות אכן בתשובה עיינתי ולא מצאתי שפסלו הרא"ש אלא ששלחו אליו שחכמים התירו מעשה כזה. והוא כתב וז"ל ותמה אני על המתירין נהי דיכול לשנות שמו ולקרות לו שם אחר כדאמרינן שלשה דברי' מבטלין הגזירה וי"א אף שינוי השם כמו שמצינו גבי אברהם ושרה, אבל שם אביו האיך יכול לשנות וכו' א"כ מאחר שאינו חולק להדיא עליהם אלא שתמה דברי המכשירים עיקר. כי אינו משנה שמו כלל אלא שקאי אאבי אביו והרי ראוי היא שיקרא את עצמו כך לס"ת. אלא שבגיטין צריך לברר יותר אבל בדיעבד למה לא נכשיר כה"ג. ועוד מצאתי תשובות ישינות בשם רש"י ז"ל שבא מעשה לידו באחד שהיה שמו יוסף בן יעקב. ושינה שם אביו וכתב בגט יוסף בן שמואל לפי שאביו נשתמד והשיב רש"י מאחר שהחזיק עצמו במדינות לקרות לו יוסף בן שמואל והעלה שם אביו כך לפי דבריו הוי מוחזק שמו במדינה כך ומתקנות רבן גמליאל שנהג לכתוב בגיטין פלוני בן פלוני וכל שום דאית, לי ולאהבתי הרי הגט כשר. שלא מצינו שהצריכו חכמים לחקור אחר עדים לחזק שמו ושם אביו אלא על פי עצמו והרי הוא מוחזק מ"מ כתב אי לא מפני שנישאת וכדי שלא להוציא לעז הייתי מסכים להכריח הרשע עד שיתן לה גט אחר אבל עתה אין השבון בדבר. אלא נסמוך על הדין כדת משה וישראל שהגט כשר. אלמא דרש"י הכשיר בדיעבד ואף שהיה מעשה זו אחר שנישאת וא"כ אפילו הוי גט פסול לא תצא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל. אכן לשון רש"י משמע דהגט כשר שהרי לא כתב לא תצא. אלא כתב שהגט כשר. ומה שהשיב אם לא שנישאת כו' היינו משום שהם היו מחמירים ורצו לפסול הגט. על זה השיב להם לולי שנישאת הייתי מסכים עמכם לכופו מפני הלעז שלא יוציאו על הגט וכן משמע הלשון שהרי לא כתב לולי שנישאת לא תצא הייתי אומר שהגט כשר כו'. אלא שהיה מסכים עמהם לכוף אותו לרווחא דמילת' אף שלא מן הדין כמו שכתב בסוף. ועתה אין השבון בדבר אלא נסמוך על הדין כו'. אלמא דהכי דינא. ואם היה מעשה בא לידי הייתי מכשיר בדיעבד אף אם לא ניתן הגט היכא דאיכא למיחש לעיגונא. ועוד אומר אני דכל זו מיירי שלא קראו אותו כך לס"ת. אבל היכא שקראו כך לס"ת בשם אבי אביו וחותם כך בשטרות אפשר אף הרא"ש מודה לזה שהרי הוחזק ממש והוי שמו ממש. וא"ל כמו שכתב הרא"ש שאין יכול לשנות שם אביו. אינו משנה שמו אלא שקורא את את עצמו בשם אבי אביו. ומאחר שראוי והגון כך לס"ת. א"כ פשיטא דכשר. ועיין לקמן פרק המגרש סימן כ"ו: