ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן יט
דין שאם לא הזכיר שם אבי המגרש או אבי האשה כשר. ושתוקי ובדוקי כותבין שמו לחוד ואין כותבין שם אבי אמו. והיכא שכתב שם אביו ולא כתב הכינוי צריך לכתוב גט אחר ואם קבלה הגט בדיעבד כשר אם לא נכתב הכינוי בין בבעל ובין באביו:
פסק כתב הטור בתשובה שאם לא הזכיר שם אבי האשה אלא כינויו. או אפילו לא הזכירו כלל שהוא כשר ע"כ. וה"ה שם אבי הבעל. וכ"כ הרשב"א דכל שלא מכירין שם אביו אין כותבין אלא שמו לחוד וכשר וכן הדין בשתוקי ואסופי וכן פסק מהררי"ב משום שחשיב כדיעבד. ואין לטעות ולכתוב בגט ברדלא כו' דשמא יאמרו שהוא איש אחר ששם אביו. דלא. ואינו זה. כדאשכחן בדברי התלמוד רב כהנא ברדלא אבל שתוקי ראוי היה לכתוב אלא שלא לביישו. וגם יש חילוק בין שתוקי בין בדוקי ואבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי. ויש כאן מקום למצוא לע"ז ולשדות ביה נרגא. לכן אין כותבין אלא שמו וכדי בזיון וקצף בזה שלא נזכר שם אביו. מאחר שכל העולם נכתבים ונזכרים בגט בשם אבותיהם והכל יודעין שהוא שתוקי אבל אין לכתוב אותו לכתחלה כמו שקורין לס"ת בשם אבי אמו שזהו כדי שלא לביישו אבל בגט איכא למיחש ללעז דמחזי כשיקרא. ומשום הכי היכא שאביו משומד שקוראין אותו לס"ת בשם זקינו וראוי כך לעשות כדאשכחן גבי רבה בר בר חנה וכן עושין בשטרות. אפילו הכי בגיטין אין כותבין אלא שם אבי ישראל וכל שום וחניכה דאית ליה כדי דלא למחזי למהוי כשיקרא. כמו שנפרש לקמן. והא דמקילינן לגבי שם אביו ואביה דוקא היכא דלא ידעינן. אבל היכא דידעינן צרי' לכתוב השם וחניכא כמו על המגרש גופא. וכן עשה מהרי"ל הלכ' למעש' שהחזיר הגט לאחוריו לפי שלא היה כתוב שם כינוי של אבי המגרש. וכן פסק מהר"ריי. ודוקא שקבלה הגט אז הוא כשר בדיעבד אם לא נכתב הכינוי וה"ה אף במגרש עצמו כך הדין ואפילו היכא דכתבינן וכל שום וחניכא. מ"מ כתבינן נמי להדיא הכינוי משום שופרא דמילתא בין במגרש בין באבי המגרש. והיכא דיש לאבי המגרש שם אחד במקום הנתינה ושם אחד במקום הכתיבה ולא נכתבו שניהם פסול. שמו גבי מגרש עצמו משום תקנת רבן גמליאל: