ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן לב
דין דאופין פת מרובה דהיינו גריצין גדולים ורקיקין ביום טוב:
תניא בית שמאי אומרים אין אופין פת עבה ביום טוב וב"ה מתירין ומאי עת עבה פת מרובה ואמאי קרו ליה פת עבה משום דנפישא בלישא פרש"י ובית הלל מתירין משום דאמר רבי אלעזר ממלא אשה כל התנור פת וכו' וכ' התו' שלא נהירא חדא דאם כן הוי ליה לאתוי הא דרבי אלעזר כיון דפלוגתייהו בהכי ועו' הקשה הר"ן דהוי ליה לפרש דדוקא בתנור א' איירי ועוד דלא דמו כלל לפתין גריצין ולמאי מייתינהו הכא לכן נראה לי דפת מרובה דקאמ' לאו יותר מכדי צרכו קאמר אלא היינו פתים גדולים ביותר ואיכא למימר שעושה לצורך חול הואיל ואין בו צורך (נראה לי טורח) כל כך והכי משמע בירושלמי מתוך שאתה מיגעו ממנעי ואינו עושה אלא כדי צרכו דפת קטן יש בו טורח יותר (בעריכת) כל א' וא' בין גריצין בין רקיקין היינו כדי צרכו בלבד וגם הם שוין בעובין אלא דגריצין היינו גדולים ורקיקין היינו קטנים והא דקאמר בסמוך משום טורח טירחא דלא צורך הוא קאמר מתוך שעושה ככרות גדולות אתא למיעבד יותר מצורך יום טוב עד כאן ולפי' תו' עת גריצין ופת עבה חדא מילת' והטעם שכ' בירושלמי מתוך שאתה מיגעו קאי על בית שמאי כלומר שאסרו דבר הבא בקלות בלא טורח משום דאיכא למיחש שמא יעשה יותר מכדי צרכו לצורך מחר וכן משמע קצת בירושלמי אכן בספר מצות גדולות לא פי' הכי וזה לשונו בפ' כל שעה מתירין בית הילל לוש פת עבה ביום טוב ואומר שם מאי פת עבה עת מרובה ומוכח בירושלמי שרצה לומר רקיקין דקין שמפרש שם שמותר שמתוך שאתה מיגעו אינה אופה אלא כדי צרכו פי' שיש לו טורח ברקיקים יותר עד כאן אלא שהוא מפרש שמתוך שאתה מיגעו דקאמר קאי אדברי בית הלל ומכל מקום נראה דאף לדעת הספר מצות גדולות דגריצין דמתני' אין פי' רקיקים ביותר אם כן ההיא אין אופין פתין גריצין אלא רקיקין פת גדולה קאמר וסבירא ליה שיש בו טרחא ואפילו הכי אסרי בית שמאי וב"ה סבירא ליה דשרי מתוך שאתה מיגעו כו' ולכל הפי' שרי לבית הלל לאפות בין גריצין בין רקיקין שיש בו טורח מרובה בין שאין בהן טורח ובכדי צרכו קאמר ולא מעני שהפת נאפת יפה וכדפי':