אור ברסלב
ים של שלמה על ביצה פרק ב › סימן לא

ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ב · סימן לא

סימן ל

דין סוף חולי העינים שקרוב להתרפאות אשור לכחול על ידי ישראל ביום טוב ראשון כדי להאיר העינים אכל [ע"י] כותי שרי וביום טוב שני שרי לכחול אפילו על ידי ישראל אכל שאר דברים הנז' לעיל בסי' ל' אשור אפילו כיום טוב שני וכן כל צרכי חולה שאין בו סכנה אשור לעשות ביום טוב שני אם הוא מאבות מלאכות:

בעא מיני' כ' אשי מאמימר מהו לכחול את העין ביום טוב פי' להשים בו כחול לרפואה היכא דאיכא סכנה כגון רירא פי' שעושין ריר שמזלף תמיד או דיצה פי' שנוקב תמיד כמחט כמו דץ ביה מידי או דמא עי' שיש דם כעין דמעות פי' שמדמעת תמיד או קדחת ותחלת אוכלא פי' תחילת חולי של כל אילו לא קמבעי' לי דאפילו בשבת שרי כי קא מבעי' לי סוף אוכלא פי' שקרוב להתרפאות הוא או פצוחי עינא עי' שאינו כוחל אלא להגיה אורו מאי אמר ליה אסור וכן הלכת' והני מילי מישראל אבל מכותים שרי דהא אמימר שרי למכחל עינא וכותי ואיכא דאמרי אמימר גופא כחל עינא מכותי בשבת אמר ליה רב לאמימר מאי דעתך דאמ' עולא ברי' דר' עילאי כל צרכי חולה עושין על ידי כותי בשבת וא"ר המנונא כל דבר שאין בו סכנה אומר לכותי ועושה הני מילי היכא דלא מסייע בהדיה ומר קא מסייע בהדי' דקא עמיץ ופתח עי' סגר ופתח ריסי עיניו להכניס הכחול אמר ליה איכא רב זביד דקאי כוותיך פי' שגם כן הקשה לי כמו שהקשית לי ואמרי ליה מסייע אין בו ממש והמרדכי כתב אה לשוני כתב ראב"י העזרי דכל הנך דאסירי היינו לרבנן אבל לרבי יהודא דמתיר מכשירי אוכל נפש שרי לכחול את העין ביום טוב דנפשו עגומה עליו וקצה באוכל כדאמרי' האי מאן דאית ליה סעודתא לא ניכלי אלא ביממא ע"כ וקולא גדולה היא לסמוך על סברת עצמו ולהתיר מה שאוסר הגמ' להדיא גם אין א' מכל שאר המחברים מודים לדבריו אף על עי שגם כן עסקו כרבי יהודא במכשירי אוכל נפש אלא שהר"ן כתב שיש אחרים שפי' כעין המרדכי ולישנא משמע שדעת יחיד היא ואין לנו להקל אמימר שרי למכחל עינא ביום טוב ב' של ראש השנה דסבור כנהרדעאי דסבירא להו דב' קדושות הן ולית הילכת' כותייהו דקיימא לן קדושה ואי היא מיהו שמע מיניה דאמימר דשרי למיכחל עינא ביום טוב [ב'[ של בליות וכ' הר"ן ומינה שמעינן דכל צרכי חולה שאין בו סכנה נעשין על ידי ישראל ביום טוב ב' ש"ג מיהו איכא למימר דהוי כגון מכחל עינא דמלאכה גופא שבות היא אבל להתיר אבות מלאכות אין לנו כן כתב המגיד משנה בשם הרמב"ן עוד כתב הר"ן ושמעינן נמי משמעתי' דמותר לכבות הנר מפני דבר אתר ומותר לכבות הדליקה מפני הפסד ממון על עי הפרש"י שפי' לעיל ביום טוב של גליות דבגמ' מוכח דהני כלהו כי הדדי נינהו ושרי לי' לרבי יהודא ואסרי לרבנן וכיון דמכחל עינא סמכינן בדרבי יהודא ביום טוב של גליות אף כל כבות הנר מפני דבר אחר ומפני הדליקה סמכינן עליה ביום טוב של גליות וקולא היא לעשות פשרה מעצמינו לדמות כל צרכי האדם לכחול העין דשמא לא התירו אלא כחול העין אף שאין בו סכנה אלא למאירת עינים התירו מה שהתיכו משום שהוא אבר חשוב שבכל האיברים בפרט לתלמוד תורה ובפרט מאחר שמצינו שלא הקילו חכמים ביום טוב שני אלא למת בלבד נאמר גם כן לכחול העין בלבד וכן דעת הטור שכ' ולענין מת בלבד חלוק יום טוב שני מן הראשין וכן לכחול העין דמשמע ותו לא מידי:

תוכן העניינים

ים של שלמה על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה