ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן כד
דין האופה מי"ט לחול אינו לוקה כי אמרינן הואיל כו' מיהו איסורא איכא ובארנו דאסור לבשל בי"ט לכותים ולכלבי' ואין עושין מורסין לתרנגולים בי"ט כשעושה דרך גיבול אכל כשמוליך רק שתי וערב באצבעו מותר:
איתמר האופה מי"ט לחול רב חסדא אמר לוקה ורבה אמר אינו לוקה הואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי ליה ר"ח אמר לוקה לא אמרינן הואיל וכ' הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שהלכ' כותי' דרבה שאינו לוקה אבל איסורא מיהא איכא כדפי' לעיל תו מסקי' בסוגי' תניא אך אשר יאכל לכל נפש שומע אני נפש בהמה במשמע כענין שנא' ומכה נפש בהמה ישלמנה ת"ל לכם ולא לכותי' לכם ולא לכלבים דברי כ"י הגלילי רע"א אפילו נפש בהמה במשמע א"כ מה ת"כ לכם לכם ולא לכותי' ומאי ראית לרבות את הכלבים ולהוציא כותי' מרבה אני את הכלבים שמזונתן עליך ומוציא אני את הכותי' שאין מזונתן עליך וכ' הרי"ף והלכת' כר"י הגלילי דסתם לן תנא כותי' דתנן עיסת כלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה נאפת בי"ט כו' וק"ל סתם מתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם משנה והר"ז הלוי חולק עליו וראייתו מהא דא"ל אביי לכ"י לר"י הגלילי הני סופלי לחיותא היכי שרינן להו בי"ט ואיצטרך לשנוי לי' בשינוי' דחיקי ודלא כהלכת' דהא משני ליה ריטבות' חזי להיסק גדול דלא כהלכת' היא כדאמרינן בחיזרא והילכת' יבישתא שרי רטיבות' אסור ולא אמרינן דחזי להיסק גדול ובהדיא תנן מחתכין את הנבלה לפני הכלבים אפילו בשבת וצדין חיה ועוף בי"ט מן הביברין ונותנין לפניהן מזונות וקודר אדם קב או קביים ונותנו לפני בהמתו ואינו חושש ומתירין פקיעי עמיר לפני בהמתו ומספספין את הכיפין ומהלקטין לתרנגולים ונותנים מים למורסין ונותנים מים לפני אווזין ותרנגולי' ולפני יוני הרדסאות וכל אלו מותרין בלא אגב ריפתא ודלא כר"י הגלילי והאיך אפשר לדחות כל אילו מפני משנה יחידאי דעיסת כלבים שנישנית כר"י הגלילי אגב גררא דעירוב ושיתוף וברכה וזימון וחלה ומצה ועי"ל דמודה כ"ע בעיסת כלבים כיון דאפשר לכלבים בעיסה בלא אפיי' לא טרחינן להו במלאכה יתירת' אלא בזמן שהרועי' אוכלים ממנה מכ"ז נ"ל שהלכה כמ"ד אפי' נפש בהמה במשמע ע"כ והשיב הרא"ש על דבריו וז"ל ולא ידענא מה הביא מכל אילו המשניות ראי' לכ"ע אטו מי איכא מאן דפליג בטלטול מזונות ליתנם לפני בהמה אפילו בשבת והרי"ף עסק כנ"י הגלילי שפסק שאסור לאפות ולבשל בי"ט לצורך בהמה ומתוך קושי' דסופלי עלה דר"י הגלילי אסר אף לטלטל מאכל בהמה וזה א"א לומר כדפי' וגם ב"ה דרשי לעיל לכם ולא לכותים לכם ולא לכלבים ואינהו אמרי בע' נוטל מעבירין מעל השולחן פירורין פחות מכזית וכו' מפני שהן מאכל בהמה אלא צ"ל כמ"ש רשב"ם דסופלי לא חזי לחיותא אלא ע"י תיקון שמרככין אותו או שוחקין אותו אלא שלפעמים אוכלין אותו ע"י הדחק הלכך לר' יוסי שא"א לתקנו בי"ט היכי מטלטלן ליה למשדי לחיותא והלא מוקצין הן כיון דאין ראוין לאכילה כ"א ע"י הדחק ומשני דחזי להסקה ופריך בשבת מא"ל ואפילו לר"ע א"ל דמטלטלי אגב ריפתא ע"כ והן הן דברי הרמב"ן שהשיב על דברי כ"ז הלוי וכן השיב הר"ן על דבריו ומ"ש הוא דאפשר ר"ע מודה בזה מאחר שראוי לאכול לכלבים בלא אפיי' דליתא דבסוגי' משמע דשני לבשל טריפות לר"ע כדי להאכיל לכלבים אע"פ שאפשר להם לאכלו סי והכריע כדברי הרי"ף וכ"פ כל הצרפתים חוץ מאבי העזרי כדברי הרי"ף והרמב"ם דהלכה כנ"י הגלילי וכן עיקר והא דמטלטלין הני סופלי אגב ריפתא אע"פ שאמרו לא אמרו ככר ותינוק אלא למת בלבד אכתוב אי"ה בע' נוטל ומאחר שהלכה כנ"י הגלילי שאסור לעשות מלאכה בשביל בהמה ה"ה דאסרי נמי הוצאה בכ"ה כדפי' לעיל בפ"ק סי' ל"ז וכ"כ המרדכי וכ' עוד אין עושין מוכסין לעופות בי"ט דממעטינן מלכם ע"כ ונראה דוקא דרך גיבול קאמר אבל דרך שינוי להוליך שתי ועכב ולעכב באצבעו שרי אפי' בשבת כדאמרי' לשם בסוף מסכת שבת דמותר לגבל אף לשוכי' דרך שינוי וכ"כ הכלבו בה' י"ט וז"ל שריית המורסין לתרנגולים מותר ובלבד ע"י שינוי לעי שהדבר קרוב לגיבול: