ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן כג
דין אם נשלח שליח כותי לישראל מותר להאכילו וכן לעבדים ושפחות כותי ומ"ש לעיל דאסור להזמין היינו כותי שהוא חשוב בעיניו ובארנו דל"ד להזמינו אלא ה"ה אם בא מאיליו והוא כותי חשוב נמי אסור א"ל שיאמר לו ישראל בפי' אי סני לך במה שהכנתי לעצמי אכול ואי לא לא אטריח בשבילך ומותר לתת לכותי חתיכות בשר או פשטי"דא כי לא אשור אלא כשמזמינו על השלחן:
מרימר ומר זוטרא כי מקלע להו כותי בי"ט א"ל אי ניחא לך במאי דטרחינא לן מוטב ואי לאו טירחא יתירה אדעתא דידך לא טרחינן וכ' הרא"ש וז"ל ואם נשלח שליח כותי לישראל בי"ט מותר להאכילו בי"ט וכן נוהגי' באשכנז שיש עבדים ושפחו' כותים דלא אסר ריב"ל אלא לזמן את הכותי שהוא חפץ ביקרו ומרבה לו מנות וחיישינ' שמא יבשל לו קדרה לבדה שלא הי' מבשל בה א"ל בשביל הכותי דאילו הרבה בשביל הכותי בקדרה שהוא מבשל בה ליכא חשש איסור והא ליכא למיחש בעבדים ושפחות שבבית ישראל וכ"פ המרדכי דמותר להאכיל עבדים ושפחות כותי' ומשמע נמי לשם דאפילו להרבות בשבילם שרי רק באותו תנור ובאותו קדרה וכן יראה עיקר והרמב"ם כת' אבל אם בא הכותי מאיליו אוכל עמו שכבר הכינוהו וכתב עליו המ"מ שדקדק כן ממ"ש אין מזמנין את הכותי ולא אמר אין מאכילין את הכותי משמע שלא אסרו אלא במזמנים אותו אבל בבא מאיליו אין לחוש אבל הרשב"א כ' שהאמירה מעכבת ע"כ וכ"כ הטור (בסי' תקי"ב) דאינו נרא' דאע"פ שכבר הכינוהו אכתי איכא למיחש שמא ירבה בשבילו אם הוא חשוב וראוי לכך אלא צריך שיאמר לו אם יספוק לך במה שהכינו לעצמינו בא ואכל ע"כ ובא"ח כ' וז"ל לא ישלח לכותי דורון בי"ט ולא פת ולא תבשיל אם הי' בדעתו לשלוח בי"ט שא"א שלא ירבה בשבילו ומ"ש ממלא אשה הקדרה כו' היינו דוקא לצורך ישראל ע"כ ול"נ דמ"ש לאסור אף בקדרה א' לצורך כותי ממה שירבה בקדרה א' לצורך ח"ה מאחר שהטעם דחד טירחא הוא ה"ה נמי בסתם לצורך כותי דדוקא גבי פת הוא דמחלקינן בין ישראל לכותי משום דפת כלפת ופת איכא טירחא בפ"ע ולא התירו אלא משום שהפת נאפת יפה יש לחלוק ולומר דדוקא לישראל התירו מאחר שחזי לי' כל פת ויש ג"כ טעמא לשבח שהפת נאפת יפה התירו לו אבל לא בעבור צורך הכותי אבל גבי קדרה שאין הטעם משום שנתבשל יפה אלא משום דחד טירחא היא ולית' ביה איסור כלל כדפי' ה"נ גבי כותי רק שלא יאמר בפי' שעושה לכך כדפי' ומ"מ הדין דין אמת דאיכא למיחש שירבה קדרה אחרת בשבילן וכתב תשב"ץ שמהר"ם התיר ליתן לכותי חתיכה פשטיד"א או מאוזא בי"ט דלא חיישי' שמא ירבה בשבילו רק כשמזמנו על השלחן וזהו פשוט אכן אם ידע שיבא הכותי למחר יזהר שלא ירבה בשבילו: