אור ברסלב
ים של שלמה על ביצה פרק ב › סימן כב

ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ב · סימן כב

סימן כא

דין בני חיל שנתנו קמח לישראל לעשות להם פת בי"ט אם כשנותנים פת ממנה לתינוק אין מקפידין מותר לאפותה להם בי"ט והוא שהקמח הוא של בני חיל אבל אם מוטל על ישראל לתת להם אסור לאפותה לפיכך אשור להזמין כותי בי"ט:

בעו מיני' מר' הונא הני בני באגי פי' ישראל הדרים בכפרי' דרמו עלייהו קמחא דבני חילא עי' המלך הטיל עליהם לאפות ולבשל לאנשי מלחמתו מהו לאפותה בי"ט א"ל חזינא אי יהבו ליה ריפתא לינוקא ולא קפדי כל חדא וחדא חזי לינוקא ושרי ופרש"י ופליגא אההי' דלעיל דכ"ח דקאמר עיסה חצי' של כותי וכו' וכ"י פי' דל"פ דשאני עיסה חצי' של כותי וחצי' של ישראל דישראל מצי למיפלגה ולאפות חלקו אבל הכא מיירי שהוא הקמח לבני חילא אלא שטורח אפיי' הוי כמו אבני באגי הילכך לא היו יכולין ליקח כלל מן הקמח קודם אפיי' לאפותו לצורך תינוק אבל אח"כ שאפו בשביל החיל אז לא קפדי ואני אומר דאפי' אם הם נתנו הקמח ל"פ אהא דר"ח דא"א לומר פליגה בלישה שלא יניחו הבני חיל ליקח קמח ועיסה שלהם אפי' מקצת אלא צריכים הישראלים למסור להם כל הקמח הראוי לשיעור עיסה המספקת לבני חיל אלא שאחר האפיי' שוב אינם מדקדקי' אפילו לקחו הישראלים מהם פת א' לתינוק ומש"ה שרי ומסיק ופליג' דריב"ל פי' הא דר"ה דלעיל דאמר אי יהבו ריפתא לינוקא כו' דאריב"ל מזמנים את הכותי בשבת ואין מזמנין אותו בי"ט גזירה שמא ירבה בשבילו ע"כ וא"כ יש לתמוה על הרמב"ם שעסק כריב"ל דאין מזמנין הכותי בי"ט שמא ירבה בשבילו ופסק נמי כר"ה שכ' וז"ל בני החיל שנתנו קמח לישראל לעשות להם פת בי"ט אם כשנותנין פת ממנה לתינוק אין מקפידים מותר לאפיתו להן בי"ט שכל פת ופת ראוי לתינוק והראב"ד כת' שיפה אמר אע"פ שלא הסכים לדעת הרי"ף ז"ל ואינו יודע למה והמ"מ כת' וז"ל ויש מי שהעמיד דברי רבינו באמרו שלא הי' בגי' ספרי רבינו ופליגא ואני מקיים הגי' ומקיים דבריו וכי אמרו ופליג' לאו אהא דר"ה קאי דלא דמיין להדדי דההי' דר"ה אם לא היו אופין פת לחם לא היו יכולין לאפות ממנו פת א' ולתתו לתינוק אבל בזימון הכותי לא יגרע חלק ישראל אם לא יזמינוהו שהרי משל ישראל הוא נותן לו ופת התינוק הוא מבני חיל וכי אמרו ופליג' נ"ל דאמאי דסליק מיני' קאי דא"ל אביי לכ' יוסף למ"ד לכם ולא לכלבים הני סופלא לחיותא היכי שרינן להו בי"ט א"ל חזיין להיסק א"ל תינח בי"ט בשבת מא"ל א"ל מטלטלין להו אגב ריפת' ולזה אמרו שהשוו את הטלטול בשבת למלאכה די"ט דכיון שאין עושין מלאכה בשביל בהמה בי"ט אין מטלטלין בעבורה בשבת אלא ע"י פת כרי"בל שהוא התיר טלטול לצורך כותי בשבת אע"פ שמלאכה אסורה בי"ט מחמתו וזה נ"ל נכון לדעת רבי' ודינו קיים ויש בזה הודאת בעל ריב ע"כ ואני אומר שב' התירוצי' לא שווין לי הראשון לומר שבספרי' שלו לא כת' ופליג' דריב"ל מ"מ לא עלה על לבו לסמוך ע"ז מאחר שרבו הרי"ף כ' גי' זו בפשיטות כאשר כ' בכל הספרים מנין לו לחלוק עליו בלי לאי' אלא מסברא בעלמא גם התי' הב' שכ' המ"ע דפליגי דקאמ' קאי על סופלי דחיותא דלעי' אין עולה על הלב שסתמא דגמ' יאמר כעין חידה ותיר' זה בדוחק יספיק על הישיבה בזמן שמעלין עילא בקופא דמחטא לחדודי בעלמא וגם פלפולו אינה שוה בעיני כלל דהאיך ידמה טלטול דשבת לצורך טלטול דסופלי לצורך בהמה דהתם אין מטלטלין הסופלי שאין ראוי' אלא לבהמה לחוד אבל הכא מזמנין הכותי שיאכל עמנו ולא מטלטלין בעבור הכותי לחוד ואם הי' מזמן לכותי בפ"ע מ"מ הי' מותר לטלטל בעבורו שהרי ראוי' לישראל ועיקר נראה בעיני מ"ש בסוגי' דפליגי אדריב"ל היינו היכא דרמו עלייהו קימחא שיתן הישראל הקמח לא ה"ל לישראל ללוש בעבור מעט עת שיתן לתינוק דס"ס מרבה בשבילו והוי כאלו לש ואופה בעבור פת שלו שיתן לתינוק ומוסיף בשביל הכותי שהרי מן הדין יש לו לישראל ליטול מעט וליתן לתינוק ולמיפלגה בלישה אלא שאין מניחין להם הכותי' אבל מ"ש הרמב"ם שהקמח הי' של בני חיל ולא הי' לישראל חלק בו כלל כ"א אחר אפיי' בשכר טרחו מש"ה מותר לאפות ודומה למי שבישל תרנגולת כדי לאכול ממנה כבד קודם זמן אכילה דשני לד"ה ואף שהרי"ף לא חולק בזה מ"מ הרמב"ם חולק בזה וסברתו נכונה ע"כ שבאו הראב"ד ומאחר שבע"ד שבחו מסתמא כוון האמת וכן הלכה:

תוכן העניינים

ים של שלמה על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה