ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן טז
דין אם מי שאפה או בישל לכתחילה מי"ט לחבירו המאכל מותר באכילה:
פסק כתב המרדכי מעשה הי' בקולונ"יא שאפו לכתחילה פשט"ידא מי"ט לחבירו והתירו רבני קולונ"יא בדיעבד באכילה כנ"י דאמר המבשל בשבת בשוגג יאכל למ"ש בין לו בין לאחרי' וכ"ש בי"ט דקיל ור"י אוסר דע"כ לא שני כ"י אלא גבי שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי בי' אבל י"ט דקיל אי שרית לי' אתי לזלזולי בי' ואסור וכן אמ' הכ"א שראה שבא מעשה לפניו בטבח א' שתיקן ואפה קרעפ"ליש מי"ט לחבירו וצוה להשליך לאבוד ואפילו ליתן לשפחתו אסר לו ע"כ אכן בתשב"ץ כתב שמה"רם התיר (אפיי' של) אשה שאפתה מי"ט ראשון של ר"ה לחבירו מדתנן המבשל בשבת בשוגג יאכל וקצתן כראה כן מדברי הרמ"בם שכתב המבשל בשבת או האופה בי"ט כדי לאכול בו ביום או שזמן אורחי' ולא באו ונשארה תבשיל והפת ה"ז מותר לאוכלה בין בחול בין בשבת ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור ואפי' בשבת שאחר י"ט מפני שהחמירו במערים יותר מן המזיד משמע דאין איסור בדיעבד אלא במערים וכ"כ הרש"בא בתשו' וז"ל תבשיל שנתבשל בי"ט ראשון לצורך י"ט שני אם מותר תשובה זו בעיא בגמ' עבר ואפה מאי ואתינן למיפשטא מדתני' מי שלא הניח ע"ת כו' ודחי כ"כ והרי"ף לא פסק בה כלל ומיהו מסתברא דשרי חדא מדדחי לר"נ וכ' אשי ש"מ הכי ס"ל ועוד דה"ל משל דבריהם דאי מדאוריית' מישרא שרי דהא איכא הואיל וכ"נ מדברי הרמ"בם אע"פ שלא כ"כ מפורש וכ"פ ב"הע ולזה דעתי נוטה ויותר נ"ל הלכה שאפי' ה"ל מאכלים אחרים ה"ז מותר ואע"פ שהקשו שם מהא דתנן המעשר פירותיו בשבת כו' ואוקמינא בדאית לי' פירי אחרינא ותו מקש' מהטביל כליו בשבת וכו' ואוקמינא בדאית לי' כלי אחרינ' א"נ אפשר בשאלה אני אומר שלא עמדו דברים במסקנא שהני חזרו והקשו עוד שם מהמבשל בשבת בשוגג יאכל וכו' ופירק' איסורא דשבת שאני ומסתברא לי דהשתא דאתית להכי כולהו אינך נמי איסורא דשבת נינהו ובהנהו הוא דאסרי מזיד דידהו אבל בי"ט כלל לא דמעיקרא הוא דמהדרי למפרקינהו כדי שלא תחלוק בין שבת לי"ט אבל בסוף דלא קם ליה פריק פרוקא אחרינא דסגי לכולהו וכנ"ל ישובין של דברים ע"כ: