אור ברסלב
ים של שלמה על ביצה פרק ב › סימן טו

ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ב · סימן טו

סימן יד

דין אין אופין מי"ט לשכת ק"ו מי"ט לחול וה"ה מי"ט לחבירו ואפי' בב' י"ט של ר"ה אבל ממלאה האשה קדרה אי אע"פ שא"ע אלא לחתיכה א' ויכול להוסיף בקדרה חתיכה אפי' אחר שהניח הקדרה על האש ודוקא קודם אכילה אבל לאחר אכילה אינו רשאי לבשל ולומר אוכל ממנו כזית כי זו היא הערמה ומ"מ אם אירע כן בדיעבד שהערים ובישל ע"מ לאכול כזית מותר המאכל בדיעבד וכן ממלא נחתום חביות של מים אע"פ שא"צ אלא לקיתון א' ואופין תנור מלא פת אפי' א"צ אלא לככר א' כין בתנור גדול כין בתנור קטן אשל אסור להערים:

ת"ר אין אופין מי"ט לשבת ק"ו מי"ט לחול וה"ה מי"ט לחבירו באמת אמרו ממלאה אשה קדרה בשר אע"פ שא"צ אלא לחתיכה א' ממלא נחתום חבית של מים אע"פ שא"צ אלא לקיתון א' אבל לאפות לא יאפה אלא מה שצריך לו רשב"א אומר ממלאה אשה את התנור פת מפני שהפת נאפת יפה בזמן שהתנור מלא אמר רבא הלכה כרשב"א וכ' הרא"ש וז"ל פרש"י שהתנורי' שלהם קטנים והיו מדביקין הפת בדפנותיו מתוך שהוא מלא אין מקום לחמימתו להתפשט והפת נאפת יפה אבל בתנור גדול אין לאפות יותר מכדי צרכו וכ"מ מדשבק רשב"א נחתום דאיירי ביה ת"ק ונקט אשה משמע דוקא אשה שאופה לביתה בתנור קטן אבל נחתום שאיפה בתנור גדול לא ע"כ וכ"כ בהג"א בשם התו' ואפשר לומר איפכא דגבי נחתום שאופה בתנור גדול והוצאות עצים מרובה פשיטא שהתירו לאפות הרבה שאם לא נתיר לו בודאי לא יסיק התנור בהוצאה משום עת א' ויבא להמנע משמחת י"ט אלא אפילו אשה שאופה בתנור שלה והוא קטן והוצאה מועטת אפ"ה שרי משום שהפת נאפת יפה וזהו דעת הרי"ף שכתב הא דרשב"א כצורת' וכן הרמב"ם פסק האי דין בסתמא דמשמע אפילו לדידן שיש לנו תנורי' גדולים שרי וכן יראה מדעת התו' אשר נמצאו לפנינו שהקשו מהא דפסקינן הלכה כרשב"א דמתיר בפת אהא דמסיק לקמן כ"ח דעיסה חצי' של גוי וחצי' של ישראל אסור ולא שרינן לומר מפני שהפת נאפת יפה והוכרחו לחלק בין ישראל לגוי ומאי ק' דלמא הא דכ"ח איירי בת"ג ובמקום שאין מדבקין הלחם בדפנות אלא ש"מ שאין לחלק בזה וכ"כ המרדכי וז"ל הלכה כרשב"א ל"ש תנור קטן ול"ש פורני כדגר' בפ' המביא ואופין בפורני ומשמע אפילו בהערמה והא דתני' לקמ' ואם הערים אסור מוקמינן לי' בגמ' דחנני' הוא ואליבא דב"ש ור"י היתר לאפות בי"ט לצורך ברית מילה שחל להיות ממחרת ולא הי' די להקל בתנור א' והתיר לאפות ב"פ מפני צריכות פת א' לכל תנור ע"כ אכן נראה בעיני נהי דשרי אפילו בת"ג ע"י צורך פת א' אבל להערים כדברי ר"י לא נהירא בעיני וכן נמצא בהג"מ ע בפר"ח כתב ובלבד שלא יערים כך קבלתי מרבותי והיינו דלא כר"י שהתיר ג' תנוי' מלאים לצורך בר"מ שלמחר בח"ה רק ע"י צריכות פת א' מכל תנור ע"כ וכ"ד הרשב"א שנשאל על א' שהתיר לטפל בי"ט ראשון בצק בגבינה לצורך ליל י"ט ב' ובלבד שיתן מעט מא' מהנה לתינוק א' והביא ראי' מר' אדא ב"א דמערים ומלח גרמא גרמא והוא ז"ל השיב שטעה שאם אתה אומר כן למה הוצרכו להתיר למלאת קדרה בשל מחמת שהתבשיל יפה בזמן שהקדרה מלאה בשר והא לדברי המתיר מותר לבשל כמה חתיכות בזא"ז ואפי' בקדרות מחולקות כיון שהוא רוצה לאכול א' מהחתיכות ועל מה שהביא ראי' מר' אדא ב"א דמלח גרמא גרמא כ' שטעות גמורה היא בידם דהתם היינו משום שמחת י"ט והתירו סופן משום תחילתן שאם אי אתה מתיר לו כן אף הוא לא ישחוט ואתי לאמנועי משמחת י"ט והערמא זו מותרת לפי שלא באה לו מחמת פשיעתו כאותו הערמה דאפי' מחמת שנאבד עירובו בפשיעתו וכ"ש עכשיו שלא רבים יחכמנו ולא עדיפי מבני בשכר ע"כ ומש"ה נראה עיקר דברי התו' שכתבו בשם הכ"ש שרגילין העולם שמערימין ואוכלין מעט מן התרנגולת ואוכלין הכבד היינו דוקא קודם אכילה אבל אחר אכילה לא ע"כ וכ"כ הטור בשם ב"הע קודם אכילה יכולין להרבות בבישול אבל לאחר אכילה אין יכול להרבות בבישול ולומר אוכל ממנו כזית דאין לך הערמה גדולה מזו ע"כ ומ"מ נראה שאם הערים באכילת כזית אפילו לאחר אכילה שרי בדיעבד דהערמת אכילת כזית אין לו דין מערים לאסור ע"ז התבשיל אלא לו דין מבשל במזיד או בשוגג דשרי וכ"כ ריב"ש בתשו' וכל מה שכת' אין חילוק מי"ט לחול או מי"ט לחבירו ואפי' בב' י"ט של כ"ה ואע"ג דקדושה א' היינו להחמיר ולא להקל ועוד דהאידנ' יום א' עיקר וכן בסמ"ק והא דממלא אשה הקדרה מבשר כו' כתב רש"י הטעם דבחד טרחא סגי ולפי דבריו אם נתנה חתיכה א' בקדרה אחר שהניחה הקדרה ע"ג האש אסור דהוי ב' טירחא וכ"ה בודאי לת"ק דלא שרי בעילוי כלל ואף רש"בא מודה לדבריו ול"פ אלא בפת מפני שיש עילוי בדבר שהפת נאפת יפה אכן המ"מ כת' בשם הרש"בא ממלאה אשה קדרה כו' כדי שיאכלו משמנים לפיכך יראה לי שאפי' ליתן בקדרה חתיכה אחר שהניח ע"ג האש מותר ע"כ וכ"ד הטור שכ' (בסי' תק"ג) וז"ל וי"א דאפי' אמרה בעי' שהיא רוצה אותה לצורך מחר שהוא מותר ויש אוסרין ונראה שהוא מותר כיון דהטעם דהיתר מפני שהתו' גרם טעם בתבשיל א"כ אפילו פירשה בעי' נמי מותר ע"כ ולענין פסק הלכה כתב הקאר"ו להקל כיון דהוא מדרבנן ויראה מדבריו שחולק הרש"בא על פר"שי ולא נהירא כי נראה סוגי' מיחוורא כדברי רש"י מקאמ' ת"ק סתמא ממלאה אשה קדרה מבשר ולא כתב טעם להיתר מפני כדי שיאכל משמנים אלמא דלא ס"ל הטעם דעילוי התבשיל או פת ומש"ה פליג שפיר נמי אאפיי' אבל אי הוי טעם למילוי בשר לת"ק מפני שמתבשל יפה א"כ למה אוסר בפת ודוחק לומר דהוא ס"ל דאין הפת נאפת יפה בשביל שהתנור מלא ורש"בא חולק עליו בזה ואמר מפני שהפת יפה אלא ודאי משום דחד טירחא הוא דשרי ת"ק ומ"ה אוסר בפת משום דכל ככר וככר צריכין אפיי' והערכה ורדיי' בפ"ע וכמו שפרש"י אלא שפליג עליה ר"ש וס"ל דאף משום עילוי התירו ומש"ה שרי בפת ואף בתבשיל אפילו אחר שהניחו הקדרה על הכירה נמי שרי ומאחר דק"ל כרשב"א לגבי ת"ק א"כ שרי גבי אפיי' וגבי תבשיל ומ"מ נ"ל דאף לפי מ"ש דשרי ליתן חתיכה א' או ב' בתוך הקדרה אפי' אחר שהניחה על האש משום עילוי קצת כדי שיאכל משמנים משום שלא דקדקו חכמי' כ"כ בדבריהם אבל מ"מ נראה שאסור לומר בעי' שהוא א"צ לאותו היום דלא התירו אלא במבשל סתם שנראה שאינו מבשל אלא לצורך י"ט בפרט מאחר דליכא שריות' לת"ק אלא שהוא חד טרחא אבל בב' טרחות (לא) אלא שר"ש מתיר בב' טרחות משום עילוי והרש"בא חשב זה נמי לעילוי כדי שיאכל משמנים א"כ כדאי הוא להתירו בסתם וכ"פ הרוקח וכ"ה עיקר אף שהטור הכריע להתיר:

תוכן העניינים

ים של שלמה על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה