ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן ד
דין דבי"ט ושבת אין להאריך התפילה בבה"כ יותר מחצי היום כדי שיהיה חציו לה' וחציו לכם ומיהו בר"ה יכול להאריך יותר מחצי היום אם לא שחל בשבת:
ת"ר מעשה בר"א שהיה יושב ודורש בי"ט כל היום כלו בהלכות י"ט יצתה כת ראשונה עי' לסעוד סעודת י"ט והניחוהו דורש אמר הללו בעלי פטסין פי' חבית גדולות הכינו להם כלומר בעלי נפש הן ואינן יגיעין לשמוע ד"ת לפיכך מהרו לצאת יצתה כת שניה אמר הללו בעלי חביות כלומר חביות קטנות יצתה כת שלישית אמר הללו בעלי בדים כת רביעית אמר הללו בעלי לגינין כת חמישית אמר הללו בעלי כוסות התחילו כת ששית לצאת אמר הללו בעלי מאירה לעי שהיו בה"מ מתרוקן מאוד וגנאי הדבר והיה קשה בעיניו ונתן עיניו בתלמידים התחילו פניהם משתנות כסבורין שכועס על כת ששית מפני שאחרו לצאת וכ"ש עלינו א"ל בני לא לכם אני אומר אלא להללו שיצאו שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה בשעת פטירתן דהיינו לאחר סיום הדרשה א"ל לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם אמר מר שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה והא שמחת י"ט מצוה היא ומשני כ"א לטעמיה דאמר שמחת י"ט רשות היא דתני' כ"א אומר אין לו לאדם בי"ט אלא אוכל ושותה או יושב ושונה ר' יהושע אומר חלקהו חציו לה' וחציו לכם א"ר יוחנן ושניהם מקרא א' דרשו כתוב א' אומר עצרת לה' אלהיך וכ"א אומר עצרת תהיה לכם הא כיצד ר"א סבר או כולו לה' או כלו לכם וכ"י סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו וז"ל גרסי' בפסחים פ' אלו דברים אר"א הכל מודים בעצרת נמי בעינן לכם לפי שהוא יום שניתן בו תורה לישראל אמר רבא הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם דכתיב וקראת לשבת עונג רב יוסף אמר הכל מודים בפורים דבעינן נמי לכם דמעיקרא להאי איתקן דימי משתה ושמחה כתיב מר בריה דרב אשי הוי יתיב כולה שתא בתעניתא לבר מיומא דעצרתא ופורים ומעלי יומא דכיפורי דתני כ' חייא מדפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב וכי בט' מתענין והלא בי' מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בט' מעלה עליו הכתוב כאלו התענה ט' וי' ע"כ ואין לדקדק מדקאמר הכל מודים ש"מ דהלכה כר"א כמ"ש ראב"יה שהכי הסמ"ג הביא נמי האי סוגיא וכתב שאין הלכה כר"א אלא כך שיטת התלמוד לומר הכל מודים בזה ומש"ה צריך לזהר ביה טפי וכבר הארכתי בזה בפ' כל כתבי סי' ע"ג ומש"ה נראה שאין לאחר התפילה יותר מחצות דהיינו י"ח שעות על היום וראוי לגעור בש"ץ בימי הסוכות שהלילות קצת ארוכים אם בא להאריך בניגונים כ"כ וכן בכל שבתות השנה. וא"ל מאחר שהתחילו אין מפסיקים דא"כ אמאי פריך לעיל הא שמחת י"ט מצוה היא ומשני ר"א לטעמיה דילמא שהתחילו בד"ת אין להפסיק עד סיום הדרשה אלא ש"מ דלר' יהושע דהלכתא כוותי' צריך להפסיק שלא יהא יותר מחצי היום ומ"מ בכ"ה שאימת יום הדין עלינו וספרי חיים וספרי מתים לפניו נפתחים יכולין להאריך בתפילה ובד"ת יותר מחצי היום ואע"ג דהאי קרא דעזרא לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים אר"ה קאי כדמוכח להדיא בקראי דכתיב לעיל מיני' ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל מאיש ועד אשה וכל מבין לשמוע ביום א' לחדש השביעי וגו' ואח"כ כתוב ויאמר להם לכו אכלו משמנים וגו' כי קדוש היום לאדונינו ואפ"ה אמר ר"א לטעמיה דמשמע הא לר"י אסור זה אינו נהי דקרא איירי בכ"ה מ"מ האי עובדא דכ"א שהי' דורש כל היום בהלכות י"ט דהיינו יותר מחצי היום לא הי' בר"ה אלא בשאר י"ט אלא שהביא האי קרא דעזרא לאסמכת' בעלמא דהא בגמ' דריש כמי שלחו מנות לאין נכון לו בענין ע"ת ובודאי עזרא לאו לע"ת קא מכוין אלא כפשוטו לשלוח מנות לאביונים שאין נכון להם בי"ט כמו לעשיר ותדע דהא עריך לעיל והא שמחת י"ט מצוה היא וזה אינו אלא בשאר י"ט דכתיב ושמחת בחגיך אבל בר"ה נהי דק"ל אסיר להתענות וראוי לפנק עצמו ג"כ בתענוגים קצת להראות שהוא בטוח בממ"ה שיצדיקנו בדין ויכריעו לכף זכות מ"מ לא מצינו להדיא שמצוה היא לשמוח שישאול סתמא דתלמודא והא שמחת י"ט מצוה היא ואם נאמר דדייק מקרא דכתי' לכו אכלו משמנים וגו' הא ר"א גופי' קאמר להו האי קרא אלא וההיא קרא ליכא למידק דשמא אחר חצי היום היה וכמו שהוא עשה אחר סיום הדרשה וכמ"ש תו' אלא ודאי אין ספק לתלמוד שלא איירי כלל בר"ה כ"א בשאר י"ט דסתם י"ט הם ג' רגלים אבל מ"מ כ"ה שחל בשבת לא גרע משאר שבתות שהכל מודים שחציו לה' ולא יותר והארכתי בזה בפ' כ"כ סי' מ"ה:
שמחת י"ט דאתא לידן נימא בה מילתא: