ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן ג
בזה השי' הוכיח הרב המחבר ז"ל ה"ה מסוגי' גמ' וממשמעות דברי הפוסקים דאע"ג דהכנה מן התורה במידי דאפיי' ובישולי אפיה מועיל ע"ת דאמרינן הואיל ואי מקלעי אורחים כו' ובהעתק לא הי' כתוב להיות שאין נפקותא לענין הדין מ"ט כתבתיו למען לא יחסר כל בו:
פסק כתב הסמ"ג וז"ל י"ט שחל להיות בע"ש אין אופין ומבשלין בי"ט מה שהוא אוכל למחר בשבת ואיסור זה מד"ס הוא כדי שלא יבאו לבשל מי"ט לחול שק"ו הוא לשבת אינו מבשל לחול לכ"ש לפיכך אם עשה תבשיל מעי"ט שהוא סומך עליו ואופה מי"ט לשבת ה"ז מותר ותבשיל זה שסומך עליו הוא הנקרא ע"ת זו דברי ר' משה אבל כל רבותינו שבצרפת שוין דאע"ג דהכנה מן התורה לרבה אפי' מי"ט לשבת וכוותי' ק"ל ואעפ"כ מועיל ע"ת דרבה לטעמיה בפ' אילו עוברין גבי אופה מי"ט לחול דליכא איסורא דאורייתא הואיל ואי מקלעי אורחים חזי ליה ומיתוקמא שם מילתיה דרבה כר"א שפוסק שם כמותו ואיסור הכנה דאורייתא משכחת לה כגון סמוך לחשיכה שאין שהות לאורחים לאוכלו מבע"י. עוד לשון אחר פי' ריב"א כי בזה תלוי איסור הכנה כשהוא מכין דבר שאינו ראוי היום ליהנות בו כגון קניית שביתה שהוא צורך מחר וכגון ביצה שנגמרה היום שלידתה למחר ומ"ש רב אשי הטעם כדי שיאמרו אין אופין מי"ט לשבת ק"ו מי"ט לחול על טעם העירוב עומד שלכך ניתקן שיאמרו שאופין מי"ט לשבת אין אופין אא"כ התחיל קודם י"ט שאינו אלא כגומר והולך בי"ט ק"ו שאין אופין מי"ט לחול וכן ערש"י שם ע"כ ונראה בעיני לפרש שדעת הרמב"ם שאין הכנה מדאוריית' במידי דלית ביה רק תיקון אוכל נפש דכל דבר אפוי ומבושל לא שייך ביה הכנה שאין מחוסר רק תיקון בעלמא משום דמעיקרא הוי חזי רק גבי ביצה שהוא דבר חידוש ולא היה ראוי כלל מעיקרא אבל לאפות ולבשל תקוני מילתא בעלמא הוא וכן הוא לשון תו' בשינויא בתרא במסכת בילה שכתבו ואי הכנה דאורייתא האיך הפקיעו חכמים בתקנתם דבר שהוא איסור דאורייתא ונ"ל שדעתו כשינוי בתרא לכך אמר אין אופין ומבשלין גזירה משום י"ט לחול דאי הוי דאוריית' האיך הפקיעו כו' ע"כ מסיק הסמ"ג אבל כל רבותינו שבצרפת שוין שסברו דאע"ג דהכנה מן התורה לרבה אפי' מידי דאפיי' ובישול אעפ"כ מועיל כו' דליכא לאיסור הכנה דאוריית' אלא כגון סמוך לחשיכה שאין שהות כו' וא"כ אין אופין דמתני' הוי דאורייתא וכגון בענין זה שאין ראוי להנות ממנו היום ולאפוקי הרמב"ם שמפרש אין אופין דמתני' אד"ס ויש מקשים דילמא הרמב"ם בכל ענין איירי ומוקי מתני' בכל ענין בין דאיכא שהות דמקלעי אורחים ובין ליכא שהות כו' וכל היכא דאיכא שהות כו' אמר שאיסור זה מד"ס כו' נראה דלק"מ מאחר שמע' מתני' דאיסור זה משום גירה שמא יבשל מי"ט לחול כו' וא"כ אי הוה ס"ל דאיכא הכנה דאוריית' תיפוק לי' דהוא אסור מדרבנן אע"ג דיכולין למקלעי אורחים מ"מ גזרינן מיניה וביה היכא דאיכא שהות אטו ליכא שהות דהוי איסור דאוריית' ממש ולא הי' צריך לי' לדחוק ולפרש טעם אחר אלא ודאי דלא ס"ל שום איסור דאורייתא כו' אבל הסמ"ג סבר דאותו ק"ו שהוזכר בגמ' משום גזירה כו' לא קאי רק על ע"ת דלפ"ז תקנו ע"ת כלומר ס"ס כשבאו חכמים להתיר הדבר מי"ט לשבת למה תקנו ע"ת ולא התירו כפשוטו אלא משום ק"ו כו' אבל אין אופין איירי שפיר באיסור דאורייתא כגון שאין שהות כו' ואפי' יש שהות כו' ראוי לאסור אטו אין שהות שהוא דאוריית' כו' וא"ל דלמא בעבור זה עשו ע"ת כדי שלא יבא לבשל אפי' אין שהות כו' דא"כ מה מועיל העירוב שסומך עליו א"כ יהיו סבורין אפילו כשאין שהות מותר בע"ת מאחר שהוא סומך עליו וזה ליתא כדפי' ע"כ כמ"ש בביאור הסמ"ג אבל מהר"י קארו כתב וז"ל באמת שדעת הרמב"ם מבואר בגמ' בע' אלו עוברין דאמרינן התם מדאורייתא צרכי שבת נעשו בי"ט ורבנן הוא דגזרי ביה גזירה שמא יאמרו אופין מי"ט כו' וכיון דאצרכוהו רבנן ע"ת אית ליה היכירא דאע"ג דלמאן דלית ליה הואיל אמרינן התם הכי מ"מ משמע דמאן דאית ליה הואיל נמי סבר הכי דבהא ל"פ והתו' צ"ל שסוברים שאע"פ שאינו מפורש בגמ' שחולקים בכך מ"מ לרבה לא שני ליה בין מי"ט לשבת בין מי"ט לחול ע"כ ולא דיבר נכונה דאדרבה בהא פליגי וכך הסוגי' בגמ' איתמר האופה מי"ט לחול רב חסדא אמר לוקה משום לא תעשה כל מלאכה רבה אמר אינו לוקה כ"ח אמר לוקה לא אמרינן הואיל ומקלעי אורחים חזי ליה רבה אמר אינו לוקה אמרינן הואיל וכו' א"ל כבה לר"ח לדידך דאמרת לא אמרינן הואיל האיך אופין מי"ט לשבת א"ל משום ע"ת ומשום ע"ת שרינן איסור דאוריית' א"ל מדאוריית' צרכי שבת נעשין בי"ט ורבנן הוא דגזרי ביה גזירה שמא יאמרו אופין מי"ט לחול וכיון דאצרכינהו רבנן ע"ת אית ליה היכירא ע"כ הסוגי' אלמא דמוכח להדיא דדוקא כ"ח הוא דאית ליה האי סברא אבל לא כבה דדוחק לומר דקביל מיניה דהא עדיין במחלוקתם עומדים ועוד כ"ח לטעמי' דס"ל להדיא דלית לי' הכנה דרבה כדאית' בעירובין בפ' בכל מערבין והיינו דס"ל דמדאוריית' צרכי שבת נעשין בי"ט אבל כבה בע"כ לא ס"ל דצרכי שבת נעשין בי"ט דאי ס"ל כ"ש לדביצה דבר הבא מאיליו שאין בו משום הכנה אלא ס"ל הכנה דאורייתא חוץ מאפיי' ובישול האיך דצ"ל הואיל ועוד אפי' המבשל מי"ט לחול כתב הרמב"ם להדי' דאינו לוקה כרבה איסורא דרבנן הוא והיינו דס"ב דאמרינן הואיל אפי' גבי י"ט לחול וכ"פ כמי הרי"ף להדיא וכ"ד כל המחברים אלמא דליתא לדברי הרמב"ם כל עיקר שוב מצאתי שכתב הר"ן בפ' אילו עוברין דמש"ה ק"ל כרבה לגבי כ"ח משום דלר"ח דס"ל צרכי שבת נעשין בי"ט א"כ אין הביצה נאסרה משום הכנה ואנו ק"ל כרב נולדה בשבת אסורה בי"ט וכן איפכא ולאו משום דס"ל שבת ויום טוב קדושה א' היא דהא רב ס"ל דשבת ויום טוב שני קדושות הן וכן ק"ל אלא משום הכנה הוא ואי כר"ח דס"ל דצרכי שבת נעשין בי"ט לא תאסר משום הכנה דק"ל דאסור משום הכנה אפי' בהכנה דממילא וכ"ש בהכנה דידים והיינו ממש כדברי הצרפתים וכדפי':