ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן מה
דין וילון שהוא רך אסור לעשותו מכלאים ואם עשו מדבר קשה מאוד שאין ראוי להתחמם בו או במקום גבוה דליכא למיחש שמא יתחמם בו שרי אפי' אם הוא מציל מפני הקור או הרוח או מפני החמה ומשפחת ידים אוסרה אם יש בהן כלאים ומטפחת השלחן שרי כדלקמן סי' מ"ט ע"ש ומותר לישב ע"ג עגלה המכוסה כלאים וכן מותר לפרוש בגד כלאים ע"ג גיגית שרוחצים בה:
פסק כתב הטור (בס' ש"א) וז"ל וילון אם הוא רך אסור לעשותו מכלאים מפני שהשמש מתחמם כנגדו לפעמים ע"כ וכתב מהר"יק שלמד זה מהא דפריך והאמר עולא מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו ופיר"שי מתחמם כנגדו אסור לעשותו מכלאים וכ"ע הרמ"בם והר"אש ז"ל ודלא כתו' שכתבו דלא אמרו בוילון אלא שהוא טמא אבל אין בו משום כלאים ובתשו' הר"אש (כלל ד' סי' י') כתב וילון העשוי למחיצה ואין מתחממים בו כלל אין בו משום כלאים ע"כ ותימה שזה הפך מ"ש בפסקיו ושמא י"ל דה"ק וילון שהוא קשה עד שאינו ראוי להתחמם בו ע"כ ל תימא) שעלו דבריו בזה לכתוב בספר (דבר זה) על דברי תו' דא"כ האיך הם מבינים הקושיא שמקשה מעולא דאמר וילון טמא כו' אם לא כפר"שי בהכרח ושמא תאמר דלדעת תו' ל"ג ס"ס קשה אמאי לא משני תלמודא דאיירי בוילון ולא נוקי בקשין וע"ק ה"ל לתו' לומר דל"ג הכי דעולא אלא חוץ לכבודו לא (ירד כלל (להשיג) לדברי תו' כי לא כתבו תו' אלא דל"ג מפני מה אמרו וילון אסור לפי שלא מצינו זה להדיא שאמרו בו איסור אבל לענין טומאה מצינו שאמרו בו טמא וממילא נלמוד ממנו לענין איסור כלאים וביש תו' מוגה דלא מצינו האי לישנא דוילון אסור לעשותו מכלאים ולא קאי על הדין כלל דלכ"ע אסור לעשותו מכלאים אם לא בוילון שאינו לאוי להתחמם כלל או מצד שהוא קשה מאוד או בגובה מקום דליכא למיחש שיתחמם כנגדו שרי אפי' הוא מציל מן הכוח והקור או מפני החמה ואין להביא ראי' לאיסור ממ"ש הר"אש במס' נידה בה' כלאים (דף פ"ג ע"ג) וז"ל מטפחת הידים ומטפחת הספרים ומטפחת (הספג) אין בהן משום כלאים כ"א אוסר מטפחת הידים פי' מפות שרגילין לפרוס על השולחן ולקנח בה הידים מטפחת הספרי' שמשימין על ס"ת (מטפחת) הספג שמסתפגים אחר הרחיצה ר"א אוסר מפרש בירושלמי מטפחת ידים מעמים שמחממין בה ידיו ומטפחת ספרים עושה אותן כמין תיק ומשימו בחיקו ומתחמם בו ומטפחת הספג טעמים שרואה את רבו ומתעטף בו ובירושלמי פוסק הלכה כר"א ואומר ר' זריקא כשהיו מביאין לכ' ביעתא במעה דאית בה כלאים שלא יכוו ידיו לא הי' מקבל ומביא ראי' ממתני' דלקמן מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה אלמא מניעת החום חשיב לבישת הנאה כמו לבישה למנוע הקור והגשמים הלכך לא קבל הביצה במעה שיש בה כלאים מפני שמנעתו מלכוות בביצה ע"כ ונראה דלא דמיא דדוקא גבי לבישה הוא דאסרינן אפי' להגן מפני החמה והגשמים והמפה לקבל ביצה הוא דרך לבישה סביב ידיו כעין בית יד אבל שלא דרך לבישה שני וכמו שמשמע בדבריו שהוא כתב אח"כ וז"ל מטפחת הספרים עי' כשבני אדם מסתפרין פורסין עליהם סדין כדי שלא יתלכלכו בגדיהם ירושלמי אמרינן במכוין לשם מלבוש אבל אינו מכוין לא יש מקומות אסורות משום כלאים שמטפחת שלהן יש להן בית ראש ולובשין כמין מלבוש כמו שעושין בארץ ספרד ע"כ אלמא שלא כדרך לבישה שרי וה"ה להגן מפני החמה וכן משמע מדברי הטור (סי' ש"א) שכתב וז"ל ד"ת אין איסור כלאים אלא דרך לבישה או להעלות עליו דרך חימום אבל אם העלם עליו שלא כדרך חימום כגון אוהל של כלאים (שמאהיל) עליו או שמפשיל קופה של כלאים מאחוריו או שמציען תחתיו מותר אבל אמרו חכמי' אפי' י' מצעות זו ע"ג זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהן שמא תכרך לו נימא ע"כ משמע להדיא מדבריו דאוהל של כלאים שרי אפי' מדרבנן ולא אסרו מדרבנן אלא לישן עליהם ומשום שמא תכרך עליו נימא אבל כל אינך הניחו על ד"ת וכ"כ נמי המרדכי וז"ל לפרוס בגד כלאים לפני ס"ת אע"פי שמגין ופני הקור מ"מ שרי וה"ה לכסות הגיגית שרוחצין בה ואבי העזרי התיר אף הכובעים שנושאין על הראש ובספר צפנת פענח פליג (ואוסר) מפני שמגין מחמה וצינה ע"כ אלמא דשרי לכ"ע והיכא דליכא דרך לבישה דאף הרא"בן בס' ל"ע ל"פ אלא בכובעין שהוא דרך לבישה ובדרשות הר' חיים מצאתי שכתב נמי שמותר לישב על העגלה המכוסה בכלאים כעין גיגית וכ"כ הא"ז וז"ל ואומר ראב"יה בשם אביו כ"י שמותר לפרוש בגד כלאים ע"ג הגיגית כשרוחצין בה הואיל שאינו אלא מעמיד החום בעלמא כה"ג לא שייך כלאים ע"כ וה"ה לעגלות שאין בכיסוי משום כלאים וכן עיקר: