אור ברסלב
ים של שלמה על ביצה פרק א › סימן מד

ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק א · סימן מד

סימן מג

דין דמשלחין בגדים כין תפורין ובין שאינן תפורין אע"פי שהן של כלאים והן לצורך המועד אכל לא סנדל המסומר מפני שגזרו לצאת בו בשבת וי"ט ומ"מ מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו אכל אין שולחין מנעל שאינו תפור וכן מנעל לבן מפני שצריך אומן להשחירו וכן במקום שרגילין להפוך העור דהיינו מקום הבשר לחוץ אסור לשלחו מפני שצריך להחליקו:

מתני' משלחין כלים עי' בגדים בין תפורין בין שאינן תפורין אעפ"י שיש בהן כלאים והן לצורך המועד ולקמן מפ' למאי חזי אבל לא סנדל המסומר פי' שגזרו עליו לצאת בשבת ובי"ט משום מעשה שהי' שנהרגו עליו כמה רבבות מישראל בעו"ה ע"י הרוגי מלכות כדאי' התם ומסיק לקמן אביי דשרי לטלטלו מדקתני אין משלחין אותו דאל"כ אפילו לטלטולי אסור לשלוחי מבעי' ומ"מ נראה דווקא לצורך גופו או מקומו הוא דשרי דהא כלי שמלאכתו לאיסור הוא וכל כלי שמלאכתו לאיסור אינו שרי אלא כה"ג ולא מנעל שאינו תפור כ"י אומר אף לא מנעל לבן מפני שצריך אומן להשחירו ובגמ' מסיק דר' יוסי אוסר בשחור מפני שצריך לצחצחו פי' במקומו שהיו רגילין הפוך העור דהיינו מקום הבשר מבחוץ ודרך מקום בשר להיות בו קליפין ובקעין ואינו חלק ע"כ צריכין להחליקו וכולן אמת ואין מחלוקת והרמב"ם נתן כלל לדבריו כל דבר שאין נאותין בו אפי' בחול עד שנעשה בו מעשה שאסור לעשותו בי"ט אין משלחין אותו בי"ט ונחזור למשנה זה הכלל כל שנאותן פירש מתקשטין ביום טוב משלחין אותו ומפרש לקמן דקאי אתפילין ומסיק בשלמא תפורין חזי למלבוש שאינו תפורין כמי חזי לכסות אלא כלאים לוואי חזי וכ"ת חזי למימך תותי פי' לכפול תותיה והתניא לא יעלה עליך אבל אתה מציע תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תכרך נימא א' על בשרו וכ"ת דמפסיק מידי דביני ביני והא' ר"ש בן פזי אר"י בן שאול משום קהלא קדישא דבירושלים אפי' י' מצעות זו ע"ג זו אסור לישן עליהם עי' מדרבנן אלא בוילון פי' שראוי לפורסו כנגד הפתח והאמר עולא מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש ויתחמם כנגדו פי' מתעטף בשוליו לפיכך יש תורת כלי עליו וכיון דמתחממי' כנגדו ממילא אסור לעשות מכלאים אלא בקשין פי' בגדים קשין דא"ר הונא ברי' דר"י (האי) נמטא (גמדא) פי' לבד קשה דנרש פי' שם מקום הוא שרי וכתב הר"אש בסוף כלאים והוא מדברי תו' דגמדא דנרש דשרי היינו אפי' בלבישה דלבדין והרכין אסורין מדרבנן כדתנן בע"ב דכלאים הלבדין אסורין מפני שהן שועין אבל טווי ואריג אינן הילכך מדאורייתא שרי ובקשין אוקמוה אדאורייתא ושרי אפילו בלבישה והא דקאמר אלא בקשין מיירי בבגדים שהן שוע טווי ואריג אלא שהן קשין דלא שייך בה' כריכת נימא הילכך שרי בהצעה ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן דלבישה והעלאה דאורייתא והצעה דרבנן וברכין גזור אפילו י' מצעות זו ע"ג זו ובקשין לא גזר כדתנן בכלאים הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן ודוקא בהצעה שרו אבל בלבישה ובהעלאה אסורין מדאורייתא אעפ"י שהן קשין כדאמרי' בריש ערכין הכל חייבין בציצית כהנים וישראלים ומסיק לכהנים איצטרכא ליה ס"ד הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו וכו' קמ"ל נהי דאשתרי בעידן עבודה כו' וביומא פ' בא לו קאמר דבגדי כהונה קשין הם אלמא אעפ"י שהן קשין אסירן מדאורייתא ותניא בתו' דכלאים כהן שיצא בהן למדינה חייב ודוקא בלבישה אבל בהצעה שרי אבל בלבדין אף לבישתן דרכין אינו כ"א דרבנן דקשין אפי' בלבישה שרי והא דאמרינן כי הא דא"ר הונא ברי' דר"י האי נמטא גמדא דנרש שריא לא שיהא דין קשין ונמטא שווין אלא כי היכא דשרי לבישת לבדי' קשין לפי שלבישת הרכין איכו אלא מדרבנן ה"נ שרי הצעת בגדים קשין לפי שאף הצעת הרכין אינו אלא מדרבנן ע"כ אבל רש"י פי' ביומא ע' בא לו דבגדי כהונה דקשין הן שרי אפי' בלבישה ומה שקשה עליו מערכין דמסיק שם דסתמא כהנים הואיל ואשתרי כלאים לגבייהו אלמא דשייך איסור כלאים בקשין וכתב הר"ן ליישבו וז"ל אבל א"א לקיים דברי רש"י ז"ל לפי שתירצו קושייתינו בשם הר"ז הלוי דכי אמרינן בגדי כהונה מותרין משום דקשין הן היינו דוקא באבנט שהיה קשה מפני שהיו חוגרין בו מתניהם וכלאים של פרחי כהונה אינו אלא באבנט דפרחי כהונה ודאי כהנים הדיוטי' היו שאין בגדיהן כלאים אלא באבנט בלבד ודאמרינן בערכין דאשתרו כלאים לגבייהו והיינו לגבי כ"ג בשאר בגדים שהיו רכין לפי שעשוין ללבישה ומיהו כי שני ליה בקשין ה"ה דהוי מצי לשנויי בשאין עשוין להעלאה בכרים וכסתות ולהצעה אלא דהא לא מצטרכא ליה דמתני' היא בפ' בתרא דכלאים הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים וכו' ע"כ וכ"ז דוחק וגם רש"י גופי' חזר בו כאן דקשין שרי בהצעה או לישב עליהן וכ"ד כל המחברים אלא שהרמב"ם כתב דלבדין אסורין מן התורה ולפ"ז ישתנה העניין ויהי' פי' דקשין הן מותרין בהצעה לחוד בין בגד בין לבד וכן גמדא דנרש שריא דוקא בהצעה וכמ"ש רש"י כאן אבל אין הלשון של שריא משמע הכי אלא מותר לגמרי וכן עיקר ומש"ה נראה מ"ש הא"ז גמדא דנרש פיר"שי לישיבה אבל לכסות בה אסור כדאמרי' בחמה מפני החמה אסור מפני שהוא מלובש הילכך כובעים שלנו שיש להם רצועות צריך ליזהר שלא יהו העורות הרצועות בכובע בחוטין של פשתים והלבדין שהן רכין כעין אותן שמשימין בסנדלים צריכין בדיקה שלא יהא תפורין בפשתן ע"כ ולפי מ"ש שרי הכל דהא הכובעי' (ברור) שאינו שוע טוי' ונוז א"כ כל זמן שהן קשין אין בהן שעטנז כלל ומ"מ אין ראוי להקל לכתחילה לפי שכמה כובעים עשוים נמי מבגד שהוא שוע טווי ונוז כמו שעושין בארצינו וא"כ אסור לתפור בחוטי של פשתן כמו שאר בגד ושלא יבא להתיר באותן כובעין ראוי להרחיק לכתחילה מכולן ומ"מ גבי לבדים יפה כתב לאיסור אפי' לעי מ"ש דלבדים הרכין אסורים מדרבנן וא"כ בהצעה שלא כדרך העלאה מותר היינו דוקא היכא שאין בשרו נוגע בהן כדפי' לעיל אבל היכא שבשרו נוגע בו להדיא אסור לכ"ע ולפי מ"ש בגדי עממין התפורין בפשתן דאינו שוע טווי ונוז ואינו (אסורים) אלא מדרבנן מותר להציע תחתיו כשאין בשרו נוגע בהן אפי' הן רכין. ומ"כ בשם מהר"ם בגדים שלנו שאין שזורין בשעת הדחק אין למנוע מלישב עליהן דהוי גזירה לגזירה פי' הצעה אטו העלאה או שמא תכרך נימא ואח"כ גזרינן אטו שעטנז דאורייתא ומ"מ נראה שיפה כתב בשעת הדחק אבל בלא דחק לא יעשה לכתחילה שלא יקילו בשעטנז ובפרט מאחר שהרמב"ם ורש"י לא חילקו בזה וכתב עוד הר"אש לשם דהא דשרי כרים וכסתות בהצעה תחתיו כשהן קשין מע' בירושלמי דוקא כשהן ריקן ונתן ע"ג איצטבא אבל מלא או ריקן ונתנו ע"ג מיטה אסור לפי שנכפף תחתיו ונכרך על בשרו והרמ"בם לא כתב זה הירושלמי אלא תפס גמ' דילן עיקר דלא מחלק מידי אלא סתמא כל זמן שהן קשין שני בהצעה וכ"כ עיקר שלא להחמיר כולי האי במידי דרבנן וכתב מהר"י קא"רו (בסי' ש"א) וז"ל קאפנגוש דידן אם הן תפורין בפשתן אם היינו אומרים שהגיעו לקושי נמטי גמדא דנרש היה שרי אפילו להעלותן לדעת התו' והר"אש ולדעת הרמ"בם להציען תחתיו ומיהו מי מפיס אם הגיעו לאותן קושי אם לאו הלכך יש ליזהר מלהעלותן עליו ואפי' מלהציען תחתיו עד שיתפרם במשי או בקנבוס ועניין טלטול בגד כלאים שכתב פה הא"ז להתיר וכן המרדכי שדיתי ביה נרגא בע' כירה סי' ל"ד אם לא לצורך גופו או מקומו:

תוכן העניינים

ים של שלמה על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה