אור ברסלב
ים של שלמה על ביצה פרק א › סימן מג

ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק א · סימן מג

סימן מב

דין דמשלחין שי"ט בהמה חיה ועוף דיין ושחוטין ומשלחין יינות ושמנים וסלתות וקטניות אכל לא את התבואה כין עשוי לצורך אדם בין לצורך (בהמה) ואותן הדברים שמותר לשלוח לא ישלח כג' ב"א בין בזא"ז בין בערבוביא ואפילו ג' ב"א כנ' מינים אסור בהולכין בכיון בזא"ז:

מתני' בש"א אין משלחין בי"ט אלא מנות ובה"א משלחין בהמה חי' ועוף חיין ושחוטין משלחין יינות ושמנים וסלתות וקטנית אבל לא את התבואה וכ"ש מתיר בתבואה תנא ר"ש מתיר בתבואה כגון חטים לעשות מהן לודיות עי' מאכל חטים שעורין ליתן לפני בהמתו ועדשים לעשות מהן רסיסי' פי' מאכל עדשי' וכתב הרא"ש מדהבי' הרי"ף ברייתא זו משמע דפסק הלכה כר"ש ולא ידענא טעמא מאי פי' והלא הלכה כת"ק בכל דוכת' שהוא רבים ובה"ע ז"ל כתב דטעמא דת"ק כדגרסי' אתיא ר"ש בשיטת ר"ע במה דדריש נ"ע לכל נפש אף נפש בהמה בכלל וכן סבר ר"ש אף אוכל נפש בהווה בכלל ות"ק דאסר ס"ל כר"י הגלילי ונ"ל דגמ' דידן פליגא הירושלמי דטעמא דכ"ש מפרש גמ' ומשום דחזי למיעבד מינייהו מאכל אדם וגם לישנא דמתני' משמע דלא כירושלמי דמשמע דרבנן אסרי תבואה לעי שאינם ראוים למאכל אדם (כקיטניות) והרמב"ם ז"ל פסק כת"ק וכן עיקר ע"כ ודבריו צריכין ביאור מה רצה להביא בדברי בעל העיטור מאחר שעדיין לא הכריע אם הלכה כת"ק והי' לו להביא דברי רמב"ם בתחילה שפסק כת"ק ואח"כ היה לו להביא דעת בה"ע ודעתו פי' פלוגתייהו אלא כראה בעיני דהכי הוא הצעת (הדברים) ובה"ע כתב דת"ק הוא כדמפר' בירושלמי דאתי' כר"י הגלילי וכ"ש ס"ל כר"ע וא"כ ממילא הלכה כת"ק דהא לקמן בפ"ב פסקינן הלכת' כר"י הגלילי אלא שלפ"ז אינו אסור אלא לשלוח דורון לצורך בהמה אבל אם עשוי לצורך אדם שרי כגון לודיות ורסיסי' ע"כ כתב הוא דלית' לדירושלמי מקמי גמ' דילן דמשמע דאסור לת"ק אפי' אם הוא לצורך מאכל אדם מאחר שאינו ראוי כדרכו כמו קטנית וא"ל א"כ אין ראי' להיות הלכה כת"ק מאחר סברא פליגי ע"כ כתב שהרמב"ם פסק לת"ק וא"כ הלכה שאסור לשלוח תבואה בכל עניין בין עשוי לאדם בין עשוי לבהמה וכ' ישעי' פסק שמותר לשלוח שעורין הראוין לבהמה ולית' כפי מה שפסקנו דאין הלכה כר"ש ור"ש מתיר במאכל אדם ובמאכל בהמה ות"ק פליג בתרווייהו ומסיק בסוגי' תנא ר' יחיאל ובלבד שלא יעשה שורה ואין שורה פחות ומג' ב"א פירש"י משום דאוושא מילתא ונראה כמוליכו למכור בשוק והר"ן עי' בשם ר' אפרים מפני שנראה כאילו א' הוא מוכר והב' לוקח והג' סרסור ע"כ ולכל אילו הטעמים אין חילוק בין הולכין זא"ז או בערבוביא דהטעם משום אוושא מילת' או כטעם ר' אפרים אבל הרמב"ם ז"ל לא כ"כ וז"ל ובפ"ה מהי"ט) לא ישלחנו בשורה כו' כיצד הרי ששולח לחבירו יינות או בהמות ביד ג' ד' ב"א כא' בזא"ז וכולן הולכין בשורה א' ה"ז אסור שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ע"כ וכ"כ הסמ"ג אחריו ומ"מ נראה דלאו דוקא בהכי מדקאמר אין שורה פחות מג' ב"א ולא אמר אין פחות מג' ב"א בזא"ז אלמא דלא קפדינן אלא אג' ב"א ועוד יותר נראה שאם היו הולכין בכיון בזא"ז הי' אסור אפי' בג' מינים דשרינן לקמן לפי שזהו כראה להדיא כעובדא דחול ואוושא מילת' נמי טובא ומסיק בעי רב אשי תלתא מיני בג' גברי מאי תיק"ו וכתב הרמב"ם והסמ"ג אחריו דמותר מאחר דלא נפשטה ובספיקא דרבנן (אזלינן) בקולא וכן תפס הטור דבריו ובסי' תקי"ז) אבל הר"ן כתב וז"ל אבל בה"ג פסק לחומרא וכ"נ דעת הרי"ף שהשמיטה וצ"ע למה ואני אומר אי לא הוה כפשטה אזלינן לקולא אבל מאחר שרב אשי ודורו שחתמו התלמוד וכתבו עליו תיק"ו אלמא שהניחו בספק איסור עד שיבא אליהו:

תוכן העניינים

ים של שלמה על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה