ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן כג
דין דכוי אין שוחטין (אותו) בי"ט ואם שחט אין מכסין דמו אפי' יש לו אפר מוכן ולערב מי"ט אם רישומו ניכר מכסה את דמו אם שחט בהמה חיה ועוף ונתערב דמן ויש לו דקר נעוץ או אפר כירה אם יכול לכסות בדקירה אחת מותר לכסות ואם אינו מספיק לכסות הכל בדקירה אחת אז אסור לעשות אפי' דקירה אחת:
תניא כוי אין שוחטין אותו בי"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו ופריך תלמודא ולכסייה כרב יהודא דאמר מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בו כל צרכיו או באפר כירה דמוכן הוא כדאי' במתני' ומשני אמר כבא אפר כירה (מוכן לודאי ואין מוכן לספק) וה"ה הכניס מלא קופתו עפר דעתו לודאי ואין דעתו לספק ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא הכניס עפר לכסות בו צואה של ילדי' מותר לכסות בו דם צפור. דם צפור אסור לכסות בו צואה דדם צפור ודאי הוא וצואה ספק הוא רמי בריה דרב ייבא אמר כוי היינו טעמ' דלא מכסין גזרה משום התרת חלבו א"ה אפי' בחול נמי בחול אמרי לנקר חצירו הוא צריך שחט באשפה מא"ל אלא בחול לא יבא להתיר חלבו אפילו אם רואה שמכסין אותו משום דמימר אמר מספיקא א"ל רבנן זיל טרח וכסי אבל בי"ט אי מספיקא מי אמרי לי' זיל טרח וכסי בתמי' אלא יאמר ודאי חיה הוא ויבא להתיר חלבו והנה לפי דברי רבא אם הכניס להדיא לכסות בו כוי שרי לכסות בו אבל הרי"ף והרא"ש הביאו הא דרמי ברי' דר"י לחוד וא"כ אפילו באפר מוכן אסור משום התרת חלבו. וכן דעת המחברי' ואזלא לה שינוייא דרבא דאמר דעתו לודאי כו' אבל מ"מ דינו אמת שאם הכניס עפר לכסות בו דם צפור שאסור לכסות בו צואה וה"ט מאחר שהכניס לצורך ודאי אבל הכניס עפר בסתם נ"ל דשני לכסות בו צואה דהא ר"י סתמא קאמר ועושה בו כל צרכיו וגם מסתבר דלכל מילי הכניס ואף דלפי שינוייא דרבא אין חילוק בין הכניס לדם צפור שהוא ודאי או הכניס בסתם מ"מ אין דעתו לספק דהא קאי אמלתא דכ"י ואפר כירה מוכן דהוי סתם היינו לפי משו' דבעי לשנוייא הא דכוי דאין מכסין את דמו דחק עצמו לפי שיטתו לומר כן ואמר כמי ואזדא (כבא) לטעמיה אבל לפי (מה) דקי"ל כרב מכי דכוי אין מכסין משום התרת חלבו א"כ בהכניס עפר מלא קופתו שרי לכסות בו צואה אפי' בשבת וכן באפר מוכן בי"ט וכתב הר"אש לענין כוי דאין מכסין את דמו בי"ט אבל לעכב מי"ט מכסין את דמו דכיון דלא מכסי ליה בי"ט אע"ג דמכסי ליה בחול לא אתי למימר הכי והא דאין שוחטין אותו בי"ט לכתחילה וישמור את הדם עד הלילה ויכסנה לפי שאין שוחטין לתוך הכלי ואם ישחטנו על העפר יבלע הדם בארץ ולא יהא רישומו ניכר אבל לא (גי' הר"אש דלא מסתבר) מסתבר לפי שימנע משמחת י"ט לפי שאין יכול לכסות את הדם לאלתר ע"כ תו מסקינן בסוגיא תני כ' חייא לא כוי בלבד אמרו שהוא ספק אלא אפי' שחט בהמה חיה ועוף דאיכא חיובא בודאי ונתערבו דמן זה בזה אסור לכסותו בי"ט אמר כ"א בר יאסיניאה ל"ש אלא שאין יכול לכסותו בדקירה אחת אבל יכול לכסותו בדקירה אחת מותר וכתב הרמ"בם (בפ"ג מה' י"ט) וז"ל השוחט חיה ועוף מעי"ט לא יכסה דמם בי"ט שחט בהמה חיה ועוף בי"ט ונתערב דמם לא יכסה אותה עד לערב ואם היה לו עפר מוכן או אפר כירה ויכול לכסות הכל בדקירה אחת הרי זה יכסהו ע"כ והשיג עליו הטור (בס"ס תצ"ח) וכתב ונראה אם יכול לכסות בדקירה אחת כיון ששחט כבר מותר אפילו אין לו עפר מוכן רק שיהיה לו דקר נעוץ (ואפר כירה בטור ליתא) ועפר תחוח ואם יש לו עפר מוכן יכול לכסותו אפילו בהרבה דקירות ע"כ ובחנם השיג עליו במ"ש שמותר בדיעבד אפי' אין לו עפר מוכן רק דקר נעוץ הלא דקר נעוץ מבע"י הוא עפר מוכן אלא שאסור לכתחילה משום חופר גומא אבל בלא עפר מוכן כלל ס"ל דאסור אפי' בדיעבד אלא שאני הכרעתי לעיל (בסי' כ"א ובסי' הקודם) שאף באין מוכן כלל שני בדיעבד ולא בעי דקר נעוץ אלא משום תרתי לריעותא ומ"ש הרמ"בם דאפילו באפר מוכן לא שרי אלא בדקירה אחת יפה כתב משום דהוה טירחא שלא לצורך ודלא כדעת הטור דס"ל שמטלטל עפר שאינו מוכן שלא לצורך אלא אפילו מוכן קאמר ומשום טירחא דהא סתמא קאמר דבשתי דקירות לא יכסה ונראה היכא שלא יספיק לו דקירה אחת אז לא יכסה כלל אפי' דקירה אחת דשמא לא יכסה הדם המחוייב בכיסוי ונמצא שטרח בי"ט שלא לצורך: