ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן כב
דין אפר כירה שהוסק מעי"ט מותר לשחוט ולכסות בו הוסק בי"ט אסור לכסות בו ואם ראוי לצלות בו ביצה מותר לכסות בו ואם שחט כבר מותר לכסות בו אפי' הוא צונן שאינו ראוי לצלות בו הכניס עפר הרבה לביתו לצורך גינתו והוא כנוס במקום א' מותר לכסות כו משנים אדם מלא קופתו עפר לבית בסתם ועושה בו כל צרכו והוא שייחד לו קרן זית ואיירי שהוא תיחוח ואם הכניס מלא קופתו לצורך גינתו לא דכיון שהוא מועט בטל:
פיסקא אפר כירה מוכן הוא א"ר יהודא אמר רב לא שנו אלא שהוסק מעי"ט אבל בי"ט אסור ואם ראוי לצלות בו ביצה מותר. וכתב הרא"ש ר"ש מודה בהך נולד שהוא מעשה חדש דמעיקרא עצים והשתא אפר וכן מוכח בפ' מי שהוציאהו דקאמר מיא בעובי מבלע בליעי ופריך כ"ש דהוי ליה נולד ואסור ומשמע דאליבא דכ"ע פריך ואי כ"ש שרי מאי פריך כ"ש בפשיטות והא איכא כ"ש דשרי והיינו לפי שיטתו דלא ס"ל לחלק בין נולד למוקצה ע"כ מוכרח לפרש דאף כ"ש מודה בזה אבל לדעת ר"ת ור"י וכל הצרפתים דס"ל דלא ק"ל כר"ש בנולד לא צריכין לכל אלה ובירושלמי איתא דשרי בדיעבד והביאתיו לעיל תנ"ה כשאמרו אפר כירה מוכן הוא לא אמרו אלא שהוסק מעי"ט אבל בי"ט אסור ואם ראוי לצלות בו ביצה מותר לכסות בו והירושלמי שאוסר איירי באפר צונן שהוסק היום ומכאן שמותר לכסות באפר חם ולא כמו יש טועים וכתבו התוס' (בדף ח') וא"ת ואנן היכי מסלקינן אפר כירה בי"ט בשעת אפיית פשטי"דא ונ"ל דאעפ"י שאין ראוי לצלות בו ביצה מותר דדבר מוקצה אינו אסור לטלטל בי"ט משום שמחת אוכל נפש ושמחת י"ט:
תו מסיק בברייתא הכניס עפר לגינתו ולחורבתו מותר לכסות בו פי' שהכניס עפר הרבה במקום א' לצורך הגן או החורבה לשוטחן בהן מותר לכסות בו דכל זמן שהוא צבור דעתו עילויה לכל צרכיו א"כ יהודא מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בו כל צרכיו דרש מר זוטרא משמיה דמר זוטרא רבה והוא שייחד לו קרן זויות דאל"ה בטיל ליה אגב קרקע. וכתב הטור (בסי' תצ"ח) וז"ל ומיירי שהוא תחוח שא"צ לא כתישה ולא חפירה ולא היה חסר אלא זימון אבל אם הכניס מלא קופתו לצורך גינתו לא דכיון שהוא מעט בטל ע"כ. והוא מדברי התוס' שכתבו וא"ת מה בא ר"י להוסיף על הברייתא דקתני אפי' הכניס לגנתו או לחורבתו וכ"ש מלא קופתו וי"ל דלפיר"שי ניחא דכשהכניס עפר לגינתו מיירי שהכניס הרבה וכל זמן שהוא צבור דעתו עליו לכל צרכו ואינו בטל אגב קרקע אבל הכ' מיירי שלא הכניס הרבה רק מלא קופתו מעט עפר וס"ד דיבטל אג"ק ע"כ. וכתב בא"ח בשם הרש"בא ומהר"י קאר"ו הביאו וז"ל הכניס עפר לגינתו או לחורבתו לכסות בו גגו הכי זה בדקר נעוץ ואין סומכין עליו לכתחילה בי"ט ואם עבר ושחט מכסין בו ע"כ. ולא ירדתי לסוף דעתו אם הוא עפר ששייך בו חפירה וצריך דקר או הדומה לו ומאחר שהכניס לכסות בו הוי כדקר נעוץ מבע"י והטעם שכל זמן שהוא צבור עומד לכל צרכיו כמו הכניס עפר לגינתו כו' א"כ למאי ל"ל (שנית) לכסות בו גגו ליחלק מיני' וביה הכניס עפר לגינתו והיא אינה תיחוח כ"כ עד דשייך בה חפירה אסור לכתחילה ואם אין שייך בו חפירה א"כ למה אסור לכתחילה מ"ש מהכניס עפר לגינתו כו' וצ"ל מאחר שהכניסו לכסות בו גגו דהיינו לענין בנין קפיד עליה ומוקצה ומ"מ בדיעבד שרי כמו דקר נעוץ וכמ"ש לעיל בעפר שאינו מוכן ומ"ש והוי כמו דקר נעוץ לא לענין מוכן קאמר אלא לענין היתר כיסוי בדיעבד ילפינן מדקה נעוץ וכדפרי' לעיל: