אור ברסלב
ים של שלמה על ביצה פרק א › סימן יז

ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק א · סימן יז

סימן טז

דין אפרוח שנולד בי"ט ונפתחו עיניו מותר ואם נולד בשבת מותר לטלטלו ואף סותר בי"ט שאחריו ואם לא נפתחו עיניו אסור אפילו בחול:

איתמר אפרוח שנולד בי"ט כב אמר אסור ושמואל ואי תימא כ' יוחנן אמר מותר רב אמר אסור מוקצה הוא ושמואל ואי תימא כ' יוחנן אמר מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה בלידה מה שלא היה ראוי בתחילה מתיר נמי עצמו להיות מותר באכילה ומוציא אותן מאיסור מוקצה א"ל כב כהנא ורב אסי לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד בי"ט א"ל הואיל ומוכן אגב אמו בשחיטה ומה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה שתיק כב אמר רבה ואי תימא רב יוסף מ"ט שתיק כב לימא להו הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים. תניא כוותיה דרב ותניא כוותיה דשמואל ואי תימא ר' יוחנן תניא כוותיה דרב עגל שנולד בי"ט מותר אפרוח שנולד בי"ט אסור ומה הפרש בין זה לזה זה מוכן אגב אמו בשחיטה וזה אינו מוכן אגב אמו תניא כוותיה דשמואל ואי תימא כ"י עגל שנולד בי"ט מותר ואפרוח שנולד בי"ט מותר מ"ט זה מוכן אגב אמו וזה מתיר עצמו בשחיטה תו מסקינן ת"ר אפרוח שנולד בי"ט אסור רא"בי אומר אף בחול לפי שלא נתפתחו עיניו כמאן אזלא הא דתניא כל השרץ השורץ על הארץ לרבות אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם כמאן כרא"בי. וכתבו התו' והר"אש אחריהם וא"ת אמאי צריכין שמואל וכ"י להאי טעמא דהואיל ומתיר עצמו בשחיטה הואיל ואינון קיימין כר"ש דלית ליה מוקצה בשלהי מס' שבת וי"ל דלטעמיה דרב קאמר דאף לדידך דאית לך מוקצה מותר מיהא מהאי טעמא א"נ משום דדמי לגרוגרות וצמוקים. וכתב הר"אש הרי"ף לא כתב הלכתא כמאן להך לישנא דאמר שמואל פליג אדרב הלכתא כרב באיסורי ולאידך לישנא דאמר ר"י הוא דפליג ארב הלכתא כר"י יש פוסקים הלכה כרב משום דתרתי ברייתות כוותיה ומשנת ראב"י קב ונקי וגם רבה וכ"י דאמרי תרווייהו מ"ט שתיק רב אלמא קיימי כוותיה ויש שעוסקין כשמואל משום דרב כהנא וכ"א הקשו על דברי רב ושתיק להו כב והגאונים פסקו כרב וכן דעת רב אלפס דאזלינן לחומרא ולהכי לא הזכיר הר"יף פסק זה ואע"פי דשתיק להו (רב) הכי כבה ואיתימא כ"י תירצו יפה קושית רב כהנא וכ"א וגם משנת ראב"י קב ונקי והלכה כמותו בכ"מ ע"כ וזהו דעת כ"ח והרמ"בן. ואני תמה בדבר הלא ברוב דוכתין רגיל הרי"ף (והרא"ש) אחריו למיזל בתר לישנא בתרא וא"כ ואי תימא דקאמר בגמרא הוא לישנא בתרא וא"כ הלכה כר"י אפילו נגד רב ושמואל ק"ו נגד כב ועוד במלתא דרבנן הולכין אחר המיקל ועוד אין כאן תרי לישני דאימר תרוויהו קושטא אלא איכ' דשמעו משמי' ואיכא דשמעו מכ"י ועוד דאי ס"ל לגמ' דאיכא חלוק בין חדא ברייתא לתרתי כדי לסייע לרב ה"ל הגמ' למימר תני חדא כוותיה דשמואל ותני תרתי כוותיה דרב ועוד אפי' לא הוה פליג ר"י עליה דרב הוה הלכתא כשמואל שהכי רב כהנא וכ"א הקשו עליו ושתיק להו ונהי דאיכא למימר דלא חש להו מ"מ חולקים הם עליו וא"ת הלא רבה וכ"י דקאמרי מ"ט שתיק להו כב כו' הלא רב כהנא ור"א גדולים וקדמונים יותר מרבה ור"י דהוו בתראי לגבי דידהו ועד אביי וכבא הלכה ככל הגדול מחבירו כאשר כתבו הגאונים ושיטה זו תפסו הרי"ף והר"אש בכל דוכתא ועוד רבה וכ"י אינן אלא כמתמיהין מ"ט שתיק להו רב הלא יכול להשיב להם הלא מוכן אגב אמו לכלבים אבל אין זו תשובת נצחת להתיר העגל מחמת כן אלא עיקר הטעם הואיל ומתיר עצמו בשחיטה ומ"ה שרי אף האפרוח ומ"ה שתיק רב וכן פסק בעל המאור ומשנת רא"בי שהוא קב ונקי אין ראיה דהוא איירי דוקא בלא נפתחו עיניו אבל בנפתחו ס"ל דשרי אף בי"ט ולפי דעתי מ"ה לא פסק הרי"ף (הלכה) שסמך על מה שהביא ואיתימא כ"י והלכה כר"י בכל דוכתא נגד רב וכן פסק הרשב"א מאחר דאמרינן בגמ' ת"כ דמר ות"כ דמר והוה ליה ספיקא דרבנן ונקטינן לקולא. וכתב הר"ן וז"ל ומפלוגתא דרב ושמואל שמעינן דלא ק"ל כרא"בי דאמר אפרוח שלא נפתחו עיניו אף בחול אסור דע"כ ל"פ אלא בי"ט אבל בחול לכ"ע שרי אע"פי שלא נתפתחו עיניו דסתמא הכי הוא מדקאמר רא"בי אף בחול אסור מפני שלא נתפתחו עיניו ע"כ ולא נהירא דאינהו איירי בנפתחו עיניו ונהי דברייתא דפליג בה ר' אליעזר ודאי איירי בלא נפתחו אבל מנ"ל דאמוראי פליגי עליה דרא"בי דמשנתו קב ונקי בכל דוכתא ואיכא עוד סתמא אחריני דקא מסייעא ליה דתניא כל השרץ השורץ על הארץ וכו' אלא איירי באיתרמי שנפתחו עיניו. וכן פי' התוס' וז"ל הרא"ש רא"בי אומר אף בחול אסור לפי שלא נפתחו עיניו משמע דת"ק מתירו בחול והר"יף עסק כת"ק בפ' א"ט דיחיד ורבים הלכה כרבים ותו' פוסקי' כרא"בי וכן נראה דמשנת רא"בי קב ונקי ואפי' בברייתא כדמוכח בפ' הבא על יבמתו ע"כ ולפי מ"ש הלכה כר"י דשרי אפרוח שנפתחו עיניו אפי' בשבת שרי לטלטל ואין בו איסור מוקצה ואע"פי שאין שייך לומר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה שהכי אסור לשחוט בשבת מה בכך איסורא הוא דרביעא עליה מ"מ עומד לשחיטה וכאשר כתבתי בריש פרקין גבי ביצה (בסי' ה') ועוד אפשר למשחיטה גופיה היכא דאיכא חולה. והטור (בסי' תק"ג כתב בשם אחיו הר"ר יחיאל שאם נולדה בשבת שאסור בי"ט שלאחריו משום הכנה דודאי שייך ביה הכנה דעודו בקליפתו לא היה ראוי לכלום ע"כ. ואני אומר דלא שייך ביה הכנה אלא איסור מוקצה ואפי' לרב דשרי בי"ט שלאחריו דהא ק"ל שתי קדושות הן דאי איתא דאית ביה הכנה בלידתו לצורך מחר א"כ האי אפרוח שנולד בשבת אסור בי"ט שלאחריו משום הכנה דאורייתא וא"כ גזרינן י"ט דעלמא ושבת דעלמא אטו י"ט אחר השבת כדאשכחן גבי ביצה א"כ אמאי צ"ל דטעמא דרב דאסור משום מוקצה תיפוק ליה משום הכנה בשלמא שמואל ור"י לא קשה דכ"י לית ליה הכנה דרבה כדאי' להדיא בגמ' בריש פרקין ואפשר דשמואל נמי לית ליה אלא ארב קשה דהא מסקינן להדיא דרב אית ליה הכנה דרבה וכ"ש דאיכא למקשי ארבה דאמר מ"ט שתיק להו כב כו' ה"ל לאקשויי הלא אסור האפרוח משום הכנה ומהשתא לית לן לאקשויי עלה מ"ש מעגל שנולד בי"ט כו' דהתם לא שייך ביה הכנה כמו שנפר' לקמן (בסי' שאח"ז) אלא בודאי יציאת האפרוח לא איקרי הכנה מעליותא מאחר שהוא בעולם ולא דמי לעצים שנשרו מן הדקל דהיום באו מן המחובר ועכשיו נתלשו והוי הכנה ממש ובודאי סברת ר' יחיאל הוא סברת הר"ן ואליבא דרב דס"ל דאסור בי"ט משום מוקצה ואי הוה שרי אם נולדה בשבת א"כ נמצא שהשבת הכין לי"ט וכבר כתבתי לעי' (בסי' ג') דליתא להאי סברא וכ"ש לפי מה שהכרעתי דאפילו בי"ט שרי א"כ בטל טעם זה כל עיקר:

תוכן העניינים

ים של שלמה על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה