ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן טז
דין מי שלא הניח עירוב תבשילין בעי"ט יכול להניח בי"ט ראשון ומתנה כו' ודוקא בי"ט של גליות אבל בר"ה אינו יכול להניח:
רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי בי"ט שני של ר"ה חזייה דהוה עציב א"ל אמאי עציב מר א"ל דלא אותובי ע"ת א"ל ולותיב מר האידנא מילא אמר רבא מניח אדם ע"ת מי"ט לחבירו ומתנה א"ל אימר דאמר כבא בשני י"ט של גליות בשני י"ט של ר"ה מי אמר. וכתב בסמ"ג וז"ל (בה' י"ט דף כ"ז ע"ג) כתב רבי' משה שכל הדברים הללו שאמרנו היו בזמן שב"ה היה קיים שהב"ד של א"י היו מקדשין החודש ע"פ הראייה והיו בני גולה עושין ב' ימים כדי להסתלק מן הספק לפי שלא היו יודעים יום שקדשו בו בא"י אבל היום שבני א"י סומכין על חשבון ומקדשין עליו אין י"ט שני כדי להסתלק מן הספק אלא מנהג בלבד וכך שלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידכם אעפ"י דבקיאי בקביעי דירחא עי' שמא יגזרו ח"ו ויבא לשכח העיבור ולפיכך נ"ל שאין מערב אדם ומתנה בזמון הזה לא עירוב חצירות ולא ע"ת ולא שיתופי מבואות ע"כ ודבריו תמוהים מאוד דהא רבא גופא דקאמר מניח אדם ע"ת ומתנה הוא דקאמר בסוגיא ואע"ג דבקיאין אנו בקביעא דירחא אפ"ה עבדינן תרי יומי משום דשלחו מתם כו' אלמא דהקילו בעירובין בין בע"ת בין בע"ח להיות ומתנה בי"ט ראשון על חבירו אעפ"י שהוא מנהג אבותינו מ"מ אחד חול ואחד קודש וכן השיגו הראב"ד והרשב"א והר"ן וגם מהרא"י כתב בכתביו שיש לנהוג כדברי הרא"ש שהביא הא דרבא לעסק הלכה בלי חילוק: