ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן יא
דין היכא שאין יכולין לקבור המת בי"ט שני אסור לעשות שום עסק למת לצורך מחר כין גזיזה ואפילו כיבוס והוצאה וטלטול אסור א"ל מחמה לעל שמניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו ואם המת מוטל רחוק מן העיר שאין יכולין להשיגו ולקושרו בי"ט שני אין לצאת כלל בי"ט שני למחר שס אפי' ממהר כדי שלא יאכלוהו שם הכלבים מאחר שסוף סוף לא יקברוהו בו ביום ומ"מ הצלת ודאי מפני הכלבים מותר לעשות בי"ט שני:
פסק כתב הרא"ש בפ"ק דמ"ק וז"ל אין חופרין כוכין וקברות במועד פי' לקבור בהן אחר המועד וכן פירש"י שהיה דרכן לחפור כוכין להיות מוכנים לצורך מתים שימותו דטירחא יתירא הוא והא דאמרינן בעלמא דאפי' בי"ט שני יתעסקו בו ישראל ה"מ לטלטל או שאר דברים שאין בהן טורח כגון לרחצו או ליגזז שערו אבל חפירה לא ודבריו תמוהין שהרי פי' תחילה אין חופרין כוכין וקברות שיהו מוכנים לצורך מתים שימותו ומה שייך להביא ע"ז מת בי"ט שני יתעסקו בי ישראל היינו לקוברו בו ביום ועוד מ"ש אבל חפירה לא משמע שאין לחפור קבר בי"ט שני והא לית' די"ט שני לגבי מת כחול שוי' רבנן ואפי' למיגז לי' גלימא ולמיגז לי' אסא וכ"ש לחפור לו קבר ונ"ל ליישב דבריו שהיה ק"ל מ"ש מי"ט שני שאם מת בי"ט סמוך לערב שאין שהות לקברו ביום ואפ"ה יתעסקו בו ישראל בו ביום לצורך קבורת חול וכן במועד הי' ראוי שהיה מותר לחפור קברים לצורך קברות חול ותירץ דבכה"ג לא התירו אלא טלטול דברים שאין בו טורח אבל חפירה כיון דאין שהות ביום לקוברו גם לא יעשה הקבר ביום וגם אסור למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא (בו) ביום וכן במועד נמי אין לחפור קברים לצורך חול ומדבריו למדנו אם מת בי"ט שני ואין רוצים לקברו בו שאין עושין שום דבר איסור מלאכה בו ביום ויראה דאפי' ע"י כותי אסור ע"כ ומזה עסק מהרא"י וז"ל היכא דאין רוצין לקוברו בו ביום אלא שרוצין להוציא מך הבית לבה"ק כדי לקוברו למחר ומוציאין אותו היום בשביל עגמת נפש או משים כהנים אין נראה דשרי וכ"כ להדיא באשיר"י פ"ק דמ"ק מפיר"שי דאפי' בי"ט שני אם אין רוצין לקוברו בו ביום לא שרו לעשות בו שום איס' מלאכה רק טלטול בעלמא ודבר שאין בו טורח ואפי' ע"י כותי אסור מדלא מסיק רק טלטול הא הוצאה אסורא אפילו לכרמלית כמי מלאכה דרבנן נקראת ואע"ג דמשמע דלרחצו למת וליגזז שערו נמי שרי מ"מ הוצאה היא מלאכה טעי דגזיזת שער של מת אינו מלאכה כלל ובס' אשי"רי כתב בסתמא דכל מלאכה אסירא בר מטלטול ע"ש באשי"רי וא"ת לישתרי אפי' הוצאה בכה"ג מכח מתוך י"ל דכיון דלא מצינו לקוברו בי"ט לא חשיב אפי' קצת צורך היום ואנו בעינן צורך היום קצת לטעמא דמתוך ע"כ דבריו בתשו' ותמה אני על דבריו במ"ש להתיר גזיזת שערו ולאסור הוצאה הלא גיזת שער אפי' באדם אב מלאכה היא דע"כ לא פליגי ר"א וחכמים בתולש שערו אלא ביד אבל בכלי לכ"ע חייב וא"כ ה"ה במת כמ"ש הרמב"ם (פ"ט מה' שבת) להדיא דגוזז חייב בין מן החי בין מן המת וכן אית' בירושלמי דפ' כלל גדול התולש מן הבהמה מתה (חייב) דתלישתה זו היא גזיזתה (ע"ל סי' כ"ד) ונהי דבאדם תלישה לא הוי מלאכה אבל לענין גיזה מ"ש אדם מבהמה ואם התירו גיזה כ"ש הוצאה גם על הרא"ש יש לדקדק שכתב שאין עושין שום דבר איסור מלאכה הא רש"י כתב דשרי לגוז שערו אלא בע"כ דרש"י לא אסר אלא מלאכה כבידה וטירחא יתירה שאין לעשות בי"ט ואף במועד שלא לצורך היום אבל הוצאה כ"ש דשרי כך הוא לפי דברי הרא"ש ופי' אבל אין דעתי מסכמת כלל וכלל לפי' דמנ"ל לרש"י הא דקאמר מת בי"ט שני איירי אפי' מת סמוך לערב ואין שהות לקוברו ועוד דבע"כ הא דרב אשי דאמר י"ט ב' כחול שוי' רבנן כו' לא איירי אפי' סמוך לערב דהא למיגז ליה גלימא ואסא קאמר שאסור אם אין קוברין בו ביום כאשר כתב הוא גופא א"כ הא דרבא נמי לא איירי אלא במת שקוברין בו ביום ועוד אפי' לפי פירושו מה הקשה רש"י מהא דהכא שרי אפי' סמוך לערב היינו משום שכבר המת מונח לפניו ומוטל עליו לקוברו אלא שאין שהות ביום מש"ה כל מה שנוכל לעשות כדי להקדים הקבורה למחר שלא ישהה המת עבדינן אבל אין חופרין כוכין לצורך מתים שעדיין לא מתו גם דוחק שרש"י מפרש לשם דהכא איירי דוקא בדבר שאין בו טורח הוא דשרי והכא פי' להדיא דיתעסקו בו ישראל דקאמר הוא עסק חציבת קברו וחתוך תכריכין אלא נראה בעיני דט"ס הוא וצריך להגי"ה א"נ איירי במתים שמתי כבר והא דאמרינן בעלמא כו' וא"כ ממה שפירש"י הכא דשרי אפי' חפירה היינו לפי' הראשון והאמת שברש"י שלנו לא כתוב כלל האי שינויא בתרא לחלק דהכא לא איירי בחפירה אלא בטלטול ושאר דברים שאין בהם טורח וכ"מ בתו' שלנו שלא הזכירו בשם רש"י רק פי' הראשון וכן הר"ן שהעתיק לשון רש"י לא הזכירו משום שהוא פי' שני כאשר הגהתי ומהשתא מה שפיר"שי הכא דעסק המת הוא החפירה וחתוך תכריכין הוא העיקר וכפי' הראשון של רש"י וא"כ לפ"ז לא שמעינן כלל דשרי שום עסק למות לצורך מחר לא מבעי' גזיזה דאסור אלא אפי' (רחיצה נ"ל) כיבוס והוצאה אסור א"ל שהוא מוטל בחמה וחושש שלא יסריח כדאית' בפ' כירה שמניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו וכן אם הסריח ונמצא נתבזה בין החיים דשרי להוציאו לכרמלית כדאי' בפ' המצניע הלאיה אפי' טלטול אסור מאחר שאין המת עומד ליקבר היום ולפי דברינו לא נהירא מה שהשיב ריב"א לשואלים על יהודי שמת רחוק מן היישוב ישראל ועכו"ם שמוהו במערה במלבושיו וסגרו פי המערה ולא ניתן לקבורה ונודע הדבר לקרוביו בי"ט אם מותר לצאת לדרך בי"ט ב' ללכת למקום שהוא שם כדי לקוברו והשיב שאין ללכת חוץ לתחום בעד קבורות מת שאינו לפניהן ולא יוכלו להגיע אליו עד לאחר המועד והביא ראיה לדבר אבל הרש"בץ כתב בתשו' דהא ודאי מת זה מוטל עלינו לקוברו אעפ"י שהוא כחוק ממנו הרבה כיון שאין שם יותר קרובים ואדרבה הוי מת מצוה וכיון שבחול מוטל עלינו לקוברו מחללין עליו י"ט שני שהרי אמרו י"ט שני לגבי מת כחול שוי' רבנן ואעפ"י שמת זה רחוק ד' או ה' ימים כיון די"ט לגבי מת כחול הוא לא מפלגי בין נקבר בו ביום בין נקבר למחרתו כל מעשה י"ט ממהר קבורתו שכל זמן שמשתהה הוא מרבה להתבז' וכ"ש אם יחושו לאכילת כלבים והממהר לעשות צרכיו למהר קבורתו עושה מצוה ע"כ וכבר כתבתי שאין לחלל י"ט בשום דבר היכא שאין קוברין בו ביום ומה שרוצה להקל משום חשש שלא יאכלו הכלבים וכי מפני חששא כזו ראוי להקל בפרט מאחר שהחשש הוא עדין במקומו שמא יאכלו הכלבים קודם הגיעו לשם אבל מ"מ נראה שמותר לעשות מלאכה בי"ט שני לצורך המות שלא יאכלו הכלבים בהצלה ודאי אפי' אין ראוי לקבורת היום מ"מ מאחר שעושין היום כדי שיבא לקבורה כחול שוי' דלא גרע מלקוברו היום אעפ"י שאפשר לשהותו עד למחר וכן ביום ראשון ע"י עממין: