אור ברסלב
ים של שלמה על ביצה פרק א › סימן י

ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק א · סימן י

סימן ט

דין מת בי"ט ראשון נכון שלא לקוברו כלל כיום ראשון אפי' ע"י עממין והיינו כדלא אישתהי אכל בדאישתהי משבת שלפניו או שיש שכת אחריו קוברין אותו כיום א' ע"י עממין ואי ליכא עממין אין עושין ע"י ישראל ואין עריך סדין אלא מטהרין בידים וע"י קש ועל גבי עור וכן הלבישה וההוצאה הכל ערי ע"י ישראל ודוקא בי"ש הוא דשרינן ע"י עממין אכל לא ששבת וי"כ ואפי' להוציאו לבה"ק ולהניחו בכוך העשוי מאתמול אסור ואפי' ע"י עממין ולא שרינן שי"ט ראשון בדאישתהי אלא לקבור מת גדול אכל קטן בן שלשים לא לפי שאין דרכו להסריח ובי"ט שני יתעסקו בו ישראל אפי' היכא דאיכא עממין ומדינא מותר לחפור ולחצוב ולחתוך תכריכין ואפילו למיגז ליה גלימא שאינה צורך כ"כ רק לכבוד המת או למיגז ליה אסא הכל מותר אלא שנהנו לחפור ע"י עממין ועושה ארון ותכריכין וכי דבר שהוא איסור דאורייתא אכל מטהרין אותו ע"י ישראל ומ"מ אי לא אפשר ע"י עממין עושין הכל ע"י ישראל וכל זה מיירי בלא אישתהי וכל זה נוהג אף בי"ט ב' של ר"ה ותינוק בן ל' דינו כשאר מת לענין י"ט שני אבל תוך ל' הוא כאבן ואין דוחין י"ט כלל ואסור להעביר ערלתו והיכא שקוברין המת בי"ט קוברין אותו קודם אכילה והיכא שמת בליל י"ש אם יכולין להקדים בהשכמה קודש תפילה טוב הדבר ואי לא קוברין בעת שאומר הש"ץ פיוטים:

אמר רבא מת המוטל לקבור אם י"ט ראשון הוא יתעסקו בו עממין ואם י"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפי' בשני י"ט של ר"ה מש"כ בביצה אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דאישתהי אבל לא אישתהי משהינן ליה ורב אשי אמר אע"ג דלא אישתהי לא משהינן ליה מ"ט י"ט שני לגבי מת כחו' שויוהו רבנן לעסקי המת ואפי' למיגז לי' גלימא ולמיגז ליה אסא פי' הדס היו מניחין על מיטת המת לכבודו ופי' רש"י האי גלימא דאמרינן אינו צורך המת שהרי יש לו תכריכין אחרים כל צרכו שאם צורך לו מאי אפי' דקאמר הא אמרינן בי"ט שני יתעסקו בו ישראל ועסק זה חציבת קברו וחתיכת תכריכין הלכך ע"כ בגלימא שא"צ לו מיירי דומיא דאסא דשני למגזייה וקמ"ל דאע"ג דטירחא דלאו צורך הוא אלא משום כבודו עושין לו יותר מדאי מותר לעשות לו כיון דלגבי מת כחול שויוהו רבנן ע"כ וכן עיקר ומ"מ כתב הטור (בסי' תקכ"ו) וז"ל ונראה שהכיפה שבונין על הקבר שאין לבנותה בי"ט דכיון שנקבר בקבר למה יחלל י"ט שלא לצורך אלא יכסו הקבר בנסרים ועפר עד אחר המועד וטוב למעט באיסור דאורייתא בכל מה שיוכלו ע"כ והא דתנן בפ"ק דמ"ק אין חופרין כוכין וקברו' במועד פי' הר"ן מפרש"י וז"ל אין חופרין כוכין וכו' פי' לצורך מתים שימותו במועד שדרכם היה לחפור כוכין וקברות להיות מזומנים לווי שמת לו מת שיקנה לו וקמ"ל שאע"פ שיצטרכו אל זה במועד כגון בעיר ירושלים שהיו בה ס' לבוא וא"א לעם כב כמוהו שלא ימותו ממנו רבים בכל יום גדולים וקטנים אף כי בארבעה ימים של ח"ה א"ה כיון שאינו יודע בשעה שחפרו לאיזה מת הוא עושה אסיר דאילו למי שמתו מוטל לפניו אף בי"ט שרי דמת בי"ט שני יתעסקו בו ישראל וכ"ש בח"ה והר"יף פי' בהלכותיו דההיא בחופר במועד לצורך מתים שימותו אחר המועד עסקינן שכך היה דרכם וכך פירש ר"ח והר"יץ גיאות וכן פסקו הרמ"בם והר"אש אחריהם וכתב הר"ן וז"ל והא דאמ' י"ט שני לגבי מות כחול שויוהו רבנן מסתברא דכיון דכחול שויוהו רבנן אפילו אפשר בעממין יתעסקו בו ישראל וכן הסכים הרמ"בן ז"ל שלא כדברי רב אחא משבחא ז"ל שכתב דדוקא היכא דליכא עממין אבל בדוכתא דשכיחא עממין לא שרינן אלא בעממין וכן עיקר דהא קאמר ביום ראשון יתעסקו בו עממין ביום שני יתעסקו בו ישראל משמע אפי' היכא דאיכא עממין וכן דעת רוב המחברים ורי"בא נמי התיר לתלמידיו אפי' החפירה והתחיל בעצמו לחפור אלא מצד המנהג נהגו לאיסור כמ"ש הרא"ש ונהגו באשכנז שהכותי חופר הקבר ועושה ארון ותכריכין וכל דבר שהוא איסור דאורייתא אבל טלטול והוצאת המת עושה ישראל דמתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך והוא דאיכא קצת מצוה וכתב ע"ז מהרא"י ז"ל בת"ה בסי' פ"ב ונראה דהיינו בדאיתא עממין אבל אם לא אפשר ע"י עממין כגון ביום חגם וכה"ג עושין הכל ע"י ישראל (ע"כ) וזהו החילוק שבין י"ט ראשון לשני לפי מנהג אשכנז שנוהגין לעשות כל מלאכות שהן דאורייתא ע"י עממין אפי' בי"ט שני אלא שבי"ט שני אי ליכא עממין עבדינן ע"י ישראל ובי"ט ראשון אפי' ליכא עממין כלל אין עושין ע"י ישראל שום מלאכה דאורייתא אפי' באישתהי כתב מהר"י בתשו' הדבר ברור שלעולם לעשות בי"ט ע"י ישראל א"א אפי' בי"ט הסמוך לשבת כדאמרינן בפ' תולין ובפ"ק דכ"ה ומה שאמרינן מת בי"ט ראשון שחל להיות בע"ש וא"א בעממין כגון שאין במקומם בה"ק ולהמתין עד יום א' לא ירצה העממין להוליכו לפי שהוא יום חגם ולהמתין עד יום ב' הרי המת מסריח תמה על עצמך דוד מלך ישראל מוטל בחמה לא התירו לטלטל רק ע"י ככר ותינוק ולכן אין לזה תקנה אלא שיקברנו בביתו בו ביום ע"י עממין ויפנהו משם אחר השבת ויקברנו עם אבותיו או שיעשה לו סדין בו ביום ע"י עממין וארון וישימוהו בו ויחמריהו בחומר ובזפת כדי שלא יהא כיחו נודף ולמ"ש יקברנו ע"כ וכתב עוד מהרא"י וז"ל (שם) ונראה דאפי' בי"ט של ר"ה יש לעשות כן כדפסק רב אשי בי"ט שני כחול שויוהו רבנן לענין מת וקאי אמילתא דרבא דלעיל דאפי' בי"ט שני של ר"ה שרי גבי מת משא"כ בביצה ואע"ג דנמצא כתוב על שם א' מהגדולים דלא נהגו כן בי"ט שני של כ"ה אין נראה דכיון דבכמה מילי חלוק י"ט שני של ר"ה מי"ט שני של גליות וכן לגבי ומת פסק הגמ' להדיא דאין חילוק וכתב על מה שא"כ בביצה כ"ל כל דדמי לביצה ואין לנו לעשות עשרה ומנהג לסתור דברי הגמ' ואי שרינן י"ט שני ש"ג שרינן נמי בי"ט שני של כ"ה ע"כ וכתב עוד הר"ן וז"ל איכא מ"ד דמר זוטרא אכולא מילתא דרבא קאי דלא אמרינן בי"ט ראשון ע"י עממין ובי"ט שני ע"י ישראל אלא בדאישתהי אבל בדלא אישתהי לא ופי' אשתהי בין שנשתהו כבר בין שעתיד להשהות כגון שיש שבת אחריו ורב אשי נמי דאמר אע"ג דלא אשתהי נמי לא משהינן ליה לא פליג אלא במת בי"ט שני משום דכחול שוי' רבנן אבל מת בי"ט הראשון דהוי מדאורייתא מודה רב אשי למר זוטרא דדוקא בדאשתהי אבל בדלא אשתהי לא והזקיקום לומר כן מדאמרינן בפ' תולין עובדא הוי בבי כנישתא דמעון בי"ט הסמוך לשבת ולא ידענא אי מלפניה אי מלאחריה ושלחו לקמי' דר' יוחנן ואמר יתעסקו בו עממין אלמא דוקא משום י"ט הסמוך לשבת דאישתהי אבל בי"ט דעלמא לא ולא נהירא דא"כ לא ה"ל לרב אשי למימר סתמא אע"ג דלא אשתהי כמי לא משהינן ליה אלא הכי הל"ל כב אשי אמר מת בי"ט שני אע"ג דלא אישתהי לא משהינן ליה אלא ודאי משמע דמר זוטרא לא קאי אלא אמת בי"ט שני משום דשרינן לאתעסוקי ביה ישראל אבל מת בי"ט הראשין דלא שרי אלא בעממין אפי' למר זוטרא שרי ואע"ג דלא אשתהי וההיא דפ' תולין ל"ק דמאן דחזי ר' יוחנן דשרא מספקא ליה אי בעי ר"י אשתהי או לא ולפי' הביא המעשה כמו שהוא אבל אה"נ דר"י אפי' בלא"ה שרי ואפילו את"ל דלר"י דוקא היכא דאישתהי אנן לא נקטינן הכי משום דסוגיא מוכחא דלא בעינן אשתהי כלל וכדכתיבנא ע"כ והן דברי הרא"ש ואיני יודע מה הביאו ראי' מדברי רב אשי דפליג דוקא אי"ט שני אם מר זוטרא קאי נמי אי"ט ראשון רב אשי נמי קאי אף אי"ט ראשון וה"ק לעולם לא משהינן ליה אלא אף המת של י"ט ראשון קוברין אותו בשני ע"י ישראל די"ט שני כחול שוי' רבנן וכן הוות של י"ט שני ולאפוקי מר זוטרא דס"ל דמשהינן ליה עד ימות החול היכא דאפשר שלא יסריח כגון שמת קצת סמוך לערב ומונח במקום קר ובעת הקור ומ"ש נמי הרא"ש וז"ל וגם לא מסתבר כלל שלא יהא כבוד הבריות דוחה אמירה לגוי (שהיא) שבות דרבנן ואע"ג דלא סריח כבוד המת הוא שלא להולינו והמדחה מטתו ה"ז משובח ועוד איכא תוספות צער לאונן בי"ט ע"כ א"כ מה יעשה מר זוטרא דאמר אף בי"ט שני משהינן ליה ולישנא דמשהינן משמע עד ימות החול ואין קוברין אותו כלל בי"ט ודוחק לומר דאיירי היכא דליכא עממין דא"כ לא הל"ל משהינן אלא אין קוברין אותו ע"י ישראל אלא משהינן ודוחין הקבורה עד למחר בחול ומש"ה נראה דאפי' מר זוטרא לא קאי אלא אי"ט שני ומ"מ מדבריו שמעינן דאף בי"ט ראשון לא יקבור כלל אפי' ע"י עממין נילף מיום שני דס"ל דמשהין ואף רב אשי לח פליג אלא אי"ט שני דכחול שוי' לגבי מת דמת בי"ט ראשון קוברין בשני ע"י ישראל דלא גרע ממת בי"ט שני אפי' בלא אשתהי אם לא שיש לחלק ולומר דוקא בי"ט שני דקיל ס"ל למר זוטרא דמשהינן דלא אתי לזלזולי ביה א"נ י"ט שני דרבנן לא קפדינן אי מנעי משמחת י"ט באנינ' אבל בי"ט ראשון ששמחת י"ט דאורייתא קפדינן אאנינות דידהו וקוברין אותו ע"י עממין וכל זאת אינו אלא לישב מנהג המקומות שנהגו לקוברו אף בי"ט הראשון אבל היכא שאין מנהג קבוע נראה שלא לקוברו בי"ט ראשון כלל כדעת השאלתות והגאונים ורא"בן ור' יואל א"ל דאשתהי משבת שלפניו אי שהיה צריך לשהות בשביל שבת שלאחריו או דאשתהי משום אונס או טורח צבור ואפי' לא אשתהי אלא שרואין בו שלא יכול לשהות מחממת חום ונפוח וכה"ג חשיב כמו אשתהי כאשר כתב מהרא"י בשם א"ז. ובענין הטהרה כתב מהרא"י מ"ש במרדכי דעושין ע"י עממין מצאתי תשובה נכרית דכתב בה דישראל מטהרין אותו כן נמצא כתוב על שם א' מהגדולים וכן הדעת נוטה דמ"ש המרדכי דצריך סדין מפני כבוד אדרבה יש לחוש טפי לכבוד זה לטהרו ע"י ישראל בידים או בקש וע"ג עור דליכא למיחש לסחיטה וכיבוס משנעשה ע"י כותים בסדין והמרדכי גופיה כתב שם בפ' תולין בתשו' ר"ב דאפי' הוצאה מבית לכרמלית למת ע"י ישראל ולא ע"י עכו"ם כ"ש לטהרתו אם יגעו בו עכו"ם שעשאום כזבים לכל דבריהן ע"כ וכ"ז איירי בי"ט ראשון כדמשמע להדיא בתוך התשו' אבל בי"ט שני מטהרין ע"י סדין ואף שהונהג שכל מלאכה שהיא דאוריית' אין לעשות ע"י ישראל הכי ליכא מלאכה ודאי אלא גזירה משום חשש סחיטה ומש"ה שרי ע"י ישראל רק שצריך להזהירם שלא יעשו סחיטה בידים. ובענין טלטול והוצאה כתב הר"ן וז"ל ודאמרינן יתעסקו בו עממין איכא מ"ד דדוקא בקבורתו אבל טלטולו מותרת ע"י ככר או תינוק והוצאתו נמי מותרת כב"ה דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ואיכא מאן דאסר ולישנא דיתעסקו בו עממין הכי משמע דמדלא אמרינן יקברו אותו עממין משמע דכל עסקיו ע"י עממין דוקא שאין כאן כבודו של מות שנתיר בו משום כבודו כלל כיון שסופו להתעסק בו עממין:

ועוד כתב הרמב"ן ז"ל דהוצאות המת לקבורה כהוצאות המת והאבן צ"ל) לבנין שאין לומר בו מתוך שאין בו צורך היום כלל וכ"ת הא איכא צורך היום כיון דאיכא מצוה הא לית' דהא שריפת קדשים מ"ע ואפ"ה אינו דוחה י"ט ועוד דהא אמרינן בפ"ק דכתובות דלא אמרינן מתוך אלא בהנאה השוה לכל נפש והרי אין כאן נפש ע"כ ותימא הא הוצאה בי"ט אינו אלא דרבנן ואם התירו אמירה לכותי שהוא שבות לווה לא נתיר ג"כ הוצאה בפרט מאחר דא"ל מתוך וכ"כ מוהרא"י שהלבישה וההוצאה שרי אפי' ע"י ישראל ואע"ג שכתב הא"ח בשם הרמב"ן שאסור סמכינן ארבינו יואל והרא"ש דשרו ולפי מה שכתבתי דאין לקבור בי"ט הראשון לא משכחת האי דינא אלא באישתהי ולפי המנהג אף בדלא אשתהי ודוקא בי"ט הוא דשרינן ע"י עממין אבל לא בשבת וי"כ כדמוכח בסיף ע"ק דר"ה דאמר א"ב י"ט הסמוך לשבת מ"ד מעברינן משום ירקא אית' ומ"ד משום מתיא ליתא שאיפשר ולעיל מיניה גבי א"ב י"כ שחל להיות אחר שבת מ"ד משום מתיא מעברינן וכו' כ"כ הר"ן. וכתב הרמב"ן בספר ת"א דל"מ חפירת קבר וכוך דאית בהו מלאכה גמורה דאסור בעממין בשבת אלא אפי' הוציאוהו בבה"ק להניחו בכוך העשוי' מאתמול דהוא ע"י ישראל שבות וע"י עממין שבות דשבות אפ"ה אסור ונתן טעם לדבר בפני כבוד הוות שלא יאמרו נתחלל עליו שבת במיתתו ע"כ והא דשרינן בי"ט ראשון ע"י עממין ובי"ט שני ע"י ישראל אין חילוק בין מת גדול למת קטן אפי' ילד קטן בן ל' שיצא מכלל נפל ודוקא לפי המנהג שנהגו לקבור בי"ט ראשין ע"י עממין אפי' לא אשתהי אבל לפי מ"ש שאין נכון לקבור מת בי"ט ראשין אפי' ע"י עממין אלא באשתהי א"כ ילד קטן אפי' באשתהי אסור שאין דרכו להסריח גם יכולין להשימו במרתף ולהצניעו משא"כ במת גדול וגם אין שייך לומר עליו שנמצא מתבזה בין החיים כמו במת גדול אלא קוברין אותו ביום ב'. וכתב הטור (בסי' תקכ"ו) וז"ל מעשה שמת תינוק בן ל' בי"ט שני ואמר ריב"ם כיון שלא הי' ודאי ידוע שכלו לו חדשיו אין דינו כשאר מת לחלל עליו (י"ט) והר"ר יעקב בן הרר"י הלבן אמר כיון דרוב נשים יולדות ולד של קיימא דינו כשאר מת ע"כ ונראה שבודאי ל"פ אלא בי"ט שני דלגבי מת כחול שוי' רבנן ומש"ה ראוי נמי להקל בזה אבל בי"ט ראשון דלא שוינהו כחול אפילו אמירה לכותי לא עבדינן אם לא שכבר עברו ל' עוד נראה בעיני דל"פ אלא מת ביום ל' דחשיב מקצת היום ככולו ואף דלענין שאר מילי לא חשבינן ככולו שהרי מת ביום ל' אין מתאבלין עליו אבל מאחר דבמילי דמת שוי' רבנן כחול אף בזה אזלינן להקל וחשבינן כמת ודאי מאחר שמת ביום ל' אבל בתוך ל' הרי הוא כאבן ואין דוחין הי"ט לצורך קבורתו. ובהג"המ מפ"א דה' מילה נמי כתב וז"ל נפלים אשר נהגו להסיר ערלתם בצרור או (באבן) אסור אפי' בי"ט של גליות דהא אמרינן דגבי י"ט שני לגבי מת כחול שוי' רבנן ה"מ מת שהוא בר קיימא שעובר המלינו בלאו ויש בזיון בשהייתו אבל נפל דאין מצוה לקברו כדמוכח בכמה מקומות בגמ' שמטילין אותו לבור אין י"ט נדחה על צרכי קבורתו ועוד דמה שנהגו להסיר ערלתו אין זה מנהג של תוכה אך שמנהג להסירו מפני תקנת הפושעים דאמרינן בב"ר שהקב"ה מעביר ערלה מן הקטנים שמתו ולא מלו ונותנין על פושעי ישראל ע"כ והיכא שקוברין המת נ"ל לקוברו קודם אכילה וכן ראיתי נוהגין אבל הכלבו כתב (בסי' קי"ד דף ק"ל ע"ד) כשמת בליל י"ט שני משכימין וקוברין אותו למחר קודם התפילה וכשמת ביום קוברין אותו אחר אכילה ע"כ והנה ממ"ש שאם מת בליל י"ט קוברין אותו קודם התפילה יפה (כתב) היכא שאיפשר להקדים שלא כעבור זמן ק"ש וכדי לבטל אנינות שיוכלו האבילים להתפלל עם הקהל אבל במדינתינו א"א להקדים כ"כ ומ"ש שקוברין אחר אכילה לא נהירא כלל אי משום שמחת י"ט קאמר אם מת מצוה קודם למגילה כ"ש לשמחת י"ט והאידנא בימינו הכל מת מצוה נקרא ועוד וכי זה הוא שמחת י"ט לאכול ולילך אח"כ לבה"ק אין זו שמחה אלא תוגה ועוד מאחר דאי' במדרש לא תאכלו על הדם שאין לאכול סעודות קבע קודם שנקבר המת א"כ למה כעבור על המדרש אלא קוברין אותו מיד אחר יציאת בה"כ אם הוא אדם חשוב ואם לאו מתקבצין מני' וקוברין אותו בעת שאומר הש"ץ הפיוטים ושאר דברים כדומה לזה וחוזרין לבה"כ וכן עיקר.

תוכן העניינים

ים של שלמה על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה