אור ברסלב
ילקוט הגרשוני על השס חלק ג שאלות ותשובות › סימן יט

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

שאלות ותשובות · סימן יט

סימן יח

שוכ"ט לכבוד ידידי הרבני המופלג בתורה סיני ועוקר הרים חריף ובקי בחדרי חדרים. כש"ת מהו' שמואל זאב שלעזינגער נ"י בק"ק אונגוואר יע"א

מכתביו היקרים הגיעוני לנכון והנני להשיבו מפני הכבוד על הערותיו הנחמדים (א) כתב לי על הפליאה המובא בילקה"ג ח"ב על אגדות הש"ס ביבמות דף ע"ח על הריטב"א סוכה דף כ"ז שכ' דר"א ס"ל דון מינה ואוקי באתרא, והרי בחולין דף ק"כ ע"ב וכן ברש"י ותוס' יבמות דף ע"ח מבואר להדיא דר"א סובר דון מינה ומינה ע"ש. וע"ז כתב פר"מ דקושיא זו על הריטב"א הקשה הגאון ר' דוד דייטש זצ"ל להגאון בעל שמן רוקח זצ"ל והוא השיב לו תשובה ע"ז בספרו שב שמעתתא בשער העשירי אות י"ח בסברא לחלק בין היכא דהלימוד הוא בגז"ש ובין היכא דהלימוד הוא בהיקש יע"ש ועוד ציין פר"מ ההגהות מצפה איתן ליבמות דף ע"ח שגם שם הקשה קושי' זו על הריטב"א ז"ל ועיי"ש שכ' השמן רוקח ז"ל לחלק בין גז"ש להיקש יעש"ה עכ"ל פר"מ נ"י. והנה אודיע לפר"מ נ"י שגם אני מצאתי אח"כ הקושי' על הריטב"א בס' דורש לציון ממרן הנוב"י ז"ל בדרוש השביעי בהג"ה מבן המחבר יע"ש מ"ש בזה ובסוף הניחו בצ"ע יעש"ה:

(ב) כתב על הקושי' המובא בילקה"ג הנ"ל בשו"ת סי' ד' דמנ"ל לר"מ נטל"פ אסור מגיעולי מדין דילמא הוצרכו להגעיל משום כלאי הכרם דאסור אפי' שלכדה"נ וה"ה נטל"פ כמ"ש בכרתי ופלתי יו"ד סי' פ"ז דהא בהא תליא, וע"ז כתבתי אני דכלאי הכרם בחוצה:

לארץ אינו אלא מדרבנן כמ"ש הטו"ז ביו"ד סי' רצ"ו ס"ק ש"א יע"ש וא"כ גבי גיעולי מדין לא הי' כלאי הכרם דאורייתא ול"ש לומר דהגעילו משום כה"כ. וע"ז כ' פר"מ כי בשו"ת מהרי"א חיו"ד סי' ש"פ הביא כן בשם הגה"ק ר' דוד דייטש ז"ל והוא השיג עליו דר"ש סובר להדיא קידושין ל"ח דכה"כ דאורייתא בחו"ל ק"ו מחדש וא"כ גם על ר"ש קשה למה צריך לומר לא אסרה תורה אלא קדרה ב"י הול"ל דהגעילו משום כה"כ ע"כ – והנה לא אדע באיזה ענין מיירי שם בשו"ת מהרי"א הנ"ל ועל מה יסוב השגתו על הג' רד"ד ז"ל אבל על מ"ש אני בתשובה הנ"ל אין מזה השגה כלל וכלל דהא מה דמתיר ר"ש נטל"פ פה ודאי לאו מטעם שלכדה"נ הוא דהא ר"ש דס"ל כ"ש שמלקות ס"ל בכל איסורין הה"ד שלכדה"נ נמי חייב וכמ"ש הפלתי שם בשם מהרש"ל ומהר"י בן לב שבועות כ"ג יע"ש וא"כ לר"ש ל"ק כלל למה צריך לומר לא אס"ת אלא קדרה ב"י ת"ל משום. כה"כ, דז"א דהא לר"ש כל איסורין נמי חייב עליהם שלכדה"נ. ועכ"ח דשריותא דנטל"פ הוא משום דלא חזי לגר כדיליף מנבלה וא"כ גם בכה"כ מותר נטל"פ ועכ"ח צ"ל דלא אס"ת אלא קדירה ב"י וזה פשוט מאד ולהשגה דמר אין לה מובן כלל:

(ג) הביא לן דברי המאירי למס' מגילה שכ' יש שואלים למה לא נאמר כן אף במילה שלא תדחה שבת מגזירה זו שמא יעביר התינוק וא"ת מפני שהחי נושא א"ע אין כאן אי' תורה והלא בכפות מיהו לא נאמר כן ותינוק בן ח' ככפות דמי ועוד שהרי הזאת טמא מת אין בה אלא שבות ואסרו עלי' משום טעם רבה ועוד ניחוש שמא יעביר את האזמל וכו' עכ"ל, וכבר עמד על דבריו מו"ח הגאון ז"ל בשו"ת בית שערים חאו"ח סי' קט"ז וכתב:

ומ"ש ועוד שהרי הזאת טמא מת וכו' אינני יודע פירושו וכו' ע"ש מ"ש בזה, וע"ז כ' פר"מ דהא הקשו התוס' פסחים ס"ט ע"א בד"ה שמא יעבירנה כו' אמאי חיישינן להכי הלא נושא מי חטאת טמא ויחזור ויטמא את המים וצ"ל כתי' של האור חדש ז"ל דחיישינן שיוציא פחות מכשיעור הזאה דאינו מטמא אותו וח"ש במלאכת שבת ל"ה רק מדרבנן ואפ"ה גזרינן שמ"י וא"כ גבי מילה נמי נגזור אף דחי נושא את עצמו ול"ה רק מדרבנן עכ"ד ולפענ"ד אף שהוא דבר שכליי אין להעמיס דבר זה שנאמר דרך פלפול בדברי קדמון שאין דרכו בכך, וע"כ נ"ל יותר דכוונת המאירי ז"ל כמ"ש הצל"ח ז"ל בפסחים דס"ט ע"א בד"ה והואיל ואני עומד וכו' וז"ל:

ואמנם אני לעצמי אומר שכל עיקר הקושי' על מילה היא רק מהזאה אבל משופר ולולב ומגילה בלא"ה לק"מ שאם העמידו חכמים דבריהם במקום שאין כרת לא העמידו דבריהם במילה שיש בו כרת אבל עיקר קושי' הר"ן מהזאה שגם זה מעכב על ידה עשיית הפסח שהוא מ"ע שיש בו כרת עכ"ל הצל"ח ז"ל, ולפי"ז הי' מוכרח המאירי ז"ל להביא מהזאת טמא מת דגזרו בה שמ"י דאי לא"ה הקושיא ממילה מעיקרא ליתא וכמ"ש הצל"ח ז"ל:

(ד) כתב פר"מ דעפי"מ שכתבתי בח"ב הנ"ל בשו"ת סי' ב' דבמעביר ד"א ברה"ר שלא הי' במשכן רק הלכתא גמירי לה, לכ"ע אף מלאכה שאצל"ג חייב. מיושב קושי' הרב בעל עזוז חיל ז"ל על הרשב"א ז"ל שהביא ראי' מרבינא דסובר מלאכה שאצ"ל פטור, דהא אדרבה מרבינא שבת מ"ב מוכח דסובר מלאכה שאצל"ג חייב. ועפי"ז א"ש היטב דמעביר יצא מן הכלל, ולפי"ז מהרב המגיד בפ"א מה' שבת שכתב דמרבינא שבת הנ"ל מוכח דמלאכה שאצ"ל ג"כ חייב יע"ש. יש סתירה לחידוש זה כמובן דמעביר יצא מן הכלל, ובעיקר החידוש קדמו הגה"ק בעל דברי חיים זצוק"ל בחי' על הסדרות בפ' ויצא הובאו דבריי בס' ציונים לתורה להגאון ר' יוסף ענגיל ז"ל סי' י"ט עכ"ל – והנה שמחתי בזה שכוונתי לדעת גדול וקדוש בעל ד"ח ז"ל, אמנם אני באמת רק דרך פלפול כתבתי זה למען לפרש דברי הפליאה שאלו את רבי מקושש מי היה וכו' וכבר אמרו ז"ל אין משיבין על הדרוש:

(ה) כתב פר"מ נ"י ליישב מה שהשגתי בשו"ת הנ"ל על הספר אפריון צדיק מה פעל והלא ל שבת לא הי' להם לישראל טענת מודעה דנצטוו עוד במרה וכתב פר"מ דיש לקיים דבריו עפי"מ שכתב הכלי חמדה בפ' בשלח דרק על אבות מלאכות נצטוו במרה ולא על תולדות, ומשו"ה עשה המקושש דוקא מלאכת תולדה דע"ז הי' להם טענת מודעה דהא על תולדות לא נצטוו רק בסיני וא"ש דברי הספר אפריון – ועפי"ז א"ש ג"כ המדרש פליאה שאלו את רבי מקושש מי היה, וא"ל מה עשה א"ל תולש היה, א"ל מקושש זה צלפחד ותמוה. ועפי"ז א"ש מאוד בס"ד דשאל אותו מי הי' וא"ל מה עשה, דאם עשה מלאכת אב כמו קוצר אין לומר דכיוון לש"ש שלא יהי' לישראל טענת מודעה דעל אב מלאכה ליכא טענה זו דנצטוו עוד במרה וא"כ אינו רשאי לגלות שמו, וע"ז א"ל תולש היה דהוי רק תולדה דקוצר דלא נצטוו רק בסיני ושפיר הי' להם טענת מודעה והמקושש לש"ש נתכוין להוציא מזו הטענה ובדין אני שואל מי הי' ולכך א"ל דצלפחד היה וא"ש בס"ד – ועפי"ד הכלי חמדה שליט"א מיושב מה שהביא הדר"ג נ"י בח"ר קושי' בשם האו"ז ז"ל דיהי' מצווה עכו"ם על שבת דנאמרה במרה ונשנית בסיני ועפי"ד א"ש דעל תולדה לא נצטוו רק בסיני וי"ל דלמלתי' נשנית עכ"ל מר נ"י ודפח"ח ש"י:

(ועוד ארשום ב' גרגרים שכתב לי פר"מ נ"י. במס' ב"ב קי"ט א' א"ר חידקא שמעון השקמוני הי' לי חבר מתלמידי רע"ק וכך הי' ר"ש השקמוני אומר יודע הי' משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן וכו' ודקדק בס' א' למה פרט מי הי' ונלע"ד עפימ"ש התוס' הטעם דהי' יודע משום דהי' להם טענה דאם לאו תתיבם אמנו אבל קשה דאשת מומר אינה זקוקה ליבום כקושי' המובא בחת"ס חלק ו' אבל רע"ק דגילה מי הי' המקושש עכ"ח דסובר דלש"ש נתכוין ול"ה מומר, וא"כ זה כוונת ר' חי חידקא דר"ש השקמוני הי' מתלמידי ר"ע וסובר כר"ע רבו דכיוון לש"ש וע"כ יודע הי' מ"ר דיורשות הם מכח טענה שלהם דאם לאו תתיבם אמנו דכיוון לש"ש ול"ק קושי' החת"ס ז"ל עכ"ל – והנה חידוש בעיני שלא ראה פר"מ בחידושי חת"ס למס' שבת דף צ"ו ע"ב דאדרבה הוכיח מברייתא זו דר"ע אינו סובר מקושש לש"ש נתכוין וכמובא בספרי ח"ב על אגדות הש"ס ב"ב קי"ט ע"א יעו"ש – ועוד כתב לי פר"מ על מה שעמדתי בקונטרס ליקוטים שונים על הרמב"ם בפ"א מחמץ ומצה שכ' אם לא עשה מעשה אעפ"י שעבר על ב' לאוין אפ"ה איני לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה ותמהתי מה כוונתו במ"ש אעפ"י שעבר על ב' לאוין וכ' פר"מ עפימ"ש המ"ק והשאג"א והתשובה מאהבה ליישב דברי הר"מ ז"ל למה אם עושה מעשה לוקה והלא הוי לאו הניתק לעשה דתשביתו ושלשה לד"א נתכוונו משום דהוי תרי לאוין לא יראה ולא ימצא ואין עשה מנתק לתרי לאוין כש"ס תמורה דף ב' וא"כ זה כוונת הר"מ אעפ"י שעבר על ב' לאוין ומשו"ה משום ניתק לעשה היו לוקין אפ"ה אינו לוקה משום דהוא לאו שא"ב מעשה וז"ב בכוונת הר"מ ז"ל ואפריון נמטיי' לי' למר), ויותר אין בכחי להאריך וה' שנותיו יאריך כעתירת ידידו נאמנו דוש"ת באהבה,

גרשון ה"ק שטערן רב דק"ק מ' לודאש והגליל יע"א.

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה