אור ברסלב
ילקוט הגרשוני על השס חלק ג שאלות ותשובות › סימן יב

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

שאלות ותשובות · סימן יב

סימן יא

שוכ"ט לכבוד הרה"ג החו"ב בכל חדרי תורה כש"ת מהו' נתן נטע ג"י בהרב מהרי"ה זצ"ל אבדק"ק גאמבין (פאלען) והגליל יע"א.

חשתי ולא התמהמהתי להשיבו מפני הכבוד, בענין אשר הקשה הדר"ג נ"י על האי דינא דרבינו יונה ז"ל המובא ברא"ש ברכות פרק כ"מ דאיסור דנהפך לדבר היתר כגון נבילה שנתהפך לדבש דמותר. והקשה הדר"ג נ"י מהאבעיא דחולין ס"ט ע"א באבר היוצא מאי לגמוע את חלבו וכן קיי"ל ביו"ד סי' י"ד ס"ה עובר שהוציא אבר ונאסר האבר ואח"כ נשחטה האם והוציאו העובר והרי היא נקבה החלב שלה אסור לשתותו הואיל והוא בא מכלל האברים ויש בה אבר אחד אסור וכו' יעו"ש, ולשיטת רבינו יונה הנ"ל הא אף דחלב בא מן האבר האסור יהיה מותר דהא נתהפך להיתר עכ"ד הדר"ג נ"י.

ומאוד יפלא בעיני על הדר"ג שלא ראה דברי הפמ"ג בספרו גינת וורדים כלל נ"א שהביא שיטת ר"י הנ"ל ומ"ש עליו המג"א בסי' רט"ז ומ"ש החק יעקב סי' תס"ז ס"ק ט"ו ליישב קושי' המג"א, ואח"כ כתב בזה הלשון:

ודע שיש לראות בההיא דחולין ר"פ בהמה המקשה דבעי מהו לגמוע חלבו של איסור יוצא, חלב דעלמא אבמה"ח הוה ושרי, או דלמא הכח לית ליה תקנתא לאיסורא בשחיטה וסליק בתיקו, והא באמת חלב שריא מקרא זבת חלב ודבש, וא"כ כיון שנהפך המין של איסור יוצא לדבר המותר, בתר השתא אזלינן ושרי זה טעות דהשתא נמי דנשתנה לדבר המותר, חלב זה לאו היתר הוא, דאבמה"ח הוא ולית ליה תקנתא לאיסורא בשחיטה ולא כה"ג התירה תורה חלב דיהא מותר – אלא דקושית הרב בס' כרתי ופלתי ביו"ד סי' י"ד אות ה' אהא דסליק בעיא זו בתיקו, ולא קאמר כל חלב דעלמא מן חלב ודם קאתא ורחמנא שרי' וה"ה להך איסורא דאבמה"ח וליכא למימר בעלמא תרתי והכא תלתא, דהא דחי לי' הגמ' דכאן ליכא איסור חלב בבן פקועה כר' יהודא דחלבו מותר ולפי מ"ש לא קשיא דסברת הגמרא הוא כיון דחזינן באמת דחלב שריא א"כ אין שום חידוש הא דחלב מחמת חלב ודם בא והתירה התורה דבתר השתא אזלינן בשלמא התם פריך שפיר דה"א אי לא כתיב קרא הייתי אומר דחלב אסור כמ"ש החק יעקב, משא"כ באמת דחלב מותר אין זה חידוש דנתהפך החלב ודם לדבר המותר במראיתו וטעמו, משא"כ אבמה"ח דאיסור יוצא, דגם השתא איסור אבמה"ח רביע עלי' אף כשנהפך למראה וטעם דבר המותר, הכא לא התירה התורה דלית תקנתא לאיסורא וכדכתיבנא עכ"ל הטהור של הפמ"ג בגינת וורדים הנ"ל, ומזה יראה הדר"ג דלא מיבעיא שאין מסוגיא דכאן קושיא על שיטת רבינו יונה ז"ל אלא דאדרבא עוד יש ראיה מכאן לשיטתו, דעפ"י שיטתו מיושב שפיר קושי' הפלתי הנ"ל

ובספר באר יצחק על חולין מהגאון מטאלטשיוא ז"ל כתב ג"כ ליישב קושי' הכרתי ופלתי הנ"ל באופן זה, וכתב שזה נכון מאוד בעזה"י, אמנם גם ממנו נעלם ולא ראה שבר קדמו בזה רבינו הפמ"ג ז"ל בגינת וורדים הנ"ל. וכבר מלתי אמורה במק"א שאילו היו חכמי הדור שלפנינו רגילים לראות בספרי גדולי האחרונים ז"ל, לא היו כותבים כ"כ חידושים הרבה, דכל דבר טוב, על הרוב אינו חדש, ומה שהוא חדש, על הרוב אינו טוב:

ב ומה שהקשה הדר"ג עוד לשיטת רבינו יונה הנ"ל, בהמה שנתפטמה באיסור נימא נמי דנשתנה לדבר המותר, ואף אם נתפטמה כל ימיה נמי, ומדוע פסק הרמ"א ביו"ד סי' ס' ס"א דאם נתפטמה כל ימיה רק בדברים אסורים אסורה – הנה גם בקושיא זו כבר קדמו מורי הגאון ז"ל בתשו' מהר"ם שיק חאו"ח סי' רי"ב ויע"ש מש"ש בזה:

ג ואשר הקשה עוד ברמ"א יו"ד סי' קט"ו סוף ס"א בחלב שנחלב ואין ישראל רואה דאסור ואינו מועיל אם יעשו אח"כ גבינה, ולכאורה לשיטת רבינו יונה הנ"ל בעשו אח"כ גבינה אמאי לא נימא דאף דבא מן חלב אסור הא נתהפך השתא ונשתנה לדבר המותר עכ"ד – ולפענ"ד לק"מ דודאי היכא שדעת הנכרי לעשות מן החלב גבינות לא חיישינן לחלב טמא דקאי ביני אטפי שבגבינה כיון דדעת הנכרי לעשות גבינות א"כ למה יערב חלב מא כיון שאינו עומד וכמ"ש הרמ"א סי' קט"ו ס"ב, אבל כשלא ידוע לנו בודאי שדעת הנכרי לעשות גבינות רק אנו קונין חלב שחלבו נכרי ואין ישראל רואהו, אזי בודאי לא מועיל אם נעשה אח"כ גבינה, דהאיכא למיחש לחלב טמא דקאי בתוך הגומות שבגבינה כמבואר בש"ס דע"ז (דף ל"ה:) ברש"י ותוס' ושאר פוסקים, וא"כ לא שייך בזה כלל לומר דנשתנה לדבר המותר, מאחר דאפי' בגבינה איכא למיחש שמא מן החלב טמא שלא עומד נשאר עם הנסיובי בגומות שבגבינה, וזה פשוט מאוד, ואין כאן אפי' ריח קושיא:

ד ובגוף פלוגתת רבינו יונה והרא"ש והטור ז"ל אי אזלינן בתר השתא או בתר מעיקרא והמג"א בסי' רט"ז ס"ק ג' האריך להשיג על רבינו יונה ז"ל, ימחול מר לעיין בספר בית מאיר על שו"ע או"ח סי' רט"ז שמשיג על המג"א ז"ל כיון שעכ"ח מוכרח להודות שפירשא דאתא מדבר איסור שרי, ממילא מוכח דבתר השתא אזלינן, דאל"ה מנ"ל דפירשא דאתי מדבר איסור שרי, ואין לומר משום דהוי שלכד"א. דהא בכל שלכד"א עכ"פ איסורא מיהא איכא או מדאורייתא או מרבנן. ועוד העיר בדבר חדש ממש, שכן משמע ממה שהשיב ר' יהושע לאנשי אלכסנדריא מת מטמא ואין חי מטמא (בנדה דף ע' ע"ב) ומשמע דטעמי' משום דאזלינן בתר השתא יעו"ש – ולפענ"ד אף שהיא הערה נאה מאד כמעט א"א לומר כן. דהא לפי"ז י"ל הטעם דאנשי אלכסנ- דריא דבעו מיניה בן שונמית מהו שיטמא היינו משום דמספקא להו דילמא בתר מעיקרא אזלינן, וא"כ אמאי קרי ליה בגמרא דברי בורות ופירש"י שם (בדף ס"ט ע"ב) שטות, ולפי"ז מה שטות הוא זה. הלא רבים וכן שלמים ה"ה הטור והרא"ש וסיעתם מספקא להו בדין זה אי אזלינן בתר השתא או בתר מעיקרא כמבואר כאן במג"א וצ"ע:

ה עוד להעיר לכאורה על שיטת רבינו יונה ז"ל מגמ' נדה דף ט' ע"א א"ר אליעאי מ"ט דר"מ (פירש"י כלומר מנ"ל לר"מ דדם נעכר ונעשה. חלב) דכתיב מי יתן טהור מטמח (חלב מדם) לא אחד (בתמיה כלומר יחידו של עולם) ופי' המהרש"א ז"ל בח"א לשם משום דהיה לבעל דין לחלוק שב' רשויות הם ח"ו שבראו אלו שני הפכיים ממש טהור וטמא, וכדעת המין ההוא מי שברא אור לא ברא חושך וכו' קאמר אם כדעת המין מי הוא שיתן הטהור מן הטמא גופיה דהיינו חלב טהור מדם טמא אי לא אחד הוא שברא שניהם עכ"ל, והשתא לשיטת רבינו יונה ז"ל מה ראיה מפסוק הנ"ל הלא דינא הוא דאזלינן בתר השתא וכיון דנעשה מדם חלב הרי נהפך ממילא ונשתנה לדבר הטהור. ובשלמא לדעת הסוברים דאזלינן בתר מעיקרא א"ש אבל לדעת ר"י ז"ל דאזלינן בתר השתא א"כ אין זה חידוש כלל ומאי ראיה יש משם דאחד הוא שברא שניהם וצ"ע, ואין לומר מנלן דחלב שדים של האשה הוא טהור דהא לא גני קרא כמו בחלב בהמה דגלי קרא זבח חלב ודבש דחלב שריא, וא"כ לא שייך לומר שנשתנה לדבר הטהור וכמ"ש בחק יעקב סי' תס"ז דלולי דגלי רחמנא דחלב שריא ל"ה חשיב נשתנה לדבר המותר, דבאמת אין צריך קרא ע"ז דהא סברא היא דחלב האשה טהור דאל"כ איך נתן הקב"ה חלב האשה למזונות התינוק שיינק חלב טמא וגם איך ינק מרע"ה חלב אשה והלא אמרו חז"ל (בסוטה י"ב ב') שאמר הקב"ה פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא, ואפילו אם נדחוק עצמינו ונאמר דאין זו סברא פשוטה כ"כ מ"מ קשה על שיטת רבינו יונה ז"ל מהא דאמר הגמרא נדה דף ט' הנ"ל, ורבנן אמר ר' יוחנן (פירש"י כלומר ורבנן האי קרא מאי עבדי ליה לכדר' יוחנן כו') זו שכבת זרע שהוא טמא ואדם הנוצר ממנו טהור, והרי אדם שהוא טהור ודאי גלי קרא בהדי' כדכתי' ואסף איש טהור, והזה הטהור על הטמא, א"כ אין שום חידוש בזה דשכבת זרע הוא טמא ואדם הנוצר ממנו טהור, דהא בתר השתא אזלינן והש"ז נתהפך ונשתנה לדבר הטהור, ומה ראיה מזה דאחד הוא שברא שניהם וצ"ע (וגם אם לא נפרש כפי' המהרש"א הנ"ל רק בפשטות ג"כ קשה איך אמר איוב זה לדבר חידוש, מי יתן טהור טמא לא אחד בתמיה כפירש"י הנ"ל, ומאי חידוש יש בזה הלא דינא הכי לשיטת רבינו יונה ז"ל כיון דש"ז נשתנה לאדם שהוא טהור א"כ אין שום חידוש בזה שהוא טהור ודו"ק):

שוב בא לידי שו"ע או"ח דפוס באלאבאן עם הגהות חכמת שלמה מהגאון מ' שלמה קלוגער ז"ל וראיתי שכתב באו"ח סי' רט"ז ס"ב וז"ל:

עיין בחיבורי ספר החיים מ"ש בדברי רבינו יונה גבי מוסק, ועיין בחיבורי מי נדה במס' נדה דף ט' גבי מי יתן טהור מטמא מש"ש בזה ודו"ק היטב עכ"ל וצר לי מאוד שאין החיבורים האלו מצויים בידי לראות מה שכתב בזה הגאון ז"ל:

ו והנה המג"א בסי' רט"ז סק"ג הקשה על רבינו יונה ז"ל מבכורות דף ו' דאמרינן דחלב חידוש הוא כיון דדם נעכר ונעשה חלב והו"ל לאוסרו ואפ"ה התירה התורה וא"כ ש"מ דבתר מעיקרא אזלינן דאי בתר השתא אזלינן א"כ ליכא שום חידוש, והגאון חק יעקב בסי' תס"ז יצא לישע רבינו יונה ז"ל וקושי' המג"א לק"מ דשאני התם בחלב דה"א דלא יהיה לחלב שום היתר כיון דכל חלב נתהוה מאיסור דם באיסורא קמא קאי אף שנשתנה במראה לא נשתנה לדבר היתר ע"כ אמרינן דחידוש הוא, משא"כ בדבש שהדבש עצמו הוא היתר ע"כ בדבר איסור שחוזר ונהפך לדבש אזלינן בתר השתא שנשתנה לדבר היתר שהוא דבש וכו' ע"ש, והחת"ס ז"ל בתשו' חלק ו' סימן כ"ב קלסי' וכתב שדבריו דברי אלקים חיים המה, אמנם בס' חמד משה על או"ח סי' רט"ז ס"ק א' כתב בזה"ל, ועיין בחק יעקב סי' תס"ז ס"ק ט"ז ואין דבריו מוכרחים עכ"ל, וגם הגאון מליסא ז"ל בס' מקור חיים להלכות פסח סי' תס"ז אות ד' כתב דתירוץ החק יעקב הוא דחוק למעיין עיי"ש, אמנם לא כתבו הטעם מדוע לא ישר בעיניהם תי' הח"י ז"ל ואפשר דכוונתם למ"ש רבינו הפמ"ג בסי' תס"ז במש"ז ס"ק ו' וז"ל:

ועמ"א רי"ו אות ג' והח"י כאן אות ט"ז כתב חלב חידוש דלא נשתנה לדבר המותר, והנה י"ל מ"מ בשביל זה לא הוי שרינן חלב טמאה דלא הוי חידוש כ"כ דדם אסרה תורה ולא שנשתנה לגוון אחר וכו' משא"כ חלב טמאה ולמה לי קרא יע"ש עכ"ל ודו"ק:

והלום ראיתי בס' מעשי למלך על הרמב"ם פ"א מה' כלי המקדש (מהגאון מ' ישעי' זילבערשטיין נ"י אבדק"ק וואיטצען יע"א) בדף קפ"ח מדפי הספר שכ' על קושי' המג"א הנ"ל בזה"ל:

ול"נ ליישב בפשיטות דחזינן לענין מכשיר הזרעים דחלב מכשיר כיון דדם מכשיר חלב נמי מכשיר, הרי דלענין הכשר בתר מעיקרא אזלינן, לכן לענין איסורא הוי לן נמי לילך בתר מעיקרא זהו חידושיה, אבל בעלמא פשיטא לן דאזלינן בתר השתא. ובהא ניחא קושי' עצומה שהקשה בחי' חת"ס לחולין דף ק"ט מאי חידוש איכא, הא חלב דבא מדם בעינן שיהא ראוי לזריקה וחלב אינו ראוי לזריקה אם כן בוודאי יש לנו לילך בתר השתא, ובהנ"ל ניחא דאפ"ה שפיר הוי חידוש כיון דלענין הכשר לא נשתנה דינו, לכן הוי חידוש מה דלענין איסור נשתנה, משא"כ דם שנקרש שנשתנה דינו לענין הכשר שאין כשיר ג"כ לכן לענין איסור ג"כ נשתנה דינו כיון שא"ר זריקה עכ"ל – ולפענ"ד יש לפקפק טובא על דבריו, דנראה לפשוט בעיניו דכל עיקר דחלב מכשיר הוא כיון דדם מכשיר חלב נמי מכשיר, ובאמת כבר כתב בחי' הרשב"א ז"ל לשבת דף קמ"ד בשם הר"ש פיו דמכשירין מ"ה דחלב אינו תלוי כלל בדם לענין הכשר יע"ש שהוכיח זה מכח הרבה קישיות, ועוד הרי כתב הרמב"ם בפירוש המשניות מכשירין פ"ו מ"ד דכל הני קראי דמייתי בתוספתא פ"ט דשבת לשבעה משקין שהן קרויים משקה לענין הכשר אסמכתות נינהו והעיקר הלכה למשה מסיני יע"ש (ומובא גם בתוי"ט זיל לשם יע"ש) א"כ הא דחלב מכשיר הוא הללמ"ס ולא משום דדם נעכר ונעשה חלב, ויעויין נמי בתוס' נדה דף י"ט בסוף ד"ה כתיב הכא וכו' שכתבו ולקמן בע"ה נפרש דרראי דפרק דם הנדה אסמכתא בעלמא נינהו עכ"ל, והוא ממש כדברי הרמב"ם ז"ל דכל השבעה משקין דמכשירין הוא הללממ"ס וח"ב דמכשיר אינו תנוי כלל בדם לומר כיון דדם מכשיר חלב נמי מכשיר, ובוודאי דכן הלכה, ממילא אם אנו מיישבים שיטת רבינו יונה ז"ל בדברים שהם נגד ההלכה, כבר נתקיימה מחשבתו של המג"א ז"ל דכל עיקר כוונתו להוכיח דלא קיי"ל כרבינו יונה ז"ל ודו"ק.

(ז) ואשר אני אחזה בס"ד ליישב קושי' המג"א על רבינו יונה ז"ל הוא עפימ"ש בס' אתיון דאורייתא להגאון מו"ה יוסף ענגיל ז"ל מקראקא כלל ד' וז"ל:

דע שדמיון רבינו יונה הנ"ל שדימה דם חיה שנתהפך מאליו בטבעו למוס"ק לאיסור שנפל בדבש ונתהפך לדבש צריך לי עיון קצת ממס' פרה פ"ח מי"א דתנן המים (מי חטאת) שנשתנו ושינויין מחמת עצמן כשירין ע"כ, ועיין שם בפ"ט מ"ה בפי' הר"ש בשם התוספתא דמבואר שם דשינוי מחמת עצמו לא חשיב שינוי כל כך כמו שינוי ע"י דבר אחר ע"ש. וא"כ ה"נ נהי דאיסור הנהפך ע"י הדבש לדבש שרי, עכ"ז אכתי אין ראיה מכאן לשיותר דם הנהפך מעצמו למוס"ק וצע"ק עכ"ל ועיין בזה היטב במג"א או"ח ק"ס סק"ב דמבואר ג"כ דלענין מי חטאת ומקוה ונט"י שינוי מחמת עצמו לא חשיב שינוי כל כך כמו שינוי ע"י דבר אחר עייש"ה אך י"ל דסובר רבינו יונה ז"ל דאיסור מטומאה לא ילפינן דכל הלכות טומאה חידוש הם כדאיתא ביבמות ק"ג סוף ע"ב ובפרש"י שם ע"ש, ואע"ג דלענין טומאה וטהרה שינוי מחמת עצמו לא חשיב שינוי לענין איסור חשיב שינוי ועדיף עוד יותר, דהרי פסק הרמב"ם בפ"ג מהלכות איסורי המזבח הלכה י"ד בהמה שפטמה בכרשיני ע"ז מותרת למזבח שהרי נשתנו עכ"ל וכתב הפר"ח יו"ד סימן ס' דמשמע דאפילו פטמה כל ימיה בכרשיני ע"ז ג"כ מותרת למזבח משום דנשתנו ולא קיי"ל כר' חנינא בן אנטיגנוס תמורה ל' ע"ב דאמר כשירה שינקה מן הטריפה פסולה מע"ג המזבח עייש"ה, ואע"ג דכרשיני ע"ז אסורין בהנאה ובאיסור הנאה לא מהני שינוי, כמבואר ברש"י (ע"ז מ"ו ב') בד"ה או אין שינוי וכו' ע"ש, כבר כתב בתשו' הגאון מ' יהודא אסאד ז"ל בחלק או"ח סימן קכ"ז דלא אמר רש"י לאסור שינוי באיה"נ אלא בשינוי הבא ע"י מעשה ידי אדם אבל בשינוי דממילא בטבע בידי שמים גם רש"י מודה דמהני אף באיה"נ ע"ש הרי דלענין איסור, שינוי ממילא בטבע עוד עדיף משינוי הבא ע"י דבר אחר – אמנם ר' חנינא בן אנטיגנוס אית ליה סברא הנ"ל לחלק יצאת בין שינוי מחמת. דבר אחר לשינוי מחמת עצמו בטבע, לכך ס"ל דכשרה שינקה מן הטריפה פסולה מע"ג המזבח ולא מהני שינוי לדבר המותר לפי שהוא שינוי ממילא בטבע, ובאמת לפי הסברא הנ"ל דשינוי ממילא בטבע לא מהני יש להחמיר אפילו להדיוט (וכ"כ הרמ"א ביו"ד סימן ס' דבהמה שנתפטמה כל ימיה רק בדברים אסורים אסורה יע"ש) א"כ לא קשה קושי' המג"א מבכורות דף ו' די"ל דהסוגיא דהתם אזלא אליבא דר"ח בן אנטיגנוס דס"ל דלא מהני שינוי ממילא בטבע, וס"ל לסתמא דגמרא דזיל בתר טעמא ואסור אפילו להדיוט כנ"ל, וע"כ לר"מ דדם נעכר ונעשה חלב שפיר הוה חלב חידוש דאין לומר דנשתנה לדבר המותר דהא הוי שינוי ממילא בטבע ולא מהני, וכל זה לר"ח בן אנטיגנוס אבל לדידן דלא קיי"ל כרחב"א כמ"ש הש"ך ביו"ד סימן ס' סוף ק"ה בשם הרמב"ם והר"ע ברטנורה ז"ל ע"ש, שפיר י"ל דלענין איסור, שינוי ממילא בטבע ג"כ מהני ודינו של רבינו יונה ז"ל לענין המוס"ק שריר וקיים, (ואין להשיב כיון דהסוגיא בבכורות אזלא אליבא דר' חנינא בן אנטיגנוס א"כ תיקשי קושי' האחרונים ז"ל אמאי לא יליף הגמ' דחלב שרי מדכתיב כן תעשה לשורך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו וביום השמיני תתנו לי, ואי נימא דחלב אסור א"כ העגל שינק חלב אמו נתפטם באיסור ופסול מע"ג המזבח – די"ל דבעי למילף דחלב שרי אליבא דכ"ע, ואם יאמר ילפותא אליבא דר"ח בן אנטיגנוס ידע דיקשה לו המקשן הניחא לר"ח בן אנטיגנוס אלא לרבנן דפליגי עלי' דרחב"א מאי איכא למימר, ע"כ אמר תיכף ילפותות אחרות דאתיין שפיר אליבא דכ"ע וזה פשוט.) הכ"ד ידידו המכבדו ומוקירו בלתי מכירו,

גרשון ה"ק שטערן הרב דק"ק מ'-לודאש והגליל יע"א.

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה