ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
שאלות ותשובות · סימן יא
נשאלתי מאיזה בעה"ב אודות הענין שאירע פה, דשמש החברה שאביו ואמו עודנה חיים הזכיר נשמות הרשומים על דף הח"ק ואמר בעדם תפלת אמ"ר, אם היה מותר לו לעשות כן וזה תשובתי:
הנה המעשה הזה אירע פה ביו"ט ב' של שבועות תרפ"ה לפ"ק ובשעת מעשה לא ידעתי אם אביו ואמו עודם חיים רק אח"כ נודעתי מזה ושאלתי את השמש ואמר לי שבעוד שאמרו הציבור "יזכור" לא היה בביהכנ"ס רק אחר שגמרו "יזכור בא לביהכנ"ס והזכיר הנשמות הנ"ל ואמר בעדם תפלת אמ"ר, כי לדעתו אין חשש בזה, ובאמת לא משמע כן בס' שערי אפרים להגאון מ' אפרים זלמן מרגליות זצ"ל דשם בשער יו"ד סוף אות ל"א כתב וז"ל: ונהגו שמי שאביו ואמו בחיים יוצא מבה"כ בעת אמירת האמ"ר יו"ט וימים נוראים עכ"ל א"כ מבואר מדברים אלו דלא רק בעת אמירת "יזכור" יוצא מי שאביו ואמו בחיים מבהכ"נ כי אם גם בשעת אמירת אמ"ר יוצא מבכנ"ס וכן באמת המנהג בכל הקהלות שהייתי, שעד שמתחיל הש"ץ "אב הרחמים נשאר מי שאביו ואמו בחיים בחוץ לבה"כ, ורק בשעה שמתחילים לומר אב הרחמים הוא בא אל הבהכנ"ס, אמנם ממ"ש הגאון הנ"ל בפתחי שערים (שם) יש קצת ראיה לדעת השמש הנ"ל, כי ז"ל הגאון הנ"ל שם:
ומ"ש שנהגו שמי שיש לו אב כו' אפשר שטעם המנהג לפי שהכל אומרים יזכור ועסוקים בדבר זה, ואלו היו שותקים אמרינן בברכות כה"ג שלא יהיו הכל עסוקים כו' וקצת יש לחוש לעין הרע בכה"ג וכדאמרי' (ביבמות ק"ו א א"ל אבוך היכא א"ל במתא, אימך היכא א"ל במתא, יהב בהו עיניה ושכיבן (פרש"י ושכבו אבו' ואימי') ע"ש עכ"ל הגאון הנ"ל, וא"כ משמע מזה דאין הקפידא שיצאו מבהכנ"ס אלא בשעה שהכל אומרים יזכור והוא שותק, אבל בשעה שהש"ץ מזכיר הנשמות הרשומים בפנקס או בדף הח"ק ואומר בעדם תפלת אמ"ר, שאז כבר כל הקהל שותקים ושומעים לדברי הש"ץ. מותר אף למי שיש לו אב ואם לבוא אל הבהכנ"ס:
אמנם לפי שבאמת המנהג בכל הקהלות שכל מי שאביו ואמו בחיים אינו בא אל הבהכנ"ס רק בשעה שמתחילים לומר "אב הרחמים" ש"מ שגם תפלת אמ"ד בעד המתים אין ראוי לשמוע כי אם למי שאביו או אמו כבר מתו, ונראה לפענ"ד אף שכתב הגאון הנ"ל אפשר שטעם המנהג וכו'. הרי רק בלשון "אפשר" אמר כן, אבל לא היה ברור בעיניו שזהו טעם המנהג, ע"כ נלע"ד ג"כ, אפשר שטעם המנהג לפי שבאמת יפלא מאד מה ראו הקהלות הקדושות לתקן המנהג להזכיר נשמות בכל השלשה רגלים, הא לא מצינו כן רק באו"ח סי' תרכ"א ברמ"א ס"ו גבי יוהכ"פ, אבל לא בשלש רגלים, שמצוה לשמוח ביו"ט, וזכרון נשמות המתים מכניס אבל ועצבון בלב כל אדם ומבטל שמחת יו"ט (וכבר הרגיש בזה בשו"ת דברי חבר בן חיים דף ק"י ע"ג ע"ש) רק באמת כתב בסידור יעב"ץ בסדר שביעי של פסח, וז"ל, בק"ק פולנייא מזכירין נשמות כל פעם שקורין כל הבכור שכתוב בה איש כמתנת ידו, לכן פוסקין צדקה ונודרים בעד נפשות המתים שיזכור אותם השי"ת וכו' עכ"ל, אם כן התינח מי שאביו ואמו כבר מתו והוא נודר צדקה בעד הזכרת נשמתם. אבל מי שאביו ואמו בחיים והוא אינו נודר צדקה בעד נפשות המתים, איך יהיה הוא אז בבית הכנסת ויטה אזנו לשמוע זכרון נשמות המתים המעציב ומדאיב את לבו, ויבטל שמחת יו"ט בכדי א
וע"כ נהגו שמי שאביו ואמו בחיים יוצא מביהכנ"ס ואינו נכנס לשם עד שעה שמתחילין לומר אב הרחמים כדי שלא לבטל שמחת יו"ט בחנם, וא"כ מה"ט אין לשמש החברה שיש לו אב ואם, להזכיר כל הנשמות הרשומים בפנקס או בדף הח"ק ולומר בעדם תפלת אמ"ר כי מאחר שהוא אינו נודר צדקה בעדם. רק אחרים נודרים צדקה בעדם, א"כ מה לו להכניס את עצמו בזה במקום שיש שו"ב וש"ץ קבוע בהקהלה שכבר מת לו אביו) והחיוב עליו להיות בביהכנ"ס בשעת הזכרת נשמות, ומה לו ולצרה הזאת לבטל שמחת יו"ט ע"י זכרון נשמות המתים המכניס אבלות ועצבון בלב כל חי מדבר ומרגיש ואם יאמר שאין לו מזה שום צער א"כ גם אמירת אמ"ר שלו לא מעלה ולא מוריד שאם אינו מרגיש בצער המתים לא יעתיר בעדם באמת ובתמים לפקדם במנוחה נכונה כמ"ש הגאון רא"ז מרגליות ז"ל בשערי אפרים סי' יו"ד אות ל"א עיי"ש בלשונו הזהב. וע"כ נ"ל ברור בעזה"ת לדינא שבמקום שיש ש"ץ קבוע במתא. אסור לשמש החברה שאביו ואמו עודם חיים להזכיר נשמות ביו"ט ולומר בעדם תפלת אמ"ר ולבטל שמחת יו"ט בכדי (שו"ר מ"ש בזה בשו"ת יד יצחק להגאון מטאלטשווא ח"ג סי' פ' וע"ש שדעתו להתיר לש"ץ אמנם הוא מיירי בש"ץ שאין בלעדו אחר שיזכיר נשמות אבל בשמש החברה שיש בלעדו שו"ב וש"ץ קבוע דמתא שיכול להזכיר נשמות, י"ל דגם הוא ז"ל מודה שאסור לו להזכיר נשמות בשלש רגלים מטעמא דאמרן). הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי', גרשון ה"ק שטערן הרב דק"ק מ' לודאש והגליל יע"א.
אחר חיתום הראה לי ידידי הרבני החו"ב מהו' משה מנחם ראזענבערג נ"י מלמד הת"ת דפה בס' תוספות חיים על החיי אדם הלכות שבת (דף קמ"ב) שמביא טעם המנהג הנ"ל שכתב בס' שערי אפרים בפתחי שערים הנ"ל, ומביא עוד טעם שמי שיש להם אב ואם יוצאים מביהכנ"ס כדי שלא יבאו לידי טעות ויאמרו וברית כרותה לשפתים עכ"ל, ולכאורה מדלא כתב שום אחד מהאחרונים הטעם שכתבתי, יש להוכיח שהטעם שכתבתי אינו אמת, אך באמת אין מזה שום הוכחה, די"ל דגם השערי אפרים והתוספות חיים מודים להטעם שכתבתי, אך הם רצו לכתוב טעם המנהג שיהיה שייך הטעם גם על מה שנוהגים שמי שיש לו אב ואם יוצא בעת הזכרת נשמות גם ביוהכ"פ, וביוכ"פ לא שייך הטעם שכתבתי כדי שלא לבטל שמחת יו"ט. לכן כתבו הם טעם ששייך גם ביוהכ"פ, אבל בשלש רגלים באמת גם הם מודים שמי שיש לו אב ואם צריך לצאת מביהכנ"ס בעת הזכרת נשמות מכח הטעם שכתבתי כדי שלא לבטל שמחת יו"ט בכדי (שו"ר בס' כרם שלמה על או"ח סי' תרס"ח שמביא הטעם הנ"ל שכתוב בס' תוספות חיים בשם ספר ל"ח ע"ש ויותר אין להאריך: