ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
שאלות ותשובות · סימן טז
החיים והשלום וכ"ט לכבור ידיד ה' וידנ"פ הרב הגאון הגדול המפורסם מופת הדור ג"י עה"י פה"ח כקש"ת מ' ישעי' זילבערשטיין נ"י אבדק"ק וואיטצען יע"א.
אחד"ש הטוב קבלתי לנכון חיבורו הגדול מעשי למלך על הרמב"ם ה' בית הבחירה וכלי המקדש וביאת המקדש ונתמלא ביתי אורה זו תורה, וירשני הדר"ג נ"י להציע לפניו איזה הערות שעלו בלבי בעת עברי בין בתרי אמרותיו הטהורים וזה החלי בס"ד א.) בדף י"ח ע"ג הביא הדר"ג הירושלמי פ' ערבי פסחים הלכה ג' מבואר בהא דאמרו כפאו ואכל מצה יצא משום דבעי הסיבה וזה מעיד על הכוונה דחזקה שכיון. ורצה הדר"ג לומר שזה טעם הרמב"ם פ"ו מחימ"צ דין ג' ונתפלא שהה"מ וכ"מ נדחקו לומר טעם אחר ובמחכ"ת דבריו תמוהים דפשוט דהירושלמי לא מיירי בכפאו ואכל מצה אלא סתם באכל מצה בלא כוונה ועיי"ש בפי' קרבן העדה אבל בכפאו בוודאי שאוכל בלא הסיבה דהא איני רוצה כלל לאכול מצה, ואם יאמר הדר"ג דגם בכפאו אוכל בהסיבה ומה"ט יוצא י"ח דחזקה שכיון. א"כ עכ"ח דתלמודא דידן לא ס"ל, כהירושלמי בזה, דהא אמר רבא בר"ה כ"ח א' זאת אומרת התוקע לשיר יצא ופריך פשיטא, ומאי פשיטא הא י"ל שאני בכפאו ואכל מצה שאוכל בהסיבה וחזקה שכיון משא"כ בתוקע לשיר, א"וו סובר תלמודא דידן דאין לחלק בזה א"כ איך אפשר לומר דה"ט דהרמב"ם בפ"ו מחומ"צ דין ג' וזה. פשוט.
ב) בדף י"ט ע"ד, כתב הדר"ג הרמה ליישב קושי' התוס' ביצה דף ח' שהקשו דרבא אדרבא, ותי' הדר"ג נ"י דרבא סובר ג"כ דיו"ט הוא עשה ול"ת אלא דאם עבר ושרף קדשים ביו"ט ל"ה לוקה כסברת הריב"א דהל"ת מיהא נדחה ואין לוקין על העשה, לכן איצטריך קרא דלא דחי וממילא לקי ג"כ עכת"ד. ופלא בעיני שלא זכר שר שכ"כ בס' טעם המלך על השעה"מ פ"ג מה' נדרים, ובס' מלא הרועים סוף כלל עשה דוחה ל"ת יעו"ש ובמק"א הארכתי בזה ואכ"מ.
ג) בדף ט"ל ע"ד, הקשה הדר"ג בתהלים קל"ב אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב וגו', הא מושבע ועומד מהר סיני וכיון דמלך מצווה לבנות בית הבחירה א"כ אין שבועה חלה עליו, ותירץ דהשבועה היתה רק לזרוזי נפשי' ושרי כדאי' בנדרים דף ח' – ובמחכ"ת שכח דברי עצמו דלעיל בדף ל"ז ע"ד הקשה ג"כ קושי זאת והביא מתשו' רדב"ז ח"ג סימן תמ"א דבכה"ג ל"ש לומר לזרוזי נפשי' קעביד – אבל באמת הקושי' מעיקרא ליתא דהן אמת שהמלך מצווה לבנות בית הבחירה וע"ז מושבע ועומד מהר סיני הוא. אבל אינו מושבע ועומד מה"ס שיטרח ויעמול למצוא המקום של בית המקדש ושבועת דהמע"ה הי' ע"ז שיטרח ויעמול למצוא המקום המוכן לביהמ"ק ועד אז לא יתן שנה לעיניו ולעפעפיו תנומה כפרש"י ומצודות שם. וע"ז לא הוי מושבע ועומד מעולם א"כ שפיר חלה השבועה על מציאות מקום המקדש (ועי' ברש"י זבחים נ"ד ב' בד"ה את כל ענותו וכו') וזה פשוט:
ד) בדף מ"א ע"א, כתב הדר"ג דאם יהיה הקץ בעתה אז מלך המשיח יבנה ביהמ"ק כמ"ש הרמב"ם סוף הל' מלכים, אבל אם יהיה הקץ אחישנה אז ירד ביהמ"ק בנוי מן השמים – ולא זכר שר שכבר כ"כ מירי הגאון ז"ל בתשו' מהר"ם שיק חיו"ד סי' רי"ג יעו"ש:
(ה) בדף מ"ה ע"ג מביא הדר"ג בשם שו"ת בית אפרים יו"ד סי' ב' דאי נימא חזקת כשרות הוא מטעם רוב ישראל כשרים (וכמ"ש הפנ"י גיטין בסוגיא דשמא יחפה) קשה לר"מ דחייש למיעוטא איך אמרה תורה עפ"י שני עדים יקום דבר ושמא הם ממיעוט שקרנים ואמאי לא מוכיח מזה בחולין דאזלינן בתר רוב, וע"ז כתב הדר"ג דבשו"ת בית יצחק אהע"ז סי' קי"ט כתב ליישב עפימ"ש בשו"ת בית יעקב בה' עגונה בהא דאיתא בשבועות דף ל"ג כגון שהיו קרובים בנשותיהן והם גוססות מהד"ת רוב גוססין למיתה קמ"ל השתא מיהו לא מיתא, ויקשה למ"ל ששניהם גוססין הרי בחדא סגי דאם אחת מתה אינן קרובים, וכ' דהגמ' רוצה לאשמעינן רבותא, ולכן אמר ששניהם גוססין כלו' דשניהם הם ממיעוט הוי מיעוטא דמיעוטא ושפיר קמ"ל רבותא אף לר"מ, וסברא זאת נמצאת גם בפנ"י בהקדמה לסדר נשים ד"ה אבל לר"מ דלחוש לשני עדים שאינן בקיאין היי מיעוטא דמיעוטא, א"כ ניחא דמה שאמרה תורה על פי שני עדים יקום דבר וודאי נכון גם לר"מ דלחוש לשני עדים שהם ממיעוט הוי מיעוטא דמיעוטא יעוי"ש - ואני תמה צדיק מה פעל בתירוצו זה הא עדיין קשה לר"מ אמאי אצטריך הכתוב לומר לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת, תיפוק לי' בלא"ה אין ע"א נאמן משום דחיישינן למיעוטא שמא הוא ממיעוט שקרנים, ואמאי לא מוכח מזה בחולין דאזלינן בתר רוב דאל"כ למה אצטריך קרא לא יקום עה אחד באיש לכל עון ולכל חטאת תיפוק לי' בלא"ה משום שמא הוא ממיעוט דמשקרים אעכ"ח דאזלינן בת"ר וצ"ע:
(ו) בדף ס"ב ע"ג, הביא הדר"ג הא דאיתא בתענית דף י"א דהיושב בתענית מקרי חוטא דכתב מאשר חטא על הנפש וכתבו תוספות דאף דמקיים מצוה עכ"פ חוטא מקרי, ובספר גבורת ארי תמה הא בכל עשה דוחה ל"ת נאמר דיהא חוטא כנ"ל רק כיון דהדין דעשה דוחה ל"ת לא נקרא חוטא א"כ ביושב בתענית או במקבל נזירות כיון דמצוה קא עביד אמאי מיקרי חוטא – והנה הס' גבורת ארי אינו תח"י לעיין בו, ולפ"ר לא זכיתי להבין קושיתו בשלמא בכל עשה דוחה ל"ת הוא עשה מוטלת עליו בעכ"ח לקיימה מצד ציווי השי"ת, לכן שפיר כיון דדוחה ל"ת לא נקרא חוטא אבל ביושב בתענית או מקבל נזירות, מי ציוה לו לקבל עליו תענית או נזירות משו"ה אף דעביד מצוה מ"מ נקרא חוטא וזה פשוט:
(ז) בדף ס"ג הביא הדר"ג ג"כ בשם גבורת ארי שהקשה אהא דאיתא בתענית דף ל' ע"א דלר' יהודה מבטלין תינוקות של בית רבן בתשעה באב. ומ"ש מהא דאמרינן בשבת קי"ט ב' דאין מבטלין תשב"ר אפילו לבנין ביהמ"ק אדרבה כש"כ הוא דאין מבטלין להתאבל על חורבן ביהמ"ק ע"כ -- הנה קושי' זו ל"ק רק אליבא דהמג"א באו"ח סי' תקנ"ד סק"ב דאסור ללמוד עם התינוק בתשעה באב אפילו דברים הרעים ומייתי ראיה מיו"ד סי' שפ"ד דמבואר שם דאבל אסור ללמוד עם אחרים אפילו דברים הרעים ע"ש אבל לפימ"ש בדגול מרבבה שם ע"ד מג"א בזה"ל:
לא הבנתי דבריו דשם מיירי שאין רבים צריכים לו וא"כ אם הוא לא ילמוד עמהם ילמדו אחרים עמהם. אבל בט"ב אם אתה אוסר ללמוד עם התינוק יהיו התינוקות בטלים ואין לך ביטול תורה גדול מזה, ולכן פשוט דמותר ללמוד עמהם איוב ושאר דברים הרעים וכדעת הטורי זהב עכ"ל ע"ש, א"כ קושי' גבורת ארי לק"מ דבאמת אין מבטלין תשב"ר בת"ב מכל וכל מלימוד התורה רק לומדים עמהם בדברים הרעים (וע' בשדי חמד מערכת בין המצרים סי' ב' אית י"ב דלכך אסרו חז"ל ת"ת בת"ב אע"ג דמצות ת"ת מדאוריי' ואבלות ישנה דרבנן וקיי"ל דלא אתי דרבנן ומבטל מילי דאורייתא משום דבאמת לא אסרו כל מין לימוד והרי יכול לקיים מצות ת"ת בלימוד בדברים הרעים ע"ש וא"כ ה"נ בתשב"ר וכנ"ל:
(ח) בדף ס"ח ע"ד, כתב הדר"ג על הרמב"ם פ"ד משחיטה דאם לא הראה סכינו לחכם מנדין אותו דשמא ישחוט בסכין פגום והקשה הש"ך הא בגמ' מבואר דהוא רק מפני כבודו של חכם אבל לא משום סרך איסור שמא ישחוט פ"א בסכין פגום, וכ' הדר"ג דגמ' אזיל אליבא דרב חסדא דשיעור פגימה כחגירת צפורן וזה מרגיש כל אדם וע"א נאמן באיסורין משו"ה הוא רק מפני כבידו של חכם, אבל להלכה דפגימה כ"ש אפילו כחוט השערה חיישינן שמא אין לו הרגש טובה כמו להחכם ויש חשש שישחוט בסכין פגום כל שהו – הנה זה כתוב כבר בחידושי חת"ס לחולין דף י"ז ע"ב יעו"ש – ומ"ש הדר"ג עוד דכוונת הרמב"ם דזו באמת כבודו של חכם דמחזקינן ליה שיכול ליתן לב להרגיש בפגימה דקה כ"ש ומרגיש יותר מן הטבח ואפ"ה מהני מחילה אם החכם יודע שגם הטבח נותן לב יפה להרגיש בפגימה כ"ש – תלי"ת זה רבות בשנים שאמרתי כן וגם כתבתיו באיזה מקום בחובוריי והמחפש אחריו ימצאנו כתוב אצלי:
(ט) בדף פ"ח הקשה הדר"ג על הרמב"ן פ' אמור ע"פ ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה וגו' יאמר כי כשתבאו אל הארץ וקצרתם את העומר ראשית קצירכם לא תכלה פאת השדה ההוא לצורך העומר ולא תלקט הלקט לומר שלא תדחה המצוה ההיא את הלאוין האלה עכ"ל, והקשה הדר"ג איך ס"ד דנאמר בכגון דא עשה דוחה ל"ת דהא כמו דלא שייך באתרוג הגזול עשה דוחה ל"ת ה"נ ל"ש בזה דגוזל את העניים עשה דוחה ל"ת – ואני תמה מאד וכי זה פשוט כ"כ דזה מקרי גזל בעוד שעדיין לא באו ליד העניים והדר"ג נ"י בעצמו מביא בשם קול סופר שתמה על המשנה פ"ד דפאה מי שאינו מניח את הענים ללקוט כו' ה"ז גוזל את העניים, הא ל"ש גזילה אלא מיד ליד כמ"ש ויגזול את החנית וגו' וצ"ל כתירוצו דבעוד שהוא בשדה כבר הוא של עניים, וכ"ז אינו פשוט כ"כ עד שנאמר למ"ל קרא סברא היא. דאדרבה מסברא היינו אומרים דכ"ז שלא בא ליד העניים ל"ה גזל, וסד"א דידחה עשה את הלאוין האלה קמ"ל קרא דלא דחי ולק"מ:
(יו"ד) בדף צ"ג ע"א כתב הדר"ג במתני' דמצא בה תינוק מושלך אם רוב נכרים נכרי, דזה התינוק מוזהר על השיתוף כישראל, וא"כ חייב לשמור השבת ג"כ, דמחלל שבת הוי כעובד ע"ז ודלא בתשו' חת"ס חיו"ד סי' רמ"ה בסד"ה והנה לשון הרמב"ם וכו' יעו"ש – ולפענ"ד דברי החת"ס ז"ל ברורים כשמש בצהרים, ותינוק זה מכח הרוב הוא נכרי ודינו כב"נ, ואם ב"נ אינו מוזהר על השיתוף גם הוא אינו מוזהר על השיתוף וממילא אינו חייב לשמור את השבת, והדר"ג נ"י שכתב בפשיטות שתינוק זה מוזהר על השיתוף כישראל לא ידעתי מהיכן לקח זה:
(י"א) בדף צ"ז ע"ג הקשה אהא דאיתא בשבת פ' כל כתבי עשירים שבא"י במה הן מתעשרים א"ל בשביל שמעשרים שנא' עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ובבבל משום שמכבדים את התורה ובשאר ארצות בשביל שמכבדין את השבת, והקשה הדר"ג נ"י בימא בבבל ובשאר ארצות בשביל 'שמעשרין את הכספים והאריך בזה – ובמחכ"ת נעלם ממנו מ"ש הקרבן נתנאל על הרא"ש שם וז"ל במה הן זוכין, פרש"י לעושר גדול כזה, נשמר, שיש להקשות מה קאמר עשירים שבבבל במה הן זוכין, אמאי לא אמר נמי בשביל שמעשרין, דקאי עשר תעשר אפי' אמעשר כספים כמ"ש תוס' בתענית דף ט' בשם ספרי וכן בלשון הטור יו"ד סי' רמ"ז, לכך פי' שמבעי לי' לעושר גדול במה הן זוכין. והנה בא"י אם מעשרין כתיב גביה והריקותי לכם ברכה עד בלי די שיזכו לעושר גדול עד שיבלו שפתותיהם מלומר די, משא"כ במעשר כספים ודאי זוכה ע"י לעושר, אבל לעושר גדול אינו זוכה, כי אם בצירוף אחד משתים כיבוד לימדי תורה או שבת כדמייתי הרי"ף מאמר רב תחליפא הוצאות ת"ת ושבתות אם מוסיף מוסיפין לו, וע"י מעשר ואחת מהנה זוכה לעושר גדול, ונכון, ע"כ דפח"ח.
(יב) בדף צ"ח ע"ג כתב הדר"ג בהא דאיתא בחולין י"א ראב"י יליף דאזלינן בת"ר משעיר המשתלח דצריך שיהא כשר משום דבעינן ראוי לשם והנה הרמב"ם בפ"ה מעבודת יוכ"פ יליף מקרא עמד חי דבעינן שלא יהא טריפה, ותמהו דלא נקיט דרשא דראב"י ונקיט דרשה אחרת, ונראה דהנה בחולין דף נ"ז איתא דראב"י סובר טריפה יולדת ומשבחת א"כ לא מצי יליף מיעמד חי דשפיר מיקרי יעמד חי אבל הרמב"ם דס"ל דאינו יולדת ומשבחת א"צ למיליף מהטעם דבעינן ראוי לשם אלא מקרא דכתיב בשעיר המשתלח גופי' יעמד חי (וכבר העלתי כן בימי חורפי בקונטרס טרפה חי' הנדפס משמי אצל שבילי דוד על יור"ד לאאמ"ו הג' זצ"ל) עכ"ל הדר"ג נ"י ותמהני מאוד וכי אינו יודע הדר"ג שד"ז הוא ישן נושן, והוא כתוב בס' ראש יוסף על חולין במקומו, ושנוי בס' לב אריה על חולין במקומו, ומשולש בס' אור חדש על פסחים בסוגיא דחזקי' ור"א יעו"ש, ואיך כתבו הדר"ג משמי' דנפשי':
(י"ג) בדף קנ"א ע"ג, כתב הדר"ג בזה"ל, וע"ז כתיב בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, ודרשו רז"ל אעפ"י שבונה ירושלים ה' וראיתי בספר רב פנינים שכ' לפרש עפ"י משנה בב"מ הבית והעלי' של שנים שנפלו, אמר בעל העלי' לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה לבנות, בעל העלי' בונה את הבית ואת העלי' ויושב בבית ואינו מניח לבעל התחתון לכנוס אל ביתו עד שישלים לו הוצאותיו. והנה ירושלים של מטה מכוין כנגד ירושלים דלמעלה, וכשנחרב נחרבו שניהם, והקב"ה כביכול אינו בונה את העלי' כלומר ביהמ"ק של מעלה עד שיהי' ירושלים דלמטה, וכאשר ח"ו אין אנו זכאים לבנות ירושלים דלמטה מתרצה הקב"ה לבנות שתיהם, ומצד הדין לא יניח אותנו לכנוס לשם כדין הבית והעלי', אמנם הוא ברוב רחמיו לא יעשה כן רק אעפ"י שבונה ירושלים ה' מ"מ נדחי ישראל יכנס וכתב לפרש בזה דברי הנביא (ישעי' סימן ס"ו) כה ואמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאום ה' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי הכוונה השמים כסאי וגו' הביהמ"ק וירושלים דלמעלה מכוין נגד התחתון והעלי' הוא הכסא והתחתון הוא ההדום, וזה בלא זה אי אפשר כמו הדום בלא כסא. איזה בית אשר תבנו לי כשנחרב איזה בית ביכלתכם לבנות לי, גם ירושלים דלמטה לא תוכלו לבנות ומכש"כ ירושלים דלמעלה, רק את כל אלה ידי עשתה, ושניהם מוכרחים להבנות על ידי ויהיו כל אלה של מעלה ושל מטה, נאום, ה', אך בכחי בדיבורי אעשה, והיה מן הדין שלא להניח אתכם בה, ובכל זאת ואל זה אביט זה עיקר מאויי והבטה שלי, אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, שיבואו לירושלים הכשרים שבישראל כמו שאמר נדחי ישראל יכנס ע"כ דפח"ח – אך חידוש גדול בעיני שהדר"ג נ"י לא ציין המקור היכן דרשו רז"ל כן על פסוק בונה ירושלים ה' וגו' אעפ"י שבונה ירושלים ה'. כי אני חפשתי בילקוט שמעוני וגם בילקוט אליעזר על תהלים סי' קמ"ז ולא מצאתי דרשת רז"ל הזאת:
(י"ד) בדף קס"ב ע"ג הביא הילקוט פ' נשא (רמז תרצ"ח) ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן שארץ כנען כשרה לבית השכינה ואין עבר הירדן כשרה לבית השכינה עכ"ל, והדר"ג ני' טרח לפרש מ"ש כשרה לבית שכינה, ואני תמה וכי כעורה זו שפי' המג"א ז"ל בזית רענן, לבית השכינה, פי' לבנות שם בהמ"ק שאף עד שלא נבנה בהמ"ק היתה השכינה שרויה במשכן שילה ונוב וגבעון עכ"ל:
(ט"ו) בדף קפ"ו ע"ג הביא הדר"ג הגמ' (יומא ט"ל ב') בשעה שבנה שלמה ביהמ"ק נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירות וכשהרוח מנשבת נושרין פירותיהן ומהן היתה פרנסה לכהונה, והקשה בתפארת ישראל בפ"ג מתמיד הא בתענית דף כ"ד איתא דאין נהנין ממעשה נסים, והאריך בזה – ובפשיטות לק"מ דהא לעניים מותר ליהנות ממעשה נסים כמ"ש רש"י בתענית כ"ד ע"א על מה שאמר אלעזר איש ברתותא "אין לך בהם אלא כאחד מעניי ישראלי ופרש"י משום דמע"ינ הוא ואסור לאדם ליהנות ממעשה ניסים וכו' יע"ש. וא"כ מוכח דא' מעניי ישראל מיתר ליהנות ממענ"ס, וא"כ שפיר היתה מהן פרנסה לכהנים עניים ולק"מ – הן אמת כי הגאון בעל עיון יעקב בתענית שם כתב בד"ה כא' מעניי ישראל, רש"י פי' משום שלא ליהנות ממעשה נסים א"כ גם כא' מעניי ישראל לא יהנה וכו' ע"ש ומבואר דהי' פשוט בעיניו דגם לעניים אסור ליהנות ממענ"ס, אמנם י"ל דרש"י הוכיח זה מגמ' נדרים דף נ' ריש ע"ב דר' יהודא הגביה המחצלת ואמר לי' לשלוחא חזי מאי איכא (שנתמלא כל אותי מקום זהובים ע"י נס) מיהו לא ניחא לי דאיתהני בהדין עלמא, וקשה תיפוק לי' דאסור ליהנות ממעשה נסים, ועכ"ח צ"ל דלעניים מותר ליהנות ממענ"ס, א"כ ר' יהודא שהי' עני, הי' מותר לו ליהנות, ולכן אמר רק לא ניחא לי דאיתהני בהדין עלמא וא"ש, ופי' רש"י ז"ל מוכרח. וממילא קושי' התפא"י לק"מ וז"ב:
(ט"ז) בדף רכ"ז ע"ד, כתב הדר"ג בן לוי מצאו ישן לוקה, הנה יש לתמוה אמאי לוקה ואי משום דביטל מ"ע דשמירה הא הוי אונס וכו' – ימחול מר לעיין בש"ס ווילנא בהגהות חשק שלמה למס' תמיד, וימצא יישוב לתמיהתו (י"ז) דף רל"ב ע"ג הקשה הדר"ג על הרמב"ם בפי' המשנה פ"ח דיומא שכ' דרפואה שאינה בדרך הטבע אלא בדרך סגולה לא הותר לחולה שי ב סכנה א"כ הא דאיתא בב"מ דף קי"ד דאלי' כהן הוי והקשו תוס' א"כ איך טימא עצמו לבן הצרפית ותי' דהיה ברור. לו שיחייהו לכן הי' רשאי לטמא עצמו מפני פיקוח נפש. ולהרמב"ם הא זה דהחי' בן הצרפית לא היה בדרך הטבע אלא דרך נס וסגולה א"כ אין איסורין שבתורה נדחין מפני פ"נ – ולפענ"ד לק"מ דטעמי' דהרמב"ם דרפואה בדרך הטבע מצד שנסיון ברור שיועיל, משא"כ רפואה בדרך סגולה, ואלי' שהי' נביא והי' ברור לו שיחייהו ודאי מותר רפואה אפי' דרך נס וסגולה, הא חדא ועוד דהרמב"ם לשיטתו בספר המורה פרק מ"ב מח"א כי מ"ש בבן צרפית ולא נותרה בו נשמה הוא שנתבטל נשימתו וקראו לו חולי השיתוק והחילוק עד שלא נודע אם חי אם מת ע"ש באפודי ושם טוב שכ' שכן דעת הרמב"ם, א"כ בן הצרפית רק נדמה למת, (וע' דברי שאול על אגדות הש"ס נדה דף ע' בד"ה בן השונמית וכו' ע"ש), א"כ בלא"ה לק"מ על הרמב"ם מבן הצרפית דלדידי' קושי' התוס' ל"ק כלל:
(ח"י) בדף רפ"ג ע"א. הקשה הדר"ג לדברי הרא"ה המובא בב"י או"ח סי' ק"ס דבכיור פסול כל מים שנשתנה מראיו מדכתיב שני פעמים מים נלמד דבעינן מים כהוויתן יע"ש א"כ קשה מהא דמנחות דף כ"א דס"ל לזעירי דם שבישלו א"ע עליו דאין ראוי לזריקה עוד. תיפוק לי' משום דנשתנה ובדם זריקה הא כתיב ג"כ דם דם כדאיתא בזבחים דף פ"א ע"ב למ"ד דמערבין לקרנות אייתר לי' דם דם ימחול מר לעיין בחי' חת"ס לחולין דף ק"ט שכ' בשם תלמידו הרב וכו' מ' נטע וואלף סג"ל שאמר הא דפשיטא לזעירי דדם שנשתנה פסול להקרבה היינו כמ"ש הרא"ה מביאו ב"י באו"ח רסי' ק"ס דמדכתיב גבי כיור מים מים ב' פעמים משמע הוייתן שלא נשתנו ה"נ כתיב דם דם בזבחים פ"א ע"ב וכמ"ד מערבין לקרנות דאייתר לי דם דם ע"ש, ולפ"ז תליא דין זה דזעירי בפלוגתא דמערבין לקרנות וכן פסק רמב"ם ודפח"ח עכ"ל – ובספרי ילקה"ג על יו"ד ה' שחיטה סי' כ"ב יישבתי בזה קושי' חידושי הר"ן במשנה חולין דף קט"ז חומר בחלב מבדם ליתני נמי דם שבישלו אינו לוקה עליו משא"כ בחלב ע"ש, ולפ"ז א"ש כיון דהא דזעירי דדם שבישלו א"ע עליו תלי' בפלוגתא דמערבין לקרנות משו"ה לא חשיב ליה כמ"ש התוס' במנחות דף ע"ד וז"ל, וא"ת ולרבנן דפליגי התם בכריתות עלי' דר"י וממעטי דם מזרות א"כ בסוף כל הבשר דחשיב חומר בחלב מבדם לחשוב לאו דזרות וי"ל דבפלוגתא לא קמיירי עכ"ל, א"כ ה"נ לא חשיב חומר בחלב מבדם לענין דדם שבישלו א"ע עליו משא"כ בחלב משום דבפלוגתא לא קמיירי והא דזעירי תליא בפלוגתא דמערבין לקרנות כנ"ל וא"ש:
(י"ט) בדף ש"ב כתב הדר"ג בהא דתמהו על הרמב"ם בפ"ה מעבודת יוה"כ דיליף דטריפה פסול מיעמד חי ובגמ' חולין י"א איתא משום דבעינן ראוי לשם ותי' הדר"ג בוודאי אי ילפינן פסול טריפה מבן הבקר אז פסול משום דבעינן ראוי לשם אבל הרמב"ם בפ"ב מאיסורי מזבח דס"ל דהא דפסול טריפה לשם היינו מהקריבהו נא לפחתך לא שייך לפסול המשתלח משום דאין ראוי לשם דטעמא אחריתא בהאי דלשם שייך הקריבהו לפחתך וכיון שעלה למשתלח לא שייך הקריבהו לפחתך לכן צריך קרא דיעמד חי – והנה חידוש זה שהוליד הדר"ג בשכלו לפענ"ד הוא ולד שאינו של קיימא דאם יתפוס הדר"ג דברי הרמב"ם בפ"ב מאיסורי מזבח ה"י כפשוטו וכמ"ש הכ"מ דס"ל דרשא מן הבקר אסמכתא בעלמא יתעורר קושי' השעה"מ בפי"א מהלכות שחיטה איך ילפינן בחולין י"א דאזלינן בת"ר מרישא של עולה וטובא התם הא פסול דטריפה לגבוה לאו דאוריי' כלל, ועכ"ח צ"ל כמ"ש החת"ס בחיו"ד סי' ע"ב דקרא דמן הבקר אינו ממעט אלא דרוסה המפורש בקרא ולא שאר טרפות שהם רק הלממ"ס (וכמ"ש תוס' בנזיר ס"א ע"ב בד"ה אימא כו' דקרא לא ממעט דבר שאינו אלא הלממ"ס יעיש) וע"כ שאר טריפות פסולות רק משום הקריבהו לפחתך, וסוגיא דחולין י"א קאי על דרוסה דלולא דאזלינן בת"ר הו"ל למיחש למיעוט דרוסה מכפא דמוחא עד אטמא וזה שפיר אימעט לגבוה מקרא מן הבקר ודרשא גמורה הוא יע"ש, וא"כ מ"ש ראב"י בחולין שם אתיא משעיר המשתלח דילמא טריפה הוא היינו נמי דילמא דרוסה הוא ואינו ראוי לשם מקרא מן הבקר וממילא הד"ק לדוכתא למ"ל לרמב"ם למילף מיעמד חי פרט לטריפה שאינה חיה הא קרא לא ממעט טרפות שאינו אלא מהלממ"ס, ועכ"ח דמיעט דרוסה המפורש בקרא, וע"ז קרא מן הבקר דרשא גמורה היא ופסול מדאורייתא. א"כ תיפוק ליה משום דאינו ראוי לשם, ולא הועיל הדר"ג בתירוצו כלום:
(כ) בדף ש"ז מביא הדר"ג בשם הרב המאוה"ג החו"ב טובא מ' אברהם מ"ש פראנקל נ"י נשיא היראים דמדינה להוכיח כדעת הרמב"ם ז"ל דגם ביום איכא מצוה להדליק המנורה (ע' מהר"ם שיק לתרי"ג מצות מצוה צ"ח) מהא דאיתא בשבת כ"א ע"ב מאי חנוכה כו' מצאו פך חתום כו' ולא היה בו אלא להדליק יום אחר נעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים, ולכאורה הול"ל דל"ה בו אלא להדליק לילה אחת דבכלל יום לא משמע לילה כו' אלא ודאי דמצוה להדליק גם ביום ובאמת לא היה בו רק להדליק על אחד מימי חודש כסליו שהיום קצר והלילות ארוכות א"כ לא היה בו להדליק כדי שיעור לילה אחת בחדש כסליו שהיא ארוכה מהיום וע"כ נקט ולא היה בו אלא להדליק יום אחד בלא לילה, ובזה מיושב קושי' המפורשים אמאי עושין חנוכה ח' ימים הא לא הי' נס רק בשבעה ימים, ולהנ"ל א"ש דהי' נס שפיר גם ביום הראשון שלא הי' בו שיעור אלא. הדליק רק יום בלא לילה ואפשר שלא הי' באותו פך אלא להדליק יום אחד מימים הקצרים ודלק כל הלילה והיום ע"כ דפח"ח – וזה רבות בשנים שכתב לי הרב מהו' חלי' מארדער נ"י מירושלים תובב"א שהראה לו הגאון מ' רפאל נתן נטע ראבבינאווויטץ בעהמ"ח ס' דקדוקי סופרים בש"ס ישן כת"י בלי רש"י ותוס' שם הגירסא ולא הי' בו אף להדליק יום אחד, ומלפנים הי' טעות אשר ראו המדפיסים א' בדמות כזה וסברו שהוא ר"ת אלא ותחת תיבת אף הדפיסו אלא וע"כ התעוררו רבותינו להקשות מפני מה עושים ח' ימים חנוכה והלא ביום ראשון לא היה נס כלל ותירצו מה שתירצו, אמנם אחר שנודענו מהגירסא והטעות אין התחלה לקושיא כלל:
אלה הדברים עלו בלבי בהשקפה ראשונה בספרו הגדול והנכבד מאד, ואמרתי להעלותם על שלחן המלך כבוד הדר"ג הרמה מלך בתורה ועשיר בחכמה, עוד ינוב בשיבה טובה בנחת והרחבה כנפשו הטהורה ונפש ידידו המכבדו ומוקירו ביותרת הכבוד,
גרשון ה"ק שטערן חרב דק"ק מ' לודאש והגליל יע"א