ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
שאלות ותשובות · סימן ו
שלום רב לכבוד תלמידי חביבי הרבני החריף ובקי כש"ת מהו' יצחק אייזיק שווארץ נ"י בק"ק דיטשא סט' מארטאן יע"א.
על הטוב יזכר שמך במה שהעתקת לי דבר יקר מהגאון בעל לבושי שרד זצ"ל בברכות ס"פ כיצד מברכין השותה מים לצמאו אומר שהנ"ב ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן:
א"ל רבא בר רב חנן לאביי ואמרי לה לרב יוסף הלכתא מאי, א"ל פוק חזי מאי עמא דבר, ויל"ד מדוע לא א"ל בפירוש איך הלכה ומדוע תלה הדבר במנהג וכי לא נמצא לפעמים מנהג טעות, ולא מצינו לשון זה רק פעמים בש"ס (עירובין י"ד ע"ב ומנחות ל"ה ע"ב), ותו יל"ד בתיבת מאי דהול"ל מה עמא דבר כטבע הלשון ויבואר ע"פ מ"ש בסה"ק אור החיים וז"ל, מדיבור של הקב"ה רוח, מים, אש, (וי"ל שתיבת א'מ'ר' שהוא ענין ושורש של דיבור ואמירה נקרא בשביל כן אמר שהוא ר"ת אש, ומים, רוח) שהרי כשאדם מדבר יוצא מפיו רוח ומים וחום האש, כ"ש וקו"ח מדיבור של הקב"ה, ע"כ לא נאמר איך נבראו בדיבורו של הקב"ה כשברא את העולם במאמרות, ולא הוצרך לבריאת אלו מאמר מיוחד כמו בשאר בריאות ע"י שאמר יהי אור ויהי כן, משא"כ אלו נתהוו במאמרו שאמר על שאר בריאות, ממילא ע"כ מברכין על מים שהכל נהיה בדברו עכ"ל, ר"ל דעל כל המינים מברכין בלשון בריאה בפה"א וכדומה לפי שנבראו במאמר, משא"כ המים נתהוו ממילא ע"פ המאמר, לכן אימר נהיה בדברו שע"פ דיבורו נהיה ממילא, נמצא ר' טרפון שחולק ואומר לברך בלשון בריאה בורא נפשות רבות ס"ל שגם במים היה בריאה ולא נתהוו ממילא, לכן כששאל לו הלכתא מאי, א"ל שתוכל להבין דבר זה מעצמך כי פוק חזי מאי עמא דבר ר"ל דיבור של אדם מאי הוא, והנה הוא אש, רוח, ומים א"כ כ"ש בדיבור של הקב"ה ולכן הלכתא כת"ק והבן כי הוא לפענ"ד אמת עכ"ל הזהב.
אמנם כן רש"י ותוס' וכל הראשונים פירשו מאי עמא דבר הוא מלשון מנהג, וא"כ צריך ליישב הני ב' דקדוקים הנ"ל מדוע לא א"ל בפי' איך הלכה, ומדוע תלה הדבר במנהג וכי לא נמצא לפעמים מנהג טעות, ונלע"ד דהנה כבר הקשה הצל"ח ז"ל על מה ששאל רבא ב"ר חנן הלכתא מאי וכי מה זו שאלה ומהי תיתי לא תהא הלכתא כת"ק ור' טרפון יחיד הוא (ובשלמא בעירובין י"ד ע"ב דשאל הלכתא מאי אי כת"ק או כר' יוסי, לא קשיא משום דשם שפיר ס"ד דיהי' הלכה כר' יוסי דנימוקו עמו ולכן שאל הלכתא מאי, ועיין שם בקרבן נתנאל על הרא"ש ז"ל, משא"כ הכא) וע"ש בצל"ח שנדחק קצת ליישב זה, אמנם בימיו עדיין לא נדפס פי' רבינו אהרן הלוי ז"ל על הרי"ף דמס' ברכות וזה מחדש נדפס בעיר מאינץ תחת שם פקודת הלוים, ושם כתב לאמור:
מתני' השותה מים לצמאו אומר שהנ"ב ר"ט אומר בורא נפשות רבות פי' ולר"ט ליכא בי' ברכה לאחריו. כיון דבריך בנ"ר לפניו דהיא ברכה הבאה לאחריו. והאי דנקט לצמאו משום דמיא לא זייני כלל לפי שאינן אלא יסוד אחד ואינן פועלות במורכב אלא כעין משוש לפיכך אין לברך עליהן אלא כששותה לצמאו דמיתהני לשבר צמאו ולפיכך אמר בהו ר"ט בורא נפשות רבות וחסרונן דליכא לברוכי בהו אלא בורא תשלום חסרן הבריות, ומודה ר"ט בשאר דברים דמברך בהו שהכל ואחריהן בורא נפשית. א"ל רבא ב"ר חנן לאביי הלכתא מאי, א"ל פוק חזי מאי עמא דבר. זו ראיה לדברינו שלא נחלק ר"ט אלא במים דאי בשאר מינין מי מספקא ליה לרבא ב"ר חנה הא בכלהו פרקין אמרי' להדיא שהכל אלא כדפרישנא, ומשום דמסתבר טעמיה דר"ט אסתפקא ליה, אי נמי דשמיע ליה מאן דאמר דהילכתא כוותיה, וא"ל פוק חזי מה עמא דבר והיינו שהכל נהיה בדברו עכ"ל.
וא"כ לפי"ז מיושב שפיר שלא א"ל בפירוש איך הלכה משום דבאמת מסתבר טעמיה דר"ט לכן לא רצה להורות הלכה נגדו, לכך א"ל רק פוק חזי מה עמא דבר, ואין לומר שהוא מנהג טעות ז"א דבאמת בכ"מ הלכה כת"ק לגבי יחיד רק שכאן הו"א לפסוק הלכה כר"ט משום דמסתבר טעמיה לכן המנהג מכריע דאע"ג דמסתבר טעמיה מ"מ הלכה כת"ק לגבי ר"ט שהוא יחיד וא"ש ודו"ק ק' ועל קושי' הצל"ח הנ"ל י"ל עוד דמשו"ה היה רבא ב"ר חנן מסופק אי הלכה כת"ק נגד ר"ט, משום דבתוספתא פ"ד דברכות לא נזכר כלל דעת הת"ק אלא דעת ר' טרפון שמברך בורא נפשות רבות, ומזה ה' נראה לו קצת שר"ח ור' אושעיא שסידרו התוספתא סוברים דהלכה כרי טרפון בזה. ע"כ אמר לו פוק חזי מה עמא דבר. ואולי לזה נתכוין רבינו אהרן הלוי ז"ל במ"ש אי נמי דשמיע ליה מאן דאמר דהילכתא כוותיה, ויותר אין לי להאריך), הכ"ד רבך הדוש"ת באהבה וחיבה יתירה,
גרשון ה"ק שטערן הרב דק"ק מ' לודאש והגליל יע"א