ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
קנין תורה · (יוד)
חמשה קנינים קנה לו הקב"ה בעולמו וכו' -- ביאור דברים אלו כתב בעל העקידה ז"ל בשער י"ח (ותוכן כוונתו ביאר הגאון מ' חיים יוסף פאללאק ז"ל אבדק"ק טרעביטש יע"א) שאף שהשי"ת לא היה צריך לברוא העולם וכל העולם כולו לצורך ותועלת עצמותו כי הוא שלם לבלי תכלית לא יחסר לו כל, ולא יצטרך לכל, בכל זאת רצה רק מחסדו וטובו שיהיו בעולם השפל הזה נמצאים בעלי שכל יחידי סגולה המכירים כפי יכולתם את הבורא, ומקנים בזה לעצמם שלימות נפשית ואמיתית בהכרתם אותו וכאשר פרסמו שמו ותאריו הנשגבים בכל העולם לשאר יושבי תבל. ולהשגת תכלית זה הנרצה בעיני השי"ת. בחר לו חמשה אמצעים, והם, אברהם אשר היה הראשון להכיר אמיתתו יתברך. וישראל עם בחירו יוצאי חלצי השלם ההוא, שמים וארץ, אשר כל רואה ובוחן אותם בהשקפה שכלית מכיר ומבין כי יש אלוק ממציאם ומנהיגם, והם ילמדו האמיתיות הנצחיות ממציאות השי"ת חסדו וטובו והשגחתו התמידית. לכל באי עולם. וכן התורה המלמדת בדבריה באר היטב את האמיתיות האלה על פי הקבלה, ובית המקדש מקום משכן שמו, ואשר שם יעבדו את ה' כל הבאים להשתחוות שמה לו, שם ישפך רוח דעת ויראת ה' עליהם ונשרשה האמונה האמיתית וההשפעה האלקית בקרבם, ועל חמשה אמצעים אלה שבחר השי"ת לו להשיג על ידם תכליתו הנרצה שהוא פרסום שמו ואמונתו בעולם, אמרו חז"ל בפ"ו ממס' אבות חמשה קנינים קנה לד הקב"ה וכו', כי שם קנין זה הנאמר פה מושאל מקנין האדם, ר"ל עושר ונכסים שיש לו שהם אמצעי להשגת תכליתו, שהוא להמציא לו כל מחסוריו ולהנעים חייתו עלי ארץ עכ"ל הטהור ע"ש:
כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ואומר ה' ימלוך לעולם ועד -- והקושיא מפורסמת מאי ואומר ל ואיזה המשך וקישור לפסוק זה עם האמור למעלה ? ועיין במדרש שמואל ובס' מגן אבות להגאון ר' שלמה קלוגר זצ"ל מיש בזה -- ולענ"ד נראה כי באמת כל מי שיש בו דעת לשאול שואל אם אמת שכל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו וכל עיקר תכלית הבריאה הוא שימלא כבוד ה' את כל הארץ איך הוא ית' רואה ושומע עכו"ם מחללים כבודו באמרם אלינו כל היום איה אלקיכם ויושיעכם, ושותק?, איך הוא רואה עכו"ם רוצחים וטורפים כזאבי ערב יונק עם איש שיבה (בפרט בארץ אוקראינא שהוא המדינה של גיהנם להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים ר"ל) ומחללים כבודו ית' באמרם אי אלקימו צור חסיו בו עד מות, יבא ויושיע ויחזיר נשמות, ושותק ? --- אכן התשובה על שאלות אלה וכאלה, כבר נתונה במקרא קודש פרשת האזינו – כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם ופירש"י ז"ל כי אשא אל שמים ידי מקום שכינתי והיה בידי להפרע מכם אבל אמרתי שחי אנכי לעולם, איני ממהר לפרוע לפי שיש לי שהות בדבר, כי אני חי לעולם ובדורות אחרונים אני נפרע מהם והיכולת בידי ליפרע מן המתים ומן החיים, מלך בשר ודם שהוא הולך למות ממהר נקמתו ליפרע בחייו כי שמא ימות הוא או אויבו ונמצא שלא ראה נקמתו ממנו אבל אני חי לעולם ואם ימותו הם ואיני נפרע בחייהם אפרע במותן עכ"ל. (ועיין בתשו' חת"ס ז"ל חיו"ד סי' רנ"ח דפח"ח ש"י), נמצא כי באחרית הימים הוא ית' נקם ישיב לצריו אך אינו ממהר נקמתו לפי שחי הוא לעולם ובכן יאירו לנו דברי התנא, כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו, ואם תאמר איה מקום כבודו בראותו עכו"ם מחללים כבוד שם קדשו, ושותק? לזה משיב. ואומר ה' ימלוך לעולם ועד. היינו שמלכותו ית' לעד קיימת, ואינו כמלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר ולכן ממהר נקמתו ליפרע בחייו, אבל הוא ית' חי לעד וקים לנצח ויש לו:
שהות ליפרע, וא"ש ודו"ק:
בספר כבוד שבת על פ"א כתב קישור משנה דכל מה שברא הקב"ה בעולמו וכו' עם ריש הפרק הראשון, משה קבל תורה מסיני עיי"ש, ובמחכ"ת שכח כי מס' אבות מסיימת במשנה דבן הא הא אומר לפום צערא אגרא, (כפי הגירסא במשניות וכן בגמרא). וזה סיום מס' אבות, ומשנה דכל מה שברא הקב"ה בעולמו וכו' הוא סיום הברייתא של קנין תורה, ואינו מקושר כלל עם מס' אבות ולא שייך לדרוש בו סמוכין ע"ד נעוץ סופה בתחלתה, עם משה קיבל תורה מסיני, שהוא ריש מס' אבות וזה פשוט – אמנם לקשר סוף מס' אבות:
דהיינו משנת בן הא הא, שאמר לפום צערא אגרא. עם ריש המס' המתחלת משה קבל תורה מסיני, נלע"ד עפמ"ש בהגדה ש"פ אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, ופי' בס' "תקון משה" חלק ד' בח"ת לשבועות, כי ישראל בעמדם לפני הר סיני השפיע עליהם הקב"ה רוח חכמה ובינה עד שהבינו משכלם כל התורה עד שלא ניתנה כאברהם אבינו ע"ה, וז"ש אילו קרבנו לפני הר סיני א"כ לא היה צורך לתת לנו התורה כי בלא"ה היינו מקיימים אותו מכח השכל, אך הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו רצה לזכות ישראל ולהרבות להם שכר על ידי שיהיו מצווים ועושים. עיי"ש באריכות דבריו כי נעמו והנה כבר כתב הגאון ר' שלמה קלוגר ז"ל בספר מגן אבות על מ"ש בן הא הא לפום צערא אגרא, יען שהוא היה גר צדק כמ"ש במד"ש בשם הרשב"ם וכ"כ התוספות בחגיגה ט' ע"ב ע"ש, ולכך בא ליתן טעם למה נתגייר הלא היה יכול לקיים התורה בלא הגירות, רק הא קיי"ל גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, וכתבו התוס' הטעם משום דהמצווה יצרו תקפו יותר ואעפי"כ עושה, ולכך אמר שאם לא יתגייר ויקיים התורה בתורת אינו מצווה ועושה, אין לו צער כל כך שאין יצרו תקפו וכיון דלפום צערא אגרא, לכך יותר טוב להתגייר להיות מצווה ועושה ויקבל שכר יותר, וגר מותר להתגייר ע"מ לקבל שכר כמ"ש המהרש"א במס' סוטה עיי"ש דפח"ח – ולפי"ז א"ש מאד קישור סוף המסכתא עם תחלתה, דלכאורה קשה מדוע קיבל משה התורה מסיני, הלא כשעמדו ישראל לפני הר סיני כבר היו יכולים לקיים כל התורה משכלם כמו אברהם אבינו ע"ה. אבל כיון דלפום צערא אגרא היה מוכרח לקבל התורה לישראל, דעי"כ יהיו מצווים ועושים וגדול המצווה ועושה דיש לו צער ע"י דיצרו תוקפו ולפי גודל הצער כן ירבה ויגדל השכר ונעוץ שפיר סופה בתחלתה, דע"י שמסיים לפום צערא אגרא, אתי שפיר משה קבל תורה מסיני, ולא קשה מידי כנלע"ד נכון בעזהי"ת:
וכאשר סיימתי הפרק הששי, אמרתי ב"ה גם להבין קישור סוף הפרק לתחלתו, דמסיים כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו, א"כ גם התורה נבראת לכבודו ית', וקשה איה כבודו של הקב"ה בהתורה, הלא בני תורה רובם ככולם עניים מדוכאים ועיניהם נשואות למתנת בשר ודם, והן רבים עתה עמי הארץ שמחללים כבודו ית' באמרם זו תורה וזו שכרה ר אמנם התירוץ על קושיא זו, מה שאמר התנא ר"מ בתחלת הפרק, כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ופי' בתפארת ישראל על המשניות, דהני דברים הרבה היינו אריכות ימים וברכות והצלחות, עושר וכבוד, המוזכרים כולם בהבטחות שבתוה"ק עיי"ש, וא"כ שפיר ברא הקב"ה גם את התורה לכבודו, דהא לכך ניתנה התורה שיעסקו בה ישראל לשמה ועי"כ יזכו לדברים הרבה הנ"ל, וממילא יתרבה כבוד התורה וכבוד שמים, ולא יהיה פתחון פה לעמי הארצים לומר זו תורה וזו שכרה, וא"ש קישור סוף הפרק לתחלתו ודו"ק:
או יאמר עפימ"ש במדרש שמואל דשאר העולמות, אצילות בריאה ויצירה, שפיר לא בראם הקב"ה אלא לכבורו, אמנם עולם העשיה אשר ראה ראינו כי גברה יד סט"א ויצר לב האדם רע מנעוריו להכעיס את בוראו א"כ אין בריאת העולם הזה לכבודו יתברך וטוב לו שלא נברא. ואיך אמר התנא כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו – אמנם התירוץ על קושיא זו הוא מה שאמר ר"מ בתחלת הפרק כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו, ופירש"י ז"ל כדאי הוא לו כלומר ועפ"י שנברא בשבילו וכה"א כי זה כל האדם עכ"ל. וא"כ שפיר ברא הקב"ה גם את עולם העשיה בשביל העוסק בתורה לשמה דכל העולם כולו נברא בשבילו, ולא קשה מידי, וזה הקישור של סוף הפרק לתחלתו וא"ש ודו"ק:
טרם סיימתי ילקוטי זה. בא לידי ספר "יין הרקח" על אגדות הש"ס מהגאון הקדוש מ' משה טייטעל-- בוים בעל ישמח משה עה"ת זצ"ל, וראיתי בו שפירש מאמר נתאי הארבלי – בפרק א' – הרחק משכן רע, כלומר הרחק משכן שלך את הרע שעושה, והשתדל שייטיב מעשיו, ואז תדור בשכונותו, ואל תתחבר לרשע, כלומר אל תתחבר עמו להיות שכינך בעודו ברשעתו, ואל תתיאש מן הפרעניות שיבוא עליו כמאמר חז"ל אוי לרשע אוי לשכינו (ב) פירש מ"ש התנא שמאי, עשה "תורתך" קבע הכוונה תורתך ממש דהיינו שיש לחזור חידושיו שיזכרם וכן אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כו' דאם אינו זוכר חידושיו אינו יכול לדרוש אחר מותו (ג) פירש המשנה – בפרק ה' כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, כי אלו שאין מזכים את הרבים ואין עליהם עול הצבור ואימתא דציבורא. הם יכולין להשתדל בתורת עצמן. כי אין להם טרדא וביטול הזמן ומונע ומעכב מחמת פחד ואימה, משא"כ אלו שעול הצבור עליהם עפ"י רוב מחמת צרת הלב מפחד הציבור אין יכולין לעשות שום דבר נמצא יש להם היזק רב וחסרון וגרעון בהשתדלות חובות עצמם, אך ית"ש ברוב רחמיו ממלא להם החסרון שלא יהי' להם היזק ע"י שזיכו את הרבים וידוע דחטא הוא לשון חסרון [כמ"ש והייתי אני ובני שלמה חטאים ופירש"י חסרים מן המלוכה]. והיינו כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, ר"ל אין גרעון וחסרון בא עי"ז שמזכה את הרבים והוא נכון בס"ד עכ"ל הטהור עיי"ש:
ועפ"י הפירוש הזה במשנה הנ"ל מיושב ג"כ היטב קושיית הגאון בעל כפות תמרים ז"ל בקונטרס תוס' יוהכ"פ ליומא דף פ"ז" על דברי התוס' יבמות דף ק"ט ע"ב בד"ה מהו דתימא אית ליה אגרא. תימה דאמרינן בפ' בתרא דיומא (פ"ז א') כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו ומפרש טעמא התם שלא יאמרו הרב בגיהנם ותלמידו בג"ע. ועוד קשה לר"י הרי אחר דרבי מאיר למד לפניו ואפ"ה יצא לתרבות רעה עכ"ל, והקשה הכפות תמרים ז"ל למה להו להתוס' להקשות מכח ההוא דיומא דף פ"ז הו"ל להקשות ממשנה שלימה דמס' אבות פ"ה דתנן כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, אמנם לפי"ז ניחא דבמתניתין הייתי יכול לפרש כפי' הגאון מהר"ם טייטעלבוים הנ"ל וא"כ לא קשה מידי, לכך הקשו התוס' מכח ההיא דיומא דף פ"ז דמפרש טעמא התם שלא יאמרו הרב בגיהנם ותלמידו בג"ע, וא"כ מפורש דכל המזכה את הרבים אין חטא ממש בא על ידו, ודלא כפירוש הגאון הנ"ל דאין חסרון וגרעון בא על ידו א"כ שפיר מקשו התוס' וא"ש ודו"ק:
בעזר מלך עליון נאזר בגבורה, סיימתי ברייתא של קנין תורה ובזה תמו ונשלמו הלקוטים שלי על כל פרקי אבות יהי שם ה' מבורך על כל החסד אשר עשה עמי הצעיר באלפי רבבות