ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
קנין תורה · (ג)
הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או דבור אחד (אפשר הכוונה שלומד ממנו האיך ידבר מלת "אחד" בקריאת שמע בפסוק הראשון שהאיך יוציאה בשפתיו דלא לישתמע אחדע הדל"ת בניקוד סגול כמבואר בשו"ע או"ח) או אפילו אות אחת (פי' בתפארת ישראל כגון וי"ו מוסיף על ענין ראשון בתולה בתולות הבתולות. כתובות כ"ט ב', וכדומה), צריך לנהוג כבוד וכו' והלא דברים ק"ו ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו וכו' הלומד מחבירו פרק אחד וכו' או אפילו אות אחת עאכו"כ שצריך לנהוג בו כבוד – הקושיא מפורסמת איך סיים בקו"ח אפילו אות אחת הרי בזה ליכא קו"ח דהרי דוד למד מאחיתופל שני דברים (ועי' מ"ש בזה לעיל מ"א בשם מהר"י בעש"ט זי"ע דבר נחמד בזה) – וראיתי בס' אזור אליהו מהגאון בעל שבט מוסר ז"ל אות פ"ד דענין הקו"ח כך הוא ומה דוד שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד ועם כל זה לא היה ראוי שינהוג בו כבוד שהיה רשע גמור ועם כל זה קראו רבו אלופו ומיודעו, קו"ח הלומד מחבירו שהוא צדיק כמותו שלמד ממנו אפי' אות אחת שצריך לנהוג בו כבוד עכ"ל – ופלא גדול בעיני שלא ראה שכן פירש"י בכאן וז"ל, ומה דוד שהיה מלך ישראל עשאו לאחיתופל שהיה רשע ולא היה ראוי לכך, רב ואלוף בשביל שני דברים, אדם הדיוט הלומד מחבירו שאינו רשע עאכו"כ עכ"ל:
(ועיין בספר מדרש שמואל מ"ש בזה באריכות ואני לקצר אני צריך):
ואין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב – כתב בס' תקון משה חלק ד', וא"צ לפרש הקושיות והפליאות בלשון זה שכולו מוקשה, (ולפי' הפשוט ואין כבוד אלא תורה שאין ראוי לכבוד אלא התורה, הול"ל ואין לכבד אלא תורה. ועוד כמה תמיהות), ונ"ל כי כבר אחז"ל (סנהדרין דף ז' ע"ב) כי הוי חזי רב אמבוהא אבתרי' אמר, אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע כגללו לנצח יאבד, ומה יתרון לאדם בכבוד המדומה אשר לא יועיל ולא יצליח בעוה"ז מכ"ש לעוה"ב, אך תכלית הכבוד שעי"ז דבריו נשמעים בראות ההמון עם שהאנשים מביני מדע מכבדים אותו ביתר שאת:
ממילא יכרעו המוני עם ברך לעומתו ויקבלו תורתו ומוסרו באימה וביראה כידוע. וז"ש התנא, הלומד וכו' צריך לנהוג בו כבוד, ואין כבוד כלומר הכבוד בפני עצמו אין בו ממש ואינו כדאי לו כלל, אלא תורה, כלומר במה שהוא הכנה וסיוע להרבצת תורה, שנאמר כבוד חכמים ינחלו, ע"י שהחכמים ינחלו כבוד מאת המביני מדע, ע"י כן "ותמימים" ההמון עם שהוא תם ובער ואינו מבין, ינחלו טוב זה התורה (כמו שמסיים ואין טוב אלא תורה) יבואו וישמעו לתורתו ומוסרו, כפי' הרב ר' גרשון קיטעווער זצ"ל ע"פ החרשים שמעו וכו' עכ"ל הטהור, ודפח"ח וש"י:
בזרוע ימין להגאון חיד"א ז"ל כתב:
שכן מצינו בדוד וכו' שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד וכו' הקשה בס' עץ אבות והא גמר תו מיניה למכתב שם אחספא וכו' ותירץ דההיא שעתא אכתי לא אגמריה טפי וכו' ע"ש. ונעלמו ממנו דברי רש"י בסוכה דף נ"ג סוף ע"א דמשמע מדבריו דכבר דוד המע"ה יודע היה הדין הזה אלא שלא רצה להורות בפני אחיתופל וכמ"ש בפתח עינים מס' סוכה וכו' עכ"ל – ובהגהות וחדושי הרש"ש ז"ל כתב בכאן וז"ל, והנה מצינו בסוכה נ"ג דלמד ממנו דמותר לכתוב שם אחספא כו' וזה י"ל עפ"י מש"כ במכות י"א בס"ד ע"ש, אבל מצינו במדרש (במדבר רבה פרשה ד') שלמד ממנו דהלוים. נושאים את הארון ואין הכהנים נושאים את הארון, בכתף הם נושאים את הארון ולא על עגלה, עכ"ל – ואולי י"ל כיון דבזה לא חידש לו אחיתופל כלום. אלא אמר לו מקרא מפורש בתירה ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו, זה לא חשיב לימוד ולא שייך לומר על זה שלמד מאחיתופל, אבל בהני שני דברים שהביא רש"י ז"ל חידש לו אחיתופל הפירוש של חרב על הבדים ונואלו, וכן הפירוש של בבית אלקים נהלך ברגש. זה הוי שפיר לימוד ושייך לומר עליו שלמד מאחיתופל כנלע"ד בזה:
(ועי' בפי' המיוחס להרמב"ם בכאן ונדפס בגמ' דפוס וויען ע"ש):