ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
קנין תורה · (ב)
אמר ריב"ל בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב (כתב המד"ש בשם המפרשים שאמר מהר חורב ולא אמר מהר סיני לפי שכאשר ישראל אינם עוסקים בתורה נעשה הר סיני חורב מלשון חורבה ושממה ולכן נקרא הר חורב ע"ש] ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה – עיין במד"ש שכתב פירושים שונים בזה, ובס' תיקון משה חלק ד' ג"כ האריך בזה, ויעש גם הוא מטעמים לפרש את דברי התנא בזה, (וע' בתוי"ט סוף מס' עוקצין שכתב דריב"ל לא הי' תנא ע"ש, ובאמת כאן משמע שהיה תנא, דבכל הברייתא לא מביא כי אם תנאים ולא אמוראים וצ"ע) – והנני להעתיק מש"ש תוכן הדברים בקיצור (א) אוי להם לבריות מעלבונה של תורה וכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף שנא' נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. עלבון התורה היינו מה שמלמדים את בניהם חכמות חיצוניות ואין איש שם על לב שעכ"פ יהי' חלקם גם בתורה, וכל זה הוא רק מחמת שבושים להיות יהודים ודבר ה' לחרפה, ובוחרים רק במה שלומדים הגוים (ואילו הגוים היו לומדים תורה גם הם היו לומדים) וחושבים עי"כ למצוא חן בעיני עשו, ועל זה נאמר ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומה' יסור את לבו, וז"ש אוי להם לבריות ע"י עלבון התורה כי נקרא נזוף והוא בכלל ארור הגבר אשר שם בשר זרועו, כי ע"י שבטוחים באהבת האומות, משליכים התורה אחרי גיוום, והם ממש כחזיר שלובש נזם זהב ועי"כ חושב למצוא חן. כל השומע יצחק לו הלא בכל זאת נתעב ונאלח הוא, כן להבדיל אם בני ישראל אם יעשו כל התחבולות למצוא חן בעיני הגוים אך לשוא תתיפי, וידוע כי ישראל נקראו בשיר השירים היפה בנשים והיינו ע"י שנבחרו מכל עם ולשון ובמה נבחרו על ידי התוה"ק, וז"ש כמו נזם זהב באן חזיר כן אשה היפה וסרת טעם, ע"ד שאמרו חז"ל במס' ערובין דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא טעם ע"ש, וכל טעם וחן שלנו הוא ע"י התורה ובלא הטעם הזה כל התייפות ללא יועיל ה' ירחם וכו' (ב) האריך בדברים נעימים והוכיח שכל הצרות הבאות על שונאי ישראל הוא ע"י כך שיש בידם לרומם ולחזק התורה ואינם עושים כמ"ש הרמב"ן בפ' כי תבוא בפסוק ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, וכמאמר חז"ל פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, לאו היינו שלא למד אלא ביטל דייקא שלא חיזק התורה וגרם ביטולה. וז"ש אוי להם לבריות מעלבונה ש תורה שיש להם מטמון יקר שנשאר להם בגלותם ואינם מחשיבים אותו אפילו כחשיבות איזה פרוטות, היש לך עלבון גדול מזה, וכל מי שאינו עוסק בתורה, כלומר שאינו עוסק עבור התורה לחזקה ולקיימה כמו שמברכים לעסוק בדברי תורה ובזה שוין חכם כסיל ובער כי הכל יכולים לעסוק לחזק התורה, נקרא נזוף מפי הגבורה כמה שכתוב ארור אשר לא יקים וגו', שנאמר נזם זהב באף חזיר, הכוונה כי עשו נקרא חזיר כפירש"י תהלים סי' פ' ע"פ יכרסמנה חזיר מיער. והוא עברתו שמורה נצח על יעקב ובניו כמ"ש בהגדה ש"פ שבכל דור ודור עומדים עלינו וכו' אך אם הקול קול יעקב נשמע בביהמ"ד אז אין הידים ידי עשו. אך אם האשה יפה היא התורה (כמ"ש חז"ל אל תקרי מורשה אלא מאורשה ועיין רש"י סוף משלי ע"פ אשת חיל מי ימצא) אין לה טעם וחן בעיני העולם, אז הקב"ה מסייע ח"ו ע"י עשו ונותן נזם זהב באף חזיר וכו' עכ"ל הטהור:
בת קול יוצאת מהר חורב (כתב בפי' תפארת ישראל על המשניות:
אמרו הטבעיים בספרי געאגראפיע שגם עכשיו סביב להר סיני נשמע באויר שממעל לההר תמיד קול הברה כעין קול רעם דברים ואין מבין הוזה דבר פלא – ולפע"ד לאלה רמז ריב"ל שהקולות הנשמעים שם יתנו רמז להאדם להזכירו מתן תורה וכי עכשיו ירעים על הדור על שאינן מכבדין אותה כראוי לשמור מצותיה כראוי. וזהו הקול הקטן החוזר מקול הגדול שנשמע אז ביום הקהל בעת מתן תורה. וזהו בת קול דקאמר הכא. ר"ל קול שנולד מקול אחר עכ"ל) ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאילו עוסק בתורה נקרא נזוף שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם ואומר והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה וכו' כתב בס' דברי שאול על אגדות הש"ס בליקוטים דף קל"ד ע"ג וז"ל פ"ו אוי להם לבריות מעלבונה של תורה וכו' וכן הוא במדרש (שמות רבה פרשה מ"א). והכוונה לפענ"ד ע"ד מ"ש התוי"ט לעיל פ"ג מ"ב שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה ה"ז מושב לצים, דאין לצנות גדולה ממי שאומרים לו מנה זהובים שעה אחת וכל שתמנה יהיה שלך, והוא בטל, ודאי מתלולץ מן הזהובים ומבזה אותם, כן הבטל מדברי תורה אחר שיודע השכר הגדול הזה אינו כ"א לץ, וכן אמר החכם אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, הרי קרא המבטל מד"ת עולב, כך פי' במד"ש בשם החסיד ז"ל עכ"ל. ולזה כיוון כאן, שאוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכיון שכל מי שעוסק בתורה הרי זה בן חורין מכל הייסורין וממלאך המות, ואעפי"כ אינו רוצה ללמוד אין לך עלבון גדול מזה, והמעיין במדרש ימצא כי אמת נכון הכוונה עכ"ל הטהור:
[ובס' אוהל יעקב להמגיד מדובנא ז"ל סוף ספר דברים. במוסר קודם כל נדרי כותב בתוך הדברים, את מי נשלח אנחנו או מי ילך לנו לפייס קוב"ה ושכינתי' אין לנו שיור רק התורה הזאת שתעמיד היא בבקשה לחלות פני עליון נורא הוד, ותהי עלינו מליצה ישרה לעורר עלינו רחמים וחסד, אכן גם על זאת אפחד ואדאג כי כבר אמר ריב"ל בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. והביאור בחכמי אמת ז"ל מעלבונה של תורה. מהעלבון אשר יגיע לנו מהתורה עצמה, כי היא מקטרגת על האדם הבלתי מתעמל בה לשמור מזוזות פתחי', הה מי יעמוד בדין באשר התורה תתבע עלבונה מן האדם אם על ביטול מצותיה ואם על בטול תלמוד תורה שהיא כנגד כולם וכו' לכן האספו עמי ואחי ונבקש תחלה את התוה"ק נלכה נא תחלה לפייס אותה על אשר מעלנו בה ביקר תפארתה וכו' עכ"ל הטהור]:
ובספר דורש לפרקים על פ"ח מביא בשם ס' כפות המנעול, הנה תרי מיני עלבון של תורה הם. אחד מי שהוא ת"ח ופורש מן התורה או שאינו נוהג עצמו כדין ת"ח שבזה שלא למד מעולם, והשני מי מחלל את השם יותר ממי שהוא ע"ה ואינו מחזיק ידי לומדי תורה, וז"ש ריב"ל אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק בתורה בעצמו כשהוא ת"ח. או שאינו מחזיק ידי לומדי תורה (שזה נקרא ג"כ עוסק בתורה), נקרא נזוף על ת"ח שפירש רומז רישא דקרא נזם זהב באף חזיר, ועל ע"ה שאינו מחזיק ידי לומדי תורה מורה סיפא דקרא אשה יפה וסרת טעם, כמי שיש לו אשה יפה ומונע ממנה שארה כסותה ועונתה יוסר טעמה והדרה ממנה מחמת רעבון נפשה, כמו כן יוסר טעם והדר מן הת"ח מחמת דחקו שחכמת המסכן בזויה עכ"ד בשינוי לשון קצת כדי שיתאים עם הפשט וכן דרכי בכל המסכתא לכתוב רק מה שהוא קרוב אל הפשט ולא יותר:
וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה שנא' וממתנה נחליאל ומנחליאל במות. אפשר הכוונה עפמ"ש חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וז"ש, וכל מי שעוסק בת"ת, וכל לרבות אפילו מי שעוסק בתורה שלא לשמה, הסוף הוא שהרי זה מתעלה למדריגת לשמה. שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שנאמר וממתנה נחליאל, אם לומד בתחילה תורה על מנת שיתנו לו מתנות, הסוף הוא שלומד תורה בעבור שהיא נחלת אל ית"ש, ומנחליאל במות, אם לומד תורה בעבור שהיא נחלת אל ית"ש. עולה על במתי הגדולה, וכמ"ש התנא ר"מ בריש פרקין בעוסק בתורה לשמה, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים, וא"ש ודו"ק: