אור ברסלב

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

קנין תורה · (א)

קנין תורה

ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה – בס' בנין יהושע על אבות דר"נ סוף פרק כ"ב כתב כי במעש"ט ותורה ומצות הדיבור נאה, כדאיתא בירושלמי סוף מס' ברכות, כל פיטטיא בישין ופיטטיא דאורייתא טבין, כל שתיקותא יפה ושתיקותא דאורייתא בישא, ואפשר לרמז בפ"א פ"ו מ"א כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ר"ל שיכול לדבר מה שרוצה בתורה עכ"ל – ובס' דברי שאול על אגדות הש"ס כתב, דהנה מי שעוסק שלא לשם שמים אינו עוסק רק במקום שיש לפלפל ולהראות כחו בפלפול אבל במקום שצריך להבין הפשט ואין בו מקום לענות אינו עוסק, ולכך אמר שכל מי שעוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, שלומד בכל מקום ויקר הוא לו להבין פשט נפלא מכל הפלפולים עכ"ל – ולפע"ד נראה עפ"מ דאיתא לקמן בפרקין הלומד מחבירו פרק אחד וכו' והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו, הלומד מחבירו פרק א' וכו' או אפילו אות אחת עאכו"כ שחייב לנהוג בו כבוד, ומקשים העולם האיך למד התנא "משני דברים" שלמד דוד מאחיתופל על הלומד מחבירו אפילו אות אחת" והלא קיי"ל בכל קל וחומר, דיו לבא מן הדין להיות כנדון. ועוד קשה מדוע אמר התנא, שני דברים בלבד' הול"ל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים. והלא מלת "בלבד" נראה כמיותר ? ותי' הרב הקדוש מהר"י בעל שם טוב זי"ע דמלבד הרבה הבדלים שיש בין העוסק בתורה לשמה להעוסק שלא לשמה, יש עוד הבדל, והוא כי החידושי תורה של העוסק בתורה לשמה המה פרים ורבים ומולידים עוד חידושי תורה אחרים כי הקב"ה מזכה איתם שבדבריהם יוכלו אחרים לחדש עוד חידושי תורה הרבה (כאשר עינינו רואים שעל הקדמה אחת מהרשב"א או הר"ן ז"ל או מבעל נוב"י וחת"ס ז"ל בונים ת"ח בנינים גדולים בפלפול עד להפליא) ומעתה יפה אמר התנא" ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד כי התורה של אחיתופל שלא למד שמה נשאר לעולם רק שני דברים בלבד ולא יותר, ואעפי"כ קראו רבו אלופו ומיודעו. הלומד מחבירו שעוסק בתורה לשמה פרק א' או אפילו אות אחת, אשר התורה ההיא מולידה ומצמיחה עוד חידושי תורה הרבה, עאכו"כ שצריך לנהוג בו כבוד דפח"ח ע"כ וש"י, וז"ש התנא ר"מ גם בכאן, כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, מי שעוסק בתורה לשמה יש לו זכיה מדאורייתא, אשר כל דבר מדבריו מתרבה למאה דברים, וכל חידוש מחידושיו מוליד עוד מאה חידושים אחרים, ועל אופן זה הוא זיכה לדברים הרבה וא"ש ודו"ק:

או יאמר עפמ"ש המדרש שמואל ז"ל לעיל (פרק א' משנה ט"ו) על מ"ש שמאי אמור מעט ועשה הרבה, שבא להזהיר לאדם שמעולם לא יוציא מפיו הדבר טוב שבלבו לעשות, לא יאמר אעשה מצוה זו היום או אלמוד ה' פרקים משניות היום כי בסגולה הוא כשהאדם מוציאה בשפתיו אז אינו לומד מה שאמר, כי השטן מקטרג ומביא עליו כמה עכובים, דכיון שמוציאו בשפתיו מיד הדבר נשמע בין המקטרגי' ומעכבים בידו, ולכן אמר שמאי, אמיר מעט ובזה תעשה הרבה' שאם אתה אומר לעשות הרבה אפילו מעט לא תוכל עשות עכ"ל (ובזה פי' בס' בית שמואל אחרון פ' בחקתי המדרש בפ' וישב בפ' נסעו מזה כי שמעתי אומרים נלכה דותינה נסעי מדת של תורה שכתוב בו מזה ומזה הם כתובים, כי שמעתי אומרים נלכה דותינה נלכה אחר דת של תורה, ושני דרשות אלו סותרים זא"ז, אבל עפ"ד המד"ש הנ"ל א"ש, נסעו מזה מדת של תורה, כי שמעתי "אומרים" נלכה דותינה נלך אחר דת של תורה, וכיון שאמרו כך השטן יבטל אותם מדת של תורה, ע"ש דפח"ח), אמנם כל זה הוא רק בעוסק בתורה שלא לשמה, אבל העוסק בתורה לשמה זה יוכל לדבר בפה מלא, אלמוד היום ה' פרקים או אעשה היום מצוה פלונית, כי הוא גדול כל כך, עד שאין כח לשום מקטרג בעולם לבטל דבריו, (עיין במד"ש כאן בשם הר"מ אלשקאר ז"ל על ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין. כנגד ג' עולמות כנגד עולם המלאכים וכנגד עולם הגלגלים וכנגד עולם השפל ע"ש, ולכך אמר התנא ר"מ, כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה היפוך ממה שאמר שמאי אמור מעטי וא"ש ודו"ק:

(וע' בילקוט הגרשוני חלק ראשון על אגדות הש"ס בליקוטים לפרקי אבות שנדפסו בסוף מס' עירובין אות נ' מ"ש בזה בשם השל"ה הקדוש ז"ל ע"ש דפח"ח ש"י):

ועיין בפירש"י שכתב זוכה לדברים הרבה פי' למצות הרבה – וכוונתו י"ל כמ"ש השל"ה הקדוש הנ"ל, שע"י שלומד תורה לשמה נחשב לו כאלו קיים כל תרי"ג מצות לפי שבמחשבתו וברצונו לקיים הכל אם היה אפשר לו, ויש להמתיק הדברים יותר, עפ"מ שאמרו חז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה והה"ד בכל המצות שאי אפשר לו לקיים בפועל, אם עוסק בדיני מצות אלו, כאלו עשאם בפועל, אמנם החילוק הוא כך, אם עושה בפועל אפי' אין מחשבתו זכה ובהירה כ"כ ג"כ המצוה עושה פעולתה בטבע, משא"כ אם מקיימה רק ע"י לימוד התורה אזי צריך שתהי' התורה לשמה במחשבה זכה וטהורה רק לש"ש לבד, כמ"ש בסה"ק ישמח משה פ' אמור ע"ד משל דכל מאכל המשביע הרעבון בטבע, א"צ שיהי' מאכל העולה על שלחן מלכים רק משביע אף במאכל פחות וגרוע, אבל אם ירצה להשביע רעבונו שלא ע"י מאכל, כגון בשמיעת קול זמר, אזי צריך שיהיה קול זמר נפלא מאוד מאוד, יען שזה אין טבעו להשביע, רק שמשמש במקום המאכל שיהי' כאילו אוכל, ולזה צריך שיהי' דבר נפלא דאל"כ אין בכחו לעשות פעולת המאכל, ופי' בזה לשון הפיוט (ביוצר לר"ה יום ב') יום זה אם יקרה בשבת קודש, זכרון תרועה מקרא קודש, טבעו אם בחול יבואכם, צוו לתקוע בכל גבולכם, יום תרועה יהי' לכם, ע"ש דפח"ח, וז"ש התנא ר"מ, כל העוסק בתורה לשמה במחשבה זכה וטהורה לש"ש בלבד, זוכה לדברים הרבה, כלומר למצות הרבה דע"י תורה נפלאה ונשגבה כזאת, נחשב לו כאלו קיים כל המצות יען דתורה כזאת משמשת במקום המצוה, שיהי' כאילו קיים המצוה, משא"כ בעוסק בתורה שלא לשמה, אין ביכולת התורה להשלים חסרון המצוה שעושה פעולתה בטבע, וא"ש ודו"ק היטב:

ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו (פירש"י, כלומר שנברא בשבילו וכה"א כי זה כל האדם) נקרא ריע אהוב, פי' במד"ש בשם הר"ר מתתי' היצהרי ז"ל נקרא ריע לפי שאינו מפריד רעיוניו ממנו יתברך והוא מלשון בנת לרעי, ולכן איש ואשתו נקראים רעים אהובים לפי שהאיש לא יחשוב רק באשתו והיא גם היא לא תחשוב רק בו ולא תתן עיניה באחר, ואין כן משמעות מלת חבר וכו' עכ"ל – והפירוש הזה עוררני לפרש דברי אנטיגנוס איש סוכו שאמר (לעיל פ"א משנה ג') אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס וכו' ויהי מורא שמים עליכם, ומקשים המפורשים איזה המשך יש זה לזה, הלא עבודה שלא ע"מ לקבל פרס היא עבודת ה' מאהבה, ואיך אמר אח"כ ויהי מורא שמים עליכם, דהיא עבודה מיראה וגרועה מעבודה מאהבה, אמנם עפי"ז ניחא דהנה איתא בפסחים כ"ב ע"ב, את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים ופירש"י ז"ל שיהא מורא רבך כמורא שמים, וכתב בגור אריה על רש"י ר"פ בראשית (בד"ה כל תולדות שמים וארץ) דה"ט שדרשו חז"ל כן, יען שת"ח הם דבוקים ומחוברים בהשם ית' ולפיכך את ה"א תירא לרבות ת"ח וכן אמרו במס' ב"ק מ"א ע"ב את בשרו את הטפל לבשרו והיינו עורו, (וכן אמרו בברכות ל"ו ע"ב וערלתם ערלתו את פריו את הטפל לפריו ומאי ניהו שומר לפרי) עיי"ש – וכ"ז בת"ח העוסקים בתורה לשמה ועובדים את ה' שלא ע"מ לקבל פרס, א"כ כל רעיוניהם ומחשבותיהם דבוקים רק בו ית' ע"כ יען שה דבוקים ומחוברים בהש"י יש לרבות מאת ה' אלקיך תירא שהיא מוראם כמורא שמים, אבל העובדים את השי"ת ע"מ לקבל פרס:

אותם אי אפשר לרבות מאת ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח שיהא מוראם עלינו כמורא שמים לפי שהם אין דבוקים ומחוברים בכל רעיוניהם ומחשבותיהם בהשי"ת, רק אל קבלת הפרס כל מגמת פניהם וזה כל פרי מעשיהם ועשתנותיהם, וע"כ אמר אנטיגנוס איש סוכו, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס, ויהי' רעיוניכם ומחשבותיכם דבוקים וחבוקים רק בהשי"ת, בתורתו ועבודתו ואהבתו ית', ואם כן תעשו. אז, ויהי מורא שמים שאנו יראים מהשי"ת גם עליכם. כי רק אז יתקיים בכם מ"ש התנא ומורא רבך כמורא שמים וא"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה