ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
קונטרס מגדים חדשים · (כה)
בפסוק וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אמרתי ב"ה עפ"י מה ששמעתי בשם הגאון מ' משה יוגריין אבדק"ק קאשוי ז"ל את זו דרש בדרשה הראשונה כשנתמנה לאב"ד דשם, כתיב בס"פ בשלח וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עלי' ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד בא השמש:
דהנה הכח של האדם מכונה בשם יד (עיין באבן עזרא בפ' האזינו כי יראה כי אזלת יד פי' כי אזלת יד ישראל היינו הכח של ישראל) כי הכח של האדם מונח בידיו ולכן נקרא הכח בשם יד וידוע דמנהיג ישראל נקרא בשם משה על כי הוא הי' המנהיג הראשון של ישראל ולכן כל מנהיגי ישראל נקראים ל שמו וזש"ה וידי משה כבדים כלומר הכוחות של המנהיג למשול בעדתו וצאן מרעיתו, הם כבדים מאוד, כי לא ידע איך ובאיזה אופן ימשל בם אם ע"י עוז וגבורה ורוח גאה וגאון או ע"י מדת ענוה והכנעה ושפלות יטה לבבם אליו לשמוע בקולו ולסור אל משמעתו לכן ויקחו אבן כלומר אבן יסוד (גרונדשטיין) וישימו תחתיו וישב עליה, ומה הוא אותו אבן היסוד, על זה אמר, ואהרן וחור תמכו בידיו דידוע דחור בן מרים לבש רוח עוז וגבורה והוכיח את ישראל לבל יסורו מהר מן הדרך אשר צוה ה' ולבל יחטאו בעגל אך סופו הוכיח על תחלתו כי לא זו הדרך, שהרי עמדו עליו והרגוהו, ולעומת זה אהרן בראותו שהרגו את חור סר למשמעתם ועשה את העגל (עיין רש"י פ' כי תשא בפ' וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויבן לשון בינה מזבוח לפניו ע"ש) וא"כ אהרן השתמש במדת ענוה ושפלות הרוח. וגם זה לא הי' טוב כי הלא עי"כ חטאו ישראל בעגל ולכן צריך המנהיג להשתמש בשתי המדות האלה גם יחד, ומזה וגם מזה אל ינח ידו ויאחוז קצת ממדת חור, דהיינו התלבשות רוח עוז וגבורה, וקצת ממדת אהרן דהיינו ענוה ושפלות הרוח, ואז ישכיל ואז יצליח, וז"ש, זה הי' האבן היסוד אשר שמו תחת ידי המנהיג, ואהרן וחור. דהיינו מדת אהרן וגם מדת חור, תמכו בידיו כלומר שני המדות האלה גם יחד תמכו בכוחותיו של המנהיג מול פני העם. מזה אחד. ממדת אהרן לקחו חלק אחד. ומזה אחד ממדת חור לקחו חלק אחד. וע"י כן, ויהי ידיו אמונה. היו כוחותיו חזקים,. עד בוא השמש, עד בוא ושקעה שמש חייו ע"כ דפח"ח והנה באמת יכולים אנו ללמוד זה מעם ה' עושה שמים וארץ, כמ"ש רש"י ר"פ בראשית, שבתחלה עלה במחשבה לפניו ית' לברוא את האדם במדה"ד. ראה שאין העולם יכול להתקיים שיתף מדת הרחמים למדת הדין עיי"ש, וכן צריך כל ת"ח ללמוד מה' ולשתף מדה"ר ולהתענג עם בני עדתו בשני המדות האלה מדת הרחמים וגם מדה"ד, ואז יהיה שלום בחילו שלוה בארמנותיו – וז"ש וכל בניך דהיינו הת"ח, למודי ה', שלומדים מה' לשתף מדה"ר למדה"ד, אז ורב שלום בניך. ולא יהיה קנאה ושנאה במחנותם, ולא איבה ותחרות במחיצתם ודו"ק: