ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
קונטרס מגדים חדשים · (כד)
בהגדה ש"פ חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו "אתכם" (כן הגירסא בכל הגדות אך ברמב"ם סוף ה' חומ"צ גורס אותנו) אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן – וכבר צווחו קמאי דקמאי דהתשובה אינה ממין השאלה כלל והוי כטענו חטין והודה לו בשעורין ונלע"ד בעזהי"ת לפרש דהנה כתב בספר אבודרהם (בסדר ההגדה ופירושה) וז"ל:
עדות הם דברים שיש להם טעם שהם עדות של גאולת מצרים כגון מצה זכר ללחם עוני ומרור לוימררו את חייהם. חוקים הם הלכות שיש בפסח שאין נראה להם טעם כגון ועצם לא תשברו בו. והמשפטים כגון ערל לא יאכל בו ושאר דקדוקי סופרים בענין חמץ ומצה. הבן החכם הוא רוצה לדעת עיקר הדברים. אף אתה אמור לו כהלכות הפסח. מה ענין תשובה זו לשאלה זו, פרש"י כי כששאל החכם מה החוקים, כלל בו כיון שעיקר היום בפסח למה אנו אוכלים חגיגה קודם הפסח הלא הפסח עיקר, אז משיבין לו אנו עושים זה כהלכות הפסח אין מפטירין כו' שאין נא אכל אלא על השובע שאין לאכול שום דבר אחריו כדי שישאר טעמו בפינו וכו' עכ"ל עיי"ש, וכל הבא בתוכו יתמה הלא החכם עיקר שאלתו לומר לו טעם על החוקים שיש בפסח כגון ועצם לא תשברו בו, א"כ הי' לנו להשיבו על עיקר שאלתו, ומה בצע בהתשובה דאין מפטירין כו' דהא טעם על שאוכלים חגיגה קודם הפסח שהוא רק נכלל במה החוקים, אבל אינה תשובה על עיקר שאלת החכם מה טעם אמרה תורה בפסח ועצם לא תשברו בו
לכן נלע"ד דאין מפטורין כו' הוא תשובה גם על שאל החכם להבינהו מ"ש תורה בפסח ועצם לא תשברו בו, דהנה כתב בספר החינוך מצוה ט"ז טעם האיסור דשב"ע בפסח שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרר העצמות ולשברם ככלבים ולא יאות לעשות ככה כ"א לעניי העם הרעבים, וע"כ בתחלת בואנו להיות סגולה מכל העמים ממלכת כהנים, (עיין רש"י פ' יתרו ממלכת כהנים שרים כמה דאת אמר ובני דוד כהנים היו עכ"ל) וגוי קדוש, ובכל שנה ושנה באותו הזמן ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו לה באותה שעה ומתוך המעשה והדמיון שאנו עושים נקבע בנפשותינו הדבר לעולם עכ"ל. נמצא לפי"ז טעם האיסור דשבירת עצם בפסח משום שיאכלו הפסח כדרך שהמלכים אוכלים ואין מדרך המלכים לגרר העצמות ולשברם ככלבים וכו' כמ"ש בספר החינוך הנ"ל – והא דפסח נאכל על השובע הוא ג"כ כעין זה, כמ"ש הרשב"ם בפסחים דף קי"ט ע"ב בד"ה כגון ארדילאי וכו' שדין הפסח לי כל בסיף על השבע כדכתיב (במדבר י"ח) למשחה לגדולה כדרך שמלכים אוכלין עכ"ל עיי"ש – וא"כ א"ש היטב התשובה לשאלת החכם על החוקים שבפסח כגון ועצם לא תשברו בו כמ"ש האבודרהם הנ"ל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, ועל זה משיבין לו שזה כעין הלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן לפי שדינו ליאכל בסוף על השובע כדכתיב למשחה לגדולה דרך שמלכים אוכלין, ולפיכך בפסח בתחלת בואנו להיות ממלכת כהנים מלכים ושרים, אנו צריכין לאכול הפסח כדרך שמלכים אוכלים ולא לשבר העצמות ככלבים וכעניי העם הרעבים, ומובן היטב הטעם שאמרה התורה בפסח ועצם לא תשברו בו וז"ש המגיד ואף אתה אמור לו שהוא כעין הלכות הפסח אין מפטירין אחה"פ אפיקומן וא"ש ודו"ק: