אור ברסלב
ילקוט הגרשוני על השס חלק ג קונטרס מגדים חדשים › (יט)

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

קונטרס מגדים חדשים · (יט)

(יח)

בילקוט סופר על ספר שמות דף מ"ב ע"ב מביא מדרש פליאה. ויקרא למשה ולאהרן לילה. פרעה צווח ווי תורה היכן הוא. א"ל משה לה' הארץ ומלואה (הובא בס' אבני אלי') – וע"ש בילק"ס מ"ש לפרשו – אמנם עפ"י דרכו של הילק"ס ז"ל נלע"ד לפרש באופן יותר נכון בעזהי"ת, דכבר הקשו על מה נתחייבו מצרים על ששיעבדו בישראל הלא ה' גזר על זרע אברהם כי גר יהי' בארץ לא להם ועבדום וענו אותם א"כ היו המעבידים מוכרחים במעשיהם ואדרבה היו מקיימים גזירתו ית"ש ותירץ הרמב"ם בפ"ו מהלכות תשובה כי לא גזר השם על אומה כרטית שיעבידו ויענו ב"י אלא על הכלל וכל א' הי' ברשות שלא להרע כי הגזירה הי' על אומה אחת מכל העולם ולא על אומה זו בפרטית ע"כ נענשו המצריים ע"ש – אמנם לכאורה מדכתיב בארץ לא להם מוכח דקאי על ארץ מצרים וכמ"ש במדרש שמואל פ"ב דאבות משנה י"ז וז"ל:

אמרו רז"ל ואת העם העביר יוסף מעיר לעיר לזכרון שאין להם חלק בארץ ולא הוצרך הכתוב לכתוב זאת כי אם להודיענו שבתו של יוסף שנתכוין להסיר החרפה מעל אחיו שלא יהיו קורין לאחיו גולים וז"ש גר יהי' זרעך בארץ לא להם, כי ראוי לשאול כי מן הראוי שיאמר בארץ לא לו שהוא לשון יחיד כמו שנכנס בלשון יחיד כי גר יהי' זרעך, אלא הכוונה כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם אין הכוונה בארץ לא להם של ישראל אלא שלא יהיה מן הגוים עצמם היושבים שם כי גם הם יהיו גולים וז"ש לא להם עכ"ל – א"כ מדכתיב בארץ לא להם מוכח לכאורה דקאי על ארץ מצרים שהם ישתעבדו בישראל, והדרא קושי' לדוכתה מפני מה נענשו כי תירוץ הרמב"ם נדחה כנ"ל – אך באמת אין זה דיוק כי י"ל דלכך כתיב בארץ לא להם. דהא הקשה בגמ' ברכות כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם, ומשני כאן קודם ברכה וכאן לאחר ברכה, קודם ברכה לה' הארץ ומלואה, ולאחר ברכה הארץ נתן לבנ"א וכתב מרן החת"ס ז"ל בפירושו להגדה ש"פ דאחר והארץ נתן לבנ"א מסיים קרא לא המתים. הם הרשעים הנקראים מתים, יהללו יה שתהי' הארץ נתונה להם ע"י ברכה, רק ואנחנו נברך יה עכ"ל, א"כ כיון דאוה"ע אינם מברכים לה', כל הארצות שהם יושבים בתוכם נקרא ארץ לא להם, דהא קודם ברכה לה' הארץ ומלואה, א"כ לא מוכח דארץ לא להם קאי על ארץ מצרים כפי' מד"ש הנ"ל, דהרי כל ארצות אוה"ע של הקב"ה הם, וא"כ כל ארץ וארץ מקרי ארץ לא להם, וממילא שפיר י"ל כתירוץ הרמב"ם הנ"ל כי לא גזר השם על אומה פרטית שיעבידו ויענו בני ישראל אלא על הכלל וכל א' הי' ברשות שלא להרע כנ"ל וע"כ נענשו המצריים – וזה כוונת המדרש פליאה, פרעה צווח ווי תורה היכן הוא. הא כתיב בתורה כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם, ומדלא כתיב בארץ לא לו, אלא בארץ לא להם עכ"ח מוכח דקאי על ארץ מצרים כפי' המדרש שמוט הנ"ל, וא"כ אין מגיע עונש למצרים, והשיב לו משה לה' הארץ ומלואה דהיינו קודם ברכה הכל של הקב"ה, א"כ כל ארצות אוה"ע שאין מברכים להקב"ה נקרא ארץ לא להם דארץ של עצמם לא להם הוא רק של הקב"ה, וא"כ לא מוכח מדכתיב בארץ לא להם דקאי על ארץ מצרים. וא"כ א"ש תירוץ הרמב"ם בפ"ו מהלכות תשובה הנ"ל כי לא גזר השם על אומה פרטית שיעבידו ויענו בנ"י אלא על הכלל וכל א' הי' ברשות שלא להרע להם וע"כ שפיר מגיע עונש למצריים וא"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה