ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
קונטרס לקט שכחה על מסכת אבות · (יג)
בפ"ב מי"ג ר' שמעון אומר הוי זהיר בק"ש ובתפלה – הנה בפנים כתבתי הכוונה שיהי' זהיר שלא יעבור זמן ק"ש ותפלה – וכעת ראיתי בפי' תפארת ישראל שכתב, דאינו ר"ל שיקרא ק"ש ויתפלל או שלא יעבור עונתן, דזה חיוב גמור הוא, ומכילתן רק מחסידות ידבר (כב"ק דף ל' ע"א), אבל הזהיר דמדהן חוב גמור והאדם אומרם כמה פעמים ביום, לכן אפשר שלא יכוון בהם היטב, לכן הזהיר כאן התנא שיזהר אדם לכוון בהן מאוד וכו' ע"ש – וחידוש בעיני שלא זכר שר שגם הרע"ב ז"ל פי' הוי זהיר בק"ש לקרותו בעונתו, וכן בתפלה להתפלל כל תפלה ותפלה בעונתה עכ"ל, וכן פי' רש"י זיל הוי זהיר בק"ש לקרותו בשעתו עכ"ל – ומ"ש התפא"י דהזהיר כאן התנא שיזהר אדם לכוון בהן. עיין בס' מדרש שמואל שכתב כוונה זאת על מאמר התנא אח"כ וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע" וכו' הכוונה להזהיר לאדם על שיתפלל בכוונה, ובהיות התפלה שהאדם אימר דרך קבע זמנין תלתא ביומא, תהי' כ"כ שגור בפיו עד שהוא ידבר ולבו בל עמו וכו' ולכן אמר שאל יעשה תפלתו כדבר הקבוע אשר אין בו כוונה כלל, רק כמי שעושה תחנונים לפני מלך אחד על נפשו וחייו עכ"ל הטהור עיי"ש, (ועל מה שמדקדקים על אומרו "וכשאתה מתפלל' דנראה מיותר והול"ל בקיצור הוי זהיר בק"ש ובתפלה ואל תעש תפלתך קבע, עיין בחלק ראשון על אגדות הש"ס בליקוטים לפרקי אבות אות מ"ג מה שכתבתי שם בזה וינעם לנפשך):