ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
קונטרס לקט שכחה על מסכת אבות
(א)
בפ"א מ"ג אל תהיו כעבדים וכו' וכו', ויהי מורא שמים עליכם – פי' בס' הישר והטוב להגאה"ק מליסקא ז"ל בחידושי מסי מגילה דהנה מבואר בחו"ה ז"ל דלכן ברא השי"ת מדת הבושה שיתבייש האדם בפני חבירו ולא ברא השי"ת שיתבייש בפני הבורא ית"ש, מפני שאם היה כן לא יהיה שכר ועונש מפני שמוכרחים לכך. אמנם לפי"ז מי שנזדכך כ"כ שאין עבודתו בשביל קבלת שכר, אז בוודאי השי"ת יכול לשלוח לו יראה מן השמים כיון שאינו חש לעבוד עבודתו בשביל שכר, וז"ש התנא, אל תהיו כעבדים וכו' אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס, ועי"ז תרויחו, שיהיה מורא שמים עליכם, כלומר שישלח לכם השי"ת יראה מן השמים עכ"ד קדשו:
(ב)
ובאוהל יעקב מדובנא ז"ל פרשת צו כתב בשפת היריעה ליישב קושי' המפרשים דפתח בעבודה שלא ע"מ לקבל פרס דהיינו עבודה מאהבה הגדולה במדריגה, וסיים ויהי מורא שמים עליכם, דהיינו עבודה מיראה הפחותה במדריגה אתמהה -- בהקדם הפסוקים (ישעי' נ"ח) קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם, ואותי יום יום ידרושון וגו' כגוי אשר צדקה עשה וגו' למה צמנו ולא ראית וגו' הכזה יהיה צום אבחרהו וגו' – הנה מה שאמר ית' אל ישעי' אל תחשוך מורה כי ישעי' ע"ה היה ברצונו למשוך א"ע מזה. מטעם שאמרו חז"ל (יבמות ס"ה א') כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע, לכן אמר לו השי"ת קרא בגרון אל תחשוך רק כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם, והזכיר לפניהם קצת חטאים מה הם, ואיתי יום יום ידרושון וגו' ולכאורה מה עון יש בזה ומה ענין התוכחה שהוכיח על פניהם.
אבל ביאור המאמר עפ"י משל לאחד שנשאר בעל חוב גדול לסוחר ואמר לו דע אדוני כי לבבי נאמן וכל ישעי וכל חפצי לשלם לך מה שאני חייב רק אין בידי מאומה ע"כ מה שיש בכחי לעשות אעשה, ספחני נא אל אחת הכהונות הלא סוחר גדול אתה שלחני נא למקומות המסחר אולי במשך הזמן ינוכה חובי בשכרי, וייטב הדבר בעיני הסוחר כי ידע אותו לאיש מבין בסחורות וגם נאמן רוח, והכין לו נסיעה למקום פלוני ויסע ויבוא, והסוחר קבל נחת רוח מן המסחר והכי לפניו נסיעה אחרת – ויהי כי הקיפו הימים וזה הולך הלוך ונוסע בעסקי הסוחר, פעם בבואו לביתו מן הדרך בא אל בית הסוחר וידבר אתו משפט ויתפלא ויאמר לא ידעתי איך תעשה כה לעבדיך הלא זה כמה אשר אני עוסק במסחרך נוסע בדרכים ולא זכרת מעולם לתת לי את שכרי, איך יאות לך להיות כובש שכר שכיר יה הסוחר בשמוע את דבריו ענהו במענה רך. לך לביתך ואני אצוה להביא אליך את כל המגיע לך ממני – המשולח הלך לביתו והסוחר קרא את אשר על הבית לאמור. קום נא ועשה חשבון כמה מגיע לי מאת האיש הזה, ותלך אצלו לגוש אותו לשלם לי היום הזה, והאיש עומד משתאה ומחריש ומתפלא מאד, הכי נעלם מאת אדוני כי איש עני הוא אין בביתו כל מאומה, ואיך אלך אצלו ואיך אגוש אותו, האם אפעל בזה דבר – ויען הסוחר ויאמר:
גם אנכי ידעתי כי לא תפעול מאומה שיחזיר לי חובי, אבל ראה נא את הכסיל הזה הלא תובע אותי כי הוא שכח את כל החוב הגדול המגיע לי ממנו ולכן לכה אצלו לתבוע אותו, והפעולה בזה כי יזכור הימים הראשונים כמה הוא חייב לי, אז אמצא מנוח ולא יגיס דעתו לגוש אותי.
הנמשל, כי ישעי' ע"ה לא רצה ללכת באלה, כי ידע שלא יפעול מאומה לגביית החוב, לזה אמר לו השי"ת קרא בגרון אל תחשוך רק כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם, ולא תתפלא לאמר מה אפעל בזה, מה יתנו ני כי דלים הם ע"ז אמר, הלא שמע נא, ואותי יום יום ידרושין. הלא הם תובעים אותי ודעת דרכי יחפצון מדוע לא יצליחו במעשיהם, כגוי אשר צדקה עשה, כאילו אני חייב להם וא"כ כאשר יתנו אל לבם מה שהם חייבים לי אז לא ימלאו לבם עוד להגיס דעתם לתבוע אותי והבן:
וז"ש אנטיגנוס ע"ה, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס, כאותו שבא לתבוע החוב המגיע לו, אלא ויהי מורא שמים עליכם. שלא יגוש אתכם לשלם לו על הטובות הראשונות, כי באמת האדם חייב להקב"ה, כמאמר לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים עכ"ל ודפח"ח:
(ג)
בפ"א מ"ו הרחק משכן רע – עיין בתוי"ט שמדקדק למה אמר הרחק ונח אמר התרחק, וכתב בס' בני יששכר על המשניות מהגאון מ' יששכר בער בלאך ז"ל בן הגאון בעל תוספות חדשים זצ"ל ע"ד דאמרו חז"ל בעובדא דר"מ (גיטין דף נ"ב) בשבבותיה תרי דהוו מינצו תמיד והתאמץ ר"מ לעשות שלום ביניהם נשמע קול ווי דאפקיה ר"מ (ופי' רש"י השטן אמר הכי) וגם אמרו הוא השטן הוא היצה"ר, ועוד אמרו שבע שמות ליצה"ר יוצרו קראו רע שנאמר כי יצר לב גו' נמצא ז"ש התנא בדרך מוסר לאחוז מדות של ר"מ, הרחק משכן רע, כלומר תעשה כל הצטדקאות להרחיק מן השכן שלך היצה"ר הנקרא רע, והיינו שיתאמץ לעשות שלום ומיושב דקדוק הר"י דשפיר אמר הרחק שהוא פועל יוצא לאחרים, וזה ג"כ כוונת הכתוב (תהלים ל"ד) בקש שלום ועי"ז ורדפהו היינו להס"מ וק"ל עכ"ל ודפח"ח:
(ד)
בפ"א מי"ד הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכו' ומקרבן לתורה – לכאורה ק' מה ענין זה לזה אוהב שלום ומקרבן לתורה, וכ' הגאון רש"ק ז"ל מבראד באמרי שפר פ' במדבר דידוע מ"ש ז"ל דאי אפשר לכל אדם לקיים את כל התרי"ג מצות אך אם יש שלום ואחדות ב"א לחבירו אז נחשב המצוה שמקיים חבירו כאלו מקיימה הוא. וז"פ הפסוק ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום כי אין עוז אלא תורה דהיינו כשרצה הקב"ה לתת התורה לישראל היה צריך לברך את עמו בשלום כי בלעדי השלום אי אפשר לכל אחד לקיים כל התורה, ומעתה ז"ש אוהב שלום ומקרבן לתורה דאי לא היה ביניהם שלום היו מרוחקין מן התורה דלכל אחד היה נחסר הרבה מהתורה אך אם נעשה ביניהם שלום ואחדות אז כל א' משלים לחבירו ע"כ שפיר אמר הילל דאהרן היה רודף שלום ועי"כ היה מקרבן לתורה וא"ש [א"ה בבחינה זו שמעתי בשם המגיד המפורסם מהו' פייש פישמאן ז"ל מ"מ דק"ק פרעשבורג שפי' בפרק ה' משנה י"ג האומר שלי שלך ושלך שלי, עם הארץ – דהנה מבואר בסה"ק דבשני אופנים יכול כל אדם לקיים כל התרי"ג מצות שבתורה (א) ע"י לימוד התורה כמאמר חז"ל כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, והה"ד נמי כל העוסק בדינים של כל התרי"ג מצות כאילו קיימם בפועל (ב) ע"י השלום והאחדות שבין ישראל נחשב לכל א' המצות שמקיים חבירו כאלו קיימם הוא וכנ"ל, אמנם מי שהוא בן תורה גם בלעדי השלום יכול לקיים כל התרי"ג מצות ע"י לימוד התורה כנ"ל -- וז"ש האומר שלי שלך כלומר המצות שלי הם שלך, ושלך שלי, המצות שלך שאתה מקיים הם שלי, ובאופן זה נחשב לנו כאלו קיימנו כל התרי"ג מצות – מי שאומר כן עכ"ח הוא עם הארץ דאילו היה בן תורה לא היה צריך לזה, דבלא"ה הי' יכל לקיים כל התרי"ג מצות ע"י לימוד התורה כנ"ל, וז"ש האומר שלי שלך ושלך שלי עם הארץ, ע"כ דפח"ח]:
(ה)
בפ"ב מ"א והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות – עיין לעיל בקונטרס אחרון (אות ג') שמה הבאתי פירוש ע"ז בשם ספר "תיקון משה" עיי"ש – וכעת מצאתי שכבר קדמו בפירוש הזה בשפת היריעה אשר לאוהל יעקב מדובנא ז"ל סוף פרשת וישלח עיי"ש ותמצא:
(ו)
בפ"ב מ"ד עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו – פי' ביריעות האוהל אשר לאוהל יעקב מדובנא ז"ל פרשת ויחי, עפ"י מאמרם ז"ל צדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה, כוונתם בזה כי הצדיקים מתחלה המה מתייסרים ביסורי המלחמות מיצרם הרע, ואחר כי רואה ית' תום דרכם אזי ישלים אתם את יצרם, וכמאמר חז"ל (ב"ר פרשה נ"ד) על הפסוק ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, זה יצר הרע, וזהו תחלתן יסורים וסופן שלוה, כלומר שלום יעשה להם מיצר הרע (וזהו שרמזו ז"ל "שלוה" ולא אמרו עושר וכבוד וכדומה, וז"ש התנא, עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו:
ר"ל כי מתחלה החוב על האדם ללחום מלחמת היצר ולכובשו בחזקה, וזהו עשה כו' כדי שיעשה רצונך כרצונו, כלומר כי אח"כ יהיה ה' בעזרך וישלים האויב אתך ולא תהיה נמשך ברצונך בלתי אל מה שירצה השי"ת עכדפח"ח:
(ז)
בפ"ב מ"ה ולא הקפדן מלמד – פי' הרע"ב ז"ל הרב שמקפיד כו' לא ילמד כראוי אלא צריך שיסביר פנים בהלכה לתלמידיו – וע"ז כתב הבני יששכר על המשניות וז"ל. כמו שדרשו חז"ל בתענית דף ח' בפ' אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל, בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים כו' ע"ש, ואני כתבתי בספרי בינת יששכר טעם בדבר דאיתא בהוריות דף י"ב כי יתביתו קמי דרבייכו חזו לפומיה דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך ע"ש, אלמא דהתלמיד צריך ללמוד בפנים של רבו בשעת הלימוד. ובספר חסידים סימן תתשכ"ו איתא המסתכל לאדם בפניו בשעת כעסו גורם לו שכחה ע"ש, נמצא הוי תרתי דסתרי אהדדי לכך לא הקפדן מלמד עכ"ל הטהור:
(ח)
בפ"ב מ"ז אף הוא ראה גלגולת אחת כו' אמר לה על דאטפת אטופוך וסוף מטיפיך יטופין – בספר אפריון עה"ת פי ויגש פ' בשם רבו הגאון מהר"צ העליר בעל טיב גיטין זצ"ל עפ"י מחז"ל מגלגלין זכות ע"י זכאי וחוב ע"י חייב, וז"ש הילל אע"ג דעל דאטפת אטפוך, כלומר שבאה לך זאת בגזרה מאתו ית"ש מדה כנגד מדה (שנראה לכאורה כי עשו שליחותו של הבורא ית"ש) עם כל זאת מטיפיך יטופון, כי מסתמא גם אלו ראויים לעונש זה שמגלגלין חוב ע"י חייב עכדפח"ח:
(ט)
בפ"ב מ"ט אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת ר בס' חמודי אפרים לידידי הרה"ג המפורסם מהו' חיים אפרים באלאיטי נ"י מטארנאלייא (סלאוואקייא) יצ"ו הביא בדף מ"ה בשם ספר אבן שוהם דיש בנמצא תלמידי חכמים עשירים שאומרים למה לנו להחזיק את לומדי תורה הלא בעצמנו אנו לומדי תורה, ובאמת הם טועים בזה דאיתא בירושלמי (ומובא בתוספות סוטה דף ל"ז) על פסוק ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, וז"ל, למד ושמר ועשה והיה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק ה"ז בכלל ארור ר"ל עיי"ש, וז"ש התנא, אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך. היינו עשירות שנקרא טוב כמש"ה וזהב הארץ ההוא טוב. אל תחזיק אותו לעצמך רק תפרנס גם לומדים אחרים, כי לכך נוצרת להחזיק לומדי תורה עכדפח"ח:
(יוד)
בפ"ב מ"י ר' אליעזר בן הורקנוס בור סוד שאינו מאבד טפה וע"ז כתב הבני יששכר על המשניות וז"ל: לאו דוקא דבע"ז דף מ"ו ע"ב איתא דאייקר ליה תלמודא דהזאה אינו דוחה שבת ע"ש עכ"ל – אמנם המעיין היטב בדברי הצל"ח פסחים דף ס"ט ע"א בד"ה מתיב רבה וכו' יראה דאין מוכרח לומר דרבי אליעזר גמריה איתעקר ליה עייש"ה ודו"ק, ולפי"ז שפיר י"ל דריב"ז דוקא קאמר, שאינו מאבד טפה ועיין:
(יא)
בפ"ב מי"ד ר' יוסי אומר יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך, והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. וכל מעשיך יהיו לשם שמים – עיין היטב בפי' תפארת ישראל על המשניות ותמצא הפירוש האמיתי בדברי התנא הזה עש"ה וינעם לך – ומ"ש ר' יוסי הכהן וכל מעשיך יהיו לשם שמים, ור' שמעון בן נתנאל אמר הוי זהיר בק"ש ובתפלה, שמעתי בשם הגאון מ' משה גרינוואלד זצ"ל אבדק"ק חוסט יע"א, שאמר כי ידוע דרך החסידים שאינם מקפידים על זמן ק"ש ותפלה, ואינם מתפללים עד שמכינים עצמם מקודם להיות להם גוף נקי וטהור, ובודאי כוונתם לשם שמים, וע"כ אין להם בזה חטא ועון כלל, ולכן ר' יוסי הכהן שהיה חסיד (כמ"ש עליו ריב"ז, יוסי הכהן חסיד) ע"כ אמר וכל מעשיך יהיו לשם שמים, כלומר אם תעבור לפעמים זמן ק"ש ותפלה אין בכך כלום רק כל מעשיך יהיו לשם שמים, כדי שתוכל להתפלל בגוף נקי, ואז אפי' תקרא ק"ש ותפלה שלא בזמנו ג"כ יהי' לרצון לפני ה', אמנם ר' שמעון בן נתנאל שהיה ירא חטא, היה ירא לעבור זמן ק"ש ותפלה ע"כ אמר הוי זהיר בק"ש ובתפלה, לקרוא ק"ש ולהתפלל בזמנו הקבוע כפירש"י והרע"ב ז"ל ע"כ דפח"ח:
(יב)
ועל מ"ש ר"י והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, כתב הגאון מפ"ב זצ"ל בפתיחה לספרו כתב סופר על מס' גיטין. כי תורה מורשה וירושה היא לנו מאבותינו שקבלוה בה"ס וכן תורה שבע"פ וש"ס ירושה היא לנו שכבר אחזו בה וידעוה אבותינו, אבל לא סגי כשלומד אדם כל הכתוב לפניו, אלא צריך לעיין ולהתבונן למצוא דעת קדושים ולחדש חדשות, כי יש לכל א' חלק בתורה הצפון לו ומקום הניחו לו מן השמים, וכ"פ נראה לעין המעיין כי הקדמונים שקטנה עבה ממתניו לא באו אל האמת הפשוט כי הוא חלקו ומן השמים זכה בו והיה צפון לו, והיינו יצפון לישרים תושיה" שהקב"ה צופן ומסתיר מישרים תושיה זו תורה, יען כי הוא חלקו של הבא אחריהם, וזה שאמרו ז"ל יגעתי ולא "מצאתי" אל תאמין, כי מוצא מציאה אשר אבודה היתה מאשר היו לפניו – וזה כוונת התנא והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך – דלא סגי כשלומד מה שהוא ירושה לנו מאבותינו אלא יחדש חידושים וישמח בחלקו אשר חנן ה' אותו ודבר זה צריך הכנה דרבה לאורייתא כי טוב לב משתה תמיד אלו בעלי משנה, שלא יקשה על האדם ללמוד בלי עיון ובלי פלפול ובטוב לב הוא תמיד ואלו בעלי משנה, אבל כל ימי עני רעים אלו בעלי גמרא, שיקשה על האדם ומחלישו, ואמרו ז"ל למה נקרא שמה תושיה שמתשת כחו ואורייתא הוא דארתחא לי' ובעי זמן זמנים טובא להעמיק בענין אחד ולברר כל דבר ודבר על אופניו פנים מסבירות להלכה, והיינו שאמר והתקן עצמך בהם בהכנה דרבה ללמוד תורה שאינה ירושה לך– ובברכת התורה אנו מברכים לעסוק בד"ת וכתב הטו"ז דבחרו בלשון לעסוק ולא ללמוד, כי לימוד היא שלומד בלי עיון ולעסוק היינו שעוסק ומתעסק בה טובא מעמיק ומעיין ומותיב ומפרק, וי"ל משו"ה אמר התנא הקדוש ר' מאיר, כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא אמר כל הלומד תורה לשמה, אלא כל העוסק היינו שעוסק מעיין ומעמיק, אם זה לש"ש, זוכה לדברים הרבה, דנהירין לי' שערי תורה וחכמה וה' מאיר עיניו בכל יום ולא יגע לריק וכו', עכדפח"ח:
(יג)
בפ"ב מי"ג ר' שמעון אומר הוי זהיר בק"ש ובתפלה – הנה בפנים כתבתי הכוונה שיהי' זהיר שלא יעבור זמן ק"ש ותפלה – וכעת ראיתי בפי' תפארת ישראל שכתב, דאינו ר"ל שיקרא ק"ש ויתפלל או שלא יעבור עונתן, דזה חיוב גמור הוא, ומכילתן רק מחסידות ידבר (כב"ק דף ל' ע"א), אבל הזהיר דמדהן חוב גמור והאדם אומרם כמה פעמים ביום, לכן אפשר שלא יכוון בהם היטב, לכן הזהיר כאן התנא שיזהר אדם לכוון בהן מאוד וכו' ע"ש – וחידוש בעיני שלא זכר שר שגם הרע"ב ז"ל פי' הוי זהיר בק"ש לקרותו בעונתו, וכן בתפלה להתפלל כל תפלה ותפלה בעונתה עכ"ל, וכן פי' רש"י זיל הוי זהיר בק"ש לקרותו בשעתו עכ"ל – ומ"ש התפא"י דהזהיר כאן התנא שיזהר אדם לכוון בהן. עיין בס' מדרש שמואל שכתב כוונה זאת על מאמר התנא אח"כ וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע" וכו' הכוונה להזהיר לאדם על שיתפלל בכוונה, ובהיות התפלה שהאדם אימר דרך קבע זמנין תלתא ביומא, תהי' כ"כ שגור בפיו עד שהוא ידבר ולבו בל עמו וכו' ולכן אמר שאל יעשה תפלתו כדבר הקבוע אשר אין בו כוונה כלל, רק כמי שעושה תחנונים לפני מלך אחד על נפשו וחייו עכ"ל הטהור עיי"ש, (ועל מה שמדקדקים על אומרו "וכשאתה מתפלל' דנראה מיותר והול"ל בקיצור הוי זהיר בק"ש ובתפלה ואל תעש תפלתך קבע, עיין בחלק ראשון על אגדות הש"ס בליקוטים לפרקי אבות אות מ"ג מה שכתבתי שם בזה וינעם לנפשך):
(יד)
עוד שם ואל תהי רשע בפני עצמך – כתב בבני יששכר על המשניות:
אני שמעתי פירוש ע"ז שירצה שלא לחלל השם בסתר לעבור עבירה במסתרים לומר מי רואני כדאיתא ריש שו"ע או"ח, וזהו בפני עצמך כשתהיה יחידי בחדרי חדרים וכמאמר ריב"ז לתלמידיו ויהי מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם עכ"ל – ופלא בעיני שלא ראה שהפירוש הזה כבר כתוב בס' מדרש שמואל בכאן ע"ש ותמצא:
ובקול ארי' להגאון מ' ארי' ליב ז"ל אבדק"ק בילסק יע"א, כתב ההמשך של המאמר ואל תהי רשע בפ"ע למ"ש מקודם וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע כלומר בלא כוונה אלא רחמים ותחנונים לפני המקום וכו' – דהנה יש רשעים שעושים עבירות גזל ועריות והולך אחר תאות נפשו ועול התפלה הוא משליך אחרי גוו, ופורק עול כמה מצות, זהו רשע החפץ למלא תאותו בעוה"ז ורוצה להתענג בה, ולא ישים לב על מה שיביאהו האלקים במשפט על כל זה, אבל רשע כזה שהולך להתפלל ואינו עושה שום מעשה מעניני עוה"ז באותו זמן. רק שמסיר אזנו משמוע דברי פיו בתפלתו, ומתפלל תפלה כזה שידע בעצמו שאינה כלום, זה מין רשע בפ"ע, היינו שלא נוכל למנותו ולישא את ראשו במספר שאר רשעים הרודפים אחר תאוות עוה"ז ואינם מביטים על התפלה כלל, רק הוא מין רשע מיוחד בפ"ע, שמתפלל ומחשיב החיוב להתפלל ואינו מתפלל דרך רחמים ותחנונים לפני המקום כדת וכנכון, זהו הנהגה בלי טעם ושכל וגם הוא רשע רק שמ"מ אינו דומה לשאר רשעים העושים עול בפועל ויבלו זמן התפלה בכל און, והוא רשע בפ"ע, וז"ש ואל תהי רשע בפני עצמך, ע"כ דפח"ח:
(טו)
בפ"ב מי"ז ר' טרפון אומר היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק – נלע"ד הכוונה דלפעמים הפועל מתעצל במלאכה מפני שהשכר שנותנין לו הוא דבר מועט, לכן הוא מתעסק בה בעצלות ולא בחשק ובמהירות וא"כ יוכל להיות שבטבע איננו עצל רק מיעוט השכר הוא גורם עצלותו, אבל אם השכר הוא הרבה ועם כל זה צריך לבעל הבית לדוחקו ולזרזו למלאכה, זה האות כי היא פועל עצל בטבעו וז"ש והפועלים עצלים בטבעם, ויאות לקרותם עצלים. כי הלא השכר הרבה. ועם כל זה ובעל הבית דוחק, וא"ש ודו"ק:
(טז)
בפ"ד מ"א איזהו חכם הלומד מכל אדם פי' הבני יששכר על המשניות עפ"י הגמ' (חגיגה דף ט"ו) דפריך ור"מ היכי למד תורה מן אחר הוא כתיב כי מלאך ה' צבאות וגו' אם דומה הרב למלאך אז יבקשו תורה מפיהו, ומשני לא קשיא הא בגדול הא בקטן, ופירש"י גדול היודע ליזהר שלא ילמוד ממעשיו, וז"ש איזהו חכם, ר"ל מאיזה בחינה נדע להכירו שהוא חכם באמת, ועז"א, הלומד מכל אדם אף משאינו הגון, זה הוא מופת שהוא כבר גדול בחכמה, ואינו מתיירא שיבא לידי מכשול וק"ל עכ"ל – והנה בפנים הבאתי הפירוש הזה בשם ספר דברי שאול על אגדות הש"ס, וחידוש אצלי שלא ראה בעל דברי שאול ז"ל שכבר נדפס פירוש זה במשניות בשם הבני יששכר ז"ל:
(יז)
עוד שם איזהו עשיר השמח בחלקו – פה בחידושי אגדות מהגאון בעל מראיה יחזקאל ז"ל שנדפסו בסוף השו"ת שערי צדק חלק או"ח לבנו הגאון מדעש ז"ל, דמדת כל אדם שמתעצב על ההוצאה ושמח על הנשאר לו, ובאמת נהפוך הוא דמה שנשאר אצלו אינו שלו, כמחז"ל במס' ב"ב גבי מונבז המלך שאמר אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו וכו' רק עיקר השמחה במה שהוציא לצדקה ולמע"ט שזהו חלקו ממש, וז"ש איזהו עשיר השמח בחלקו ודו"ק – ובדרך אגב בעבר בין בתרי חידושי אגדות הנ"ל, מצאתי מרגליות טובה ושמביא שם מה ששמע מצדיק אחד על מ"ש חז"ל בפרה אדומה, שטן ואוה"ע מונין את ישראל מה טעם במצוה זו דלכאורה קשה מה איכפת להם. אבל באמת מזלייהו חזי כי כשישראל מחזיקין ומקיימין החוקים אין עליהם שום קיטרוג לומר מפני מה יושפע להם טובות וברכות והם אינן כדאין ומה טעם יש בזה, והקב"ה משיב כי כמו שהם מקיימין גזירותי וחוקותי ואין שואלין טעם לדבר, ע"כ אני מוכרח להשפיע להם ג"כ בלי טעם, וז"ש בפ' ואתחנן כי הוא חכמתכם כו' אשר ישמעון את החוקים שאתם מקיימין מצות הבורא ית' אעפ"י שאין יודעין טעם לדבר, ואמרו רק עם חכם ונבון כו' כי עי"ז ידחו לכל המקטריגים ואמר ע"ז כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו, שהקב"ה מקשיב מביט ומאזין לתפלתם למלאות שאלתם ברחמים, והיינו רק בשביל קיום החוקים ואעפ"י שאינן זכאים, ולכך נאמר בכל קראינו אליו עכדפח"ח. ובדרושי שלי הארכתי הרבה בזה ואכמ"ל:
(יח)
בפ"ד מי"א ר' יוחנן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר – והקשה התוי"ט הרי הנסיון פעמים רבות יורה בחלוף זה, וכן הקשה במד"ש שהרי אנו רואים כמה וכמה שקיימו את התורה מעוני ולא קיימוה בסופה מעושר ע"ש, ותירץ הבני יששכר על המשניות דקאי על גלגול המוסכם בדברי חז"ל כמ"ש התוי"ט לעיל פרק ב' משנה י' וכן בזוה"ק פרשת משפטים מאמר דסבא ע"ש, וירצה אם קיים התורה באיזה גלגול וסבל עמה עניות מצד רוע מזלו, יהיה לבו נכון ובטוח שבגלגול אחר יקיים אותה ברוב הון, וכן להיפוך במבטל את התורה מעושר סופו בגלגול אחר יבטלה מעוני עכ"ד הקדושים:
(יט)
בפ"ד מי"ט ר' ינאי אומר אין בידינו לא לא משלות הרשעים וכו' כתב במשנת רב על המשניות מהגאון מהו' ברוך פרענקל זצ"ל וז"ל:
יעוין הוריות דף י' ע"ב אלא אמר רבא וכו' אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עוה"ז בעוה"ז ופי' רש"י אוי להם שאין להם טובה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב אבל גבי הצדיקים נגבה מחובם ע"י יסורים כדי שיהי' להם שכר טוב בעוה"ב. ובזה א"ש הכוונה בדברי ר' ינאי שהי' כמתאונן שאנו ח"ו במדרגת אותן שאין להם טובה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב ח"ו. ע"כ נחפשה ונשובה ואז יהי' לנו כל טוב עכ"ל הטהור:
(כ)
בפ"ה מט"ז לא יתן ולא יתנו אחרים רשע הנה לכאורה הדבר רחוק מאוד שלא יספיק לו מה שלא יתן הוא אבל עוד יהיה מסית לאחרים בל יתנו גם הם אתמהה, כי במדה ראשונה שזכרו ז"ל, יתן ולא יתנו אחרים. יתכן כי מגמתו וחפצו הוא שלא יתן איש זולתו אבל הוא בעצמו יספיק מחסורי העני בעבור הגדיל שכרו, וע"ז המליצו, עינו רעה בשל אחרים, משא"כ מדת לא יתן ולא יתנו אחרים לא ראינו מקום לה לכאורה – אמנם היטב אשר דבר בזה ביריעות האוהל לאוהל יעקב מדובנא ז"ל בפרשת וירא כי הבלתי נותנים ב' סוגים להם, א' אם ישאלנו אדם מדוע ירע עינך ולא תפק לרעב נפשך. יענה התנצלות ויתן אמתלאות כי אין בכחו ליתן, ויש רשע רע כי יתן דופי בהעני השואל ויחפש עליו עולות לאמר איננו ראוי לחוס ולרחם עליו, וההבדל ביניהם כי הא' עם כי רעה עינו באחיו האביון ולא יתן לו, הנה יתנו לו אחרים משא"כ הב' כי רבה רעתו שבעתים כי גם אחרים לא יתנו לו מסיבתו אחרי שהטיל דופי בהעני וזהו לא יתן ולא יתנו אחרים רשע כלומר שלילת נתינתו היא סיבה גורמת לשלא יתנו אחרים גם הם עכדפחי"ח:
(כא)
בפ"ה מכ"א עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו פי' רש"י ז"ל רוח נמוכה עניו ושפל ברך ונפש שפלה שמשפיל עצמו בין אנשים ומעורב ביניהם ואינו גס רוח עכ"ל – ואינו מובן, דהא היינו רוח נמוכה וכתב בהקדמה לסה"ק אמרי יוסף מהגאון מ' יוסף מאיר זצ"ל מסאפינקא יע"א דפוס מ' סיגעט שנת עת"ר אולי י"ל עפי"מ ששמעתי מאאמו"ר שפי' בפ' (במדבר ט"ז י"א) ואהרן מה הוא כי תלינו עליו, ולכאורה הוא שפת יתר, ופי' דהנה יש כמה אנשים דכשהם לעצמם ענוים ושפלים בעיניהם. אבל כשהם מתערבין בין הגאים, ומכ"ש כשעומדים עליהם לחלוק עליהם אזי מתחזקים בדעתם ומראין גדולתן לפניהם כידוע, ע"כ שיבח מרע"ה לאחיו קדוש ה' ואהרן מה הוא (שפל בעיניו בחינת מה, אפילו) כי תלינו עליו אינו מתחזק לעמוד נגדם, רק יאמר אה"נ קרח ראוי יותר ממני להיות כהן גדול אך מה אעשה שצוני השי"ת עכ"ד ועפי"ז י"ל דברי רש"י ז"ל דרוא נמוכה היינו כשהוא בפני עצמו, ונפש שפלה היינו אפילו כשהוא מתערב בין הגאים ובעלי מחלוקות אעפי"כ אינו גס רוח נגדם עכדפחי"ח:
(כב)
בריש פ"ו שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם בהקדמה מבן המחבר שו"ת שבט סופר הביא פי' בשם אביו הגאון מ' שמחה בונם סופר ז"ל מפ"ב וז"ל:
דקדק התנא בלשונו שבחר בהם ובמשנתם, להורות לנו שלא די אם ילמוד אדם ויעסוק בתורה ויהי' אצלו רק קרדום לחפור בה או לשום פני' אחרת כדי לנחול כבוד המדומה או ע"מ שיתקרי רבי או זקן כי אז נעשית לו התורה ח"ו סם המות כמו שדרשו חז"ל ושמתם "סם תם" אם לומד לשמה נעשית לו סם חיים ואם שלא לשמה להיפוך, ואסור ללמוד תורה ממי שלא למד לשמה, כמ"ש חז"ל בחגיגה עה"פ כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו. דקדק ישמרו דעת ולא אמר ילמדו דעת, רצונו לומר אם הם בעצמם ישמרו הדעת מה שהם לומדים, והולכים אחרי התורה בבחי' נאה דורש ונאה מקיים אז יבקשו מפיהו, ורק אז הוא מלאך ה' צבאות ובו בחר ה' ולא מי שלומד ואינו מקיים, וזה שדייק התנא שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם, שלא די במשנתם בלבד אלא גם בהם יבחר ה' עכדפח"ח.
(כג)
עוד שם כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה פי' בס' שערי שמחה שנדפס מחדש עה"ת להגאון מהו' שמחה בונם סופר ז"ל מפ"ב, דר"ל אע"ג שיש לו טרדות רבות במילי דמתא ובעניני גמ"ח ושאר מצות, אעפי"כ זוכה לחדש דברים הרבה ולומר חידושי תורה הרבה בלימוד הישיבה ע"ש באריכות בכמה דרשות שדרש לתלמידים בתחלת הזמן:
(כד)
עוד שם ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו פי' בס' לב ארי' על מס' חולין דף פ"ט עפי"מ שפי' שם מאמר ר' יצחק מ"ד האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם, מה אומנתו של אדם בעוה"ז ישים עצמו כאלם. יכול אף לדברי תורה, תלמוד לומר צדק תדברון, יכול יגיס דעתו ת"ל מישרים תשפטו בני אדם עכ"ל – פי' יכול שע"י זה שמדבר צדק תמיד, יגיס דעתו ומפני זה נעשה כאלם ואינו מדבר עם בני אדם, שחושב בלבו שאינו כדאי הוא לו לדבר עמהם, ת"ל מישרים תשפטו בני אדם, שתשפטו על כל בני אדם שהם ישרים וזכאים יותר מכם, וזהו שאמרו ז"ל כל העוסק בתורה לשמה כו' ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו כנ"ל, עכ"ל הטהור:
(כה)
בפ"ו מ"ה כך הוא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' וחיי צער תחי' אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וכו' – ופלא להבין אם יחי' חיי צער איככה נאמר עליו אשריך בעוה"ז איה אשרו והצלחתו – וכתב בס' אוהל יעקב מדובנא ז"ל פרשת עקב, כי כבר נתבאר כי הקב"ה רוצה בעמו שיתרחקו בעוה"ז מן המותרות ולא יקחו בידם מפרי הארץ בלתי מה שלא יספיק בלעדם ויתרם תאכל חית השדה כמו שנאמר (דניאל א') וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו כו' עד ויתנו לנו מן הזרעים כו' ומקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב וברואי בשר מן כל הילדים האוכלים את פת בג המלך. כי אחר אשר מאסו בתענוגים היה אליהם מכל הזרעונים מאכל ערב וחביב, ולכן היה מראיהם טוב יותר מן המתענגים בפת בג המלך – ובמדרש (ריש פ' קדושים קדושים תהיו אמר הקב"ה לישראל בני כשם שאני קדוש כך תהיו אתם קדושים כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים. אמנם הבחירה על זה היא ביד האדם. או שירחיק א"ע מן התענוגים והמותרות בטוב בחירתו, וגם אם יש לו בביתו כל טוב ימאס בהם מצד יראתו את אלקיו יתברך, או שהקב"ה יגדור בעדו שלא יהיה סיפוק בידו לפזר על המותרות כ"א על לחם צר ומים לחץ, וז"ש כך הוא דרכה של תורה, כלומר בין כך ובין כך יהיה דרכה של תורה כו או אתה תבחור או הדלות יבחור לפניך, ולכן יפה אמר פת במלח תאכל ולא אמר אכול, אבל המאמר בא להורות כי אין לך מנוס מזה כי תאכל בין מבחירתך בי מן הכרח הדלית, כמו שביארו ז"ל במדרש (שם) מאמר קדושים תהיו הה"ד ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה כלומר כי בהכרח רצונו ית' יתקיים ותהיו קדושים אם מטוב בחירתכם ואז האל הקדוש נקדש בצדקה, ואם אתם לא תבחרו בזה, הנה הוא יבחור ויוכיח אתכם במשפטים ואז יגבה ה' צבאות במשפט – וזהו ממש מאמר פת במלח תאכל, אבל דע אם אתה תבחור ולא אני וזהו אם אתה עושה כן – ר"ל מטוב בחירתך תעשה כי אז אפשר לך גם אשריך בעוה"ז, שלא תצטער על ההרחקה מן המותרות, אבל בהיפך תתענג מן הפרישות כמו דניאל וחביריו שנתעדנו במאכל הזרעונים, כי חפץ האדם ורצונו הוא כעב מלקוש משקה פני האדמה כן רצון האדם מעדן נפשו, לא כן אם מן השמים יעכבוך מלהתעדן במותרות, אז ודאי לא יאמר עוד עליך אשריך בעוה"ז עכדפח"ח (וע"ע בספר אוהל יעקב הנ"ל פרשת נצבים ביאור מאמר זה באופנים שונים ע"ש וינעם לך):
(כו)
בפ"ו מ"ח גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה – פי' הגאוה"ק בעל הפלא"ה ז"ל (ומובא בס' תיקון משה ח"ד דף ל"ד) כי אמרו חז"ל במס' מגילה גבי ר' פרידא ע"י שלמד עם תלמיד אחד ד' מאות פעמים עד שהבין לימודו, הבטיחו לו מן השמים ד' מאות שנים חיים ארוכים, והיינו מדה כנגד מדה שיהי' משלים באותן שנים מה שמיעט בשלימות עצמו ע"י לימוד התלמידים, ואמרו חז"ל גבי אברהם אבינו ואת הנפש אשר עשו בחרן שהיו מגיירים אנשים ונשים. וזה נקרא בשם עשיה, ומעתה ה"ק גדולה תורה שמוספת חיים לעושיה, היינו הלימדים ומדריכים אחרים לתורה ולעבדות השי"ת עכ"ל הטהור:
(כז)
סוף פ"ד "ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך" פי' עץ יוסף הנדפס בסידור אוצר התפלות. עפי"מ שפי' בסי' תורת חיים מה שיסד הפייטן "מסיק מן שאול לחיי עלמא" וז"ל:
יבואר ע"פ מאי דאי' באה"ח ס' לך לך דגדולה תשובה שהקב"ה מצפה עלי' כל ימי חיי האדם וכמ"ש עד יום מותו תחכה לו לתשובה להנטותו לתחי' ומי שלא שב כל ימיו משמע שם דאכתי אית לי' תקנתא בתשובה אחר מותו כשיורד לגיהנם ונדון ועי"כ חוזר שם בתשובה, צועק בוכה ומתחרט שם על חטאיו ומצדיק עליו את הדין והקב"ה מרחם עליו ומעלהו משם אחר שקבל ענשו ודינו וז"ל שם:
משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש ושם יצפצפו בתשובה ונשמתן של צדיקים מתפללין לפני הקב"ה ומעלין אותן משאול שהוא המדור הששי שנא' מוריד שאול ויעל, ומי שהוא במדור התחתון שהוא אבדון שוב אינו עולה, דתנא א"ר יהודא אעפ"י שנכנס בשאול עולה בתשובה שנא' מבטן שאול שועתי שמעת קולי עכ"ל. וזהו שיסד הפייטן "מסיק מן שאול לחיי עלמא". אבל רשעים גמורים כגון פושעי ישראל בגופן אפי' בגיהנם אינם חוזרים בתשובה ולכך אפי' אחר שקבלו דינם בגיהנם י"ב חודש אינן עולין אלא נעשין אפר תחת כפות רגלי הצדיקים כדאי' בפ"ק דר"ה וזהו דכתיב תשב אנוש עד דכא, כלומר אפילו בגיהנם מועלת התשובה עד שעה שדוכין את הנפש להיות אפר תחת רגלי הצדיקים וזהו משאחז"ל עד דכדוכה של נפשי מיהו התשובה ההיא לאו מעליא היא ועוד שהנשמה סובלת בגיהנם צער גדול, לכך כתיב בסיפא דקרא ותאמר שובו בני אדם" הוא יתברך מתרה לעשות תשובה בעודו בן אדם, כשהוא חי עדיין בגוף, כי הגוף מתולדות אדם הוא, אבל הנשמה נאצלת מכסאו יתברך ס' תורת חיים – ולפי דבריו זהו כוונת התנא ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך ר"ל שאל יבטיחך שתוכל לעשות תשובה גם בשאול, משום שמא ימשוך היצה"ר אותך בעבירות עד שתהי' מפושעי ישראל בגופן ולא תעשה שם תשובה ג"כ, ועוד שהנשמה סובלת צער גדול וגם התשובה ההיא אינה מעליא. לכן טוב לך לעשות תשובה בחייך ולא תסבול כ"כ צער ותהי' תשובה מעולה עכ"ל:
(כח)
בפ"א ואל תרבה שיחה עם האשה וכו, וסופו יורש גיהנם – כתב בס' תקון משה בשם פנים יפות, כי העידו חז"ל על ידי שהוא טוען ונושא ונותן עמה והוא חושב עי"ז להשתיקה ולנצחה ונהפוך היא כי עי"כ תכעיסהו ותאמר לו אונאת דברים יותר ויותר, על כן טוב לגבר כי ידום ויעשה עצמו כאלם אמנם יאמר נא האדם מה איכפת לי במה שתכעיסני יותר ויותר הלא טוב לי שעי"כ איני רואה פני גיהנם כמו שאחז"ל מי שיש לו אשה רעה אינו רואה פני גיהנם כי זה הוא דוקא אם אינו גורם לעצמו הרעה, אבל אם הוא גורם לעצמו אינו נפטר מגיהנם עי"ז. וז"ש ואל תרבה שיחה וכו' כי המרבה שיחה גורם רעה לעצמו וסופו יורש גיהנם ואינו נפטר על ידי אשתו מגיהנם ודפח"ח:
(כט)
בפ"ב מ"א הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות -- בס' וידבר משה פ' וישב מביא ע"ז פי' בשם רבו הגאון ר' יודא אסאד זצ"ל, כי ידיעה הוא מלשון אהבה כמ"ש (בפ' וירא כי ידעתיו ופרש"י אהבתיו, והנה הצדיק האמיתי נזהר מאוד ומבקש מהשי"ת להדריכו ולהצילו מיצה"ר רק לעשות רצונו אף כי עי"ז ימעט שכרו זה לא איכפת ליה כלל כמו שפי' המפרשים הדריכני בנתיב מצותיך, אף כי עי"ז יקופח שכרי כי לפום צערא אגרא, ע"ז אמר. כי בו חפצתי, ולא השכר – והנה מזה ניכר החילוק, כי מי שעובד משום השכר אינו בוחר במצוה קלה כי חושב הלא השכר מעט ע"ז, רק במצוה החמורה אשר ע"ז מצפה כי ירבה שכרו לא כן הצדיק האמיתי החפץ רק במצותיו ית' ולא בשכר מצותיו, אצלו אין חילוק בין מצוה קלה לחמורה, וז"ש הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה כי מזה ניכר שאין אתה יודע ר"ל שאין אתה אוהב, מתן שכרן של מצות רק המצות עצמם לעשות רצון ה' ע"כ דפח"ח:
(ל)
בסו"ס שיחת חולין של ת"ח החדש כתב:
הרה"צ ר' שבח היילפרין ז"ל מבראדי הי' רגיל לפרש מאמר חז"ל באבות (פ"א מי"ג) נגד שמא אבד שמי', דהנה האיש אשר הון ועושר בביתו נקרא בשם נגיד, ואם הוא עשיר וגם ירא שמים אז שפיר נקרא בשם נגיד ביו"ד כלומר שהוא עשיר וגם יוד (כי כן נקרא גבר ירא ה' בשם יוד) ואם יראת ה' ממנו והלאה אז נקרא נגד בלא יו"ד, וז"ש נגד שמא אם הוא נגיד בלא יו"ד אז אבד שמי' יאבד שמו וזכרו עכ"ל – ועוד כתב שם:
הרה"צ מהו' צבי הירש זצ"ל אבדק"ק ליסקא אמר שיש רמז בתורה למאמר חז"ל באבות (פ"א מ"ה) אל תרבה שיחה עם האשה דהנה אצל הטמאים מצינו שמרע"ה אמר להם עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם ואצל בנות צלפחד כתיב ויקרב משה את משפטן לפני ה' ולא אמר להם עמדו ואשמעה כמו שאמר להטמאים, ומזה ראיה שאסור להרבות שיחה עם האשה ולכך לא רצה לדבר עמהן ודפח"ח:
אודה בכל לבב ואתן שיר ושבחה לאל שעזרני לסיים קונטרס לקט שכחה. העתק מס' דברי שלום בפ"ב מי"ח וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע וכו:
שראוי לדקדק שהיה לו לומר וכשתתפלל למה אמר וכשאתה, אבל יובן לענ"ד במאי דקאמר בש"ס פרק מי שמתו. רבי יוחנן אמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. ופירשו הפוסקים דדוקא אם יכול לחדש בה דבר בתפלתו יתפלל ואם לאו לא יתפלל תפלת נדבה, וזהו שכיון התנא באומרו "וכשאתה" כלומר כשאתה מרצונך בתורה נדבה מתפלל, אל תעש תפלתך קבע לומר הנוסח הקבוע שתקנו חז"ל בברכות אלא תחנונים שתתחנן לפני ה' באיזה דבר מחודש, כי חנון ורחום הוא למלאות איזה שאלה שתבקש ממנו. וכיון שהוא רחום וחנון אל תהי רשע בפני עצמך, לומר כיון שכבר חטאתי והרשעתי לפניו איך אעמוד לפניו לבקש ממנו שום שאלה, כי זו הוא סברא כוזבת, שיראה מזה שכשהאדם מתפלל ושואל איזה שאלה מהקב"ה נראה בעיניו שהוא ראוי לכך ומחוייב הקב"ה לתת לו די מחסורו. וזה אינו כי אם צדקת מה תתן לו, וכמו שאמר הכתוב מי הקדימני ואשלם, אלא ודאי כל מה שעושה הקב"ה עם האדם אינו אלא חסד גמור כי חנון ורחום הוא, ולכן אע"פ שהרשיע האדם ישוב להקב"ה כי ימינו פשוטה לקבל שבים זהו מה שנראה לע"ד יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה עכ"ל הטהור:
כדי שלא להוציא הנייר חלק אכתוב איזה ליקוטים נחמדים מסה"ק "הישר והטוב" ח"א להגאוה"ק מ' צבי הירש זצ"ל מליסקא (א) בדף ט' כתב בשם הגאוה"ק מ' משה טייטעלבוים זצ"ל פי' המאמר במס' אבות חביבין ישראל שנקראו בנים למקום וכו' עפימ"ש רבינו סעדי' גאון ז"ל עה"פ משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, שיש שהקב"ה משגיח על האדם כמו מן החלון שרואה ונראה, אבל יש השגחה שהוא רק מציץ מן החרכים שהוא ית' רואה אבל אינו נראה לנו השגחתו ית', וז"ש חז"ל חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום, דהיינו שהם ג"כ רואין ויודעין החיבה. שהשגחת השי"ת עליהם הוא כמו הרואה מן החלונות ע"כ דפח"ח. (ב) כתב עה"פ (ישעי' נ"ח) כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם. הכוונה שצריך המוכיח את ישראל להוכיח א"ע ג"כ ולא יסלק עצמו מהם, וכדרך שאמרתי על מחז"ל (גיטין נ"ח) בהאי מעשה דריב"ח שאמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים, ענה לו אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו וגו' אמר ריב"ח מובטחני בו שמורה הוראה בישראל, ולכאורה מאי חידוש אמר לו, רק דהיה יכול לתלות הקלקול בהם, מפני שהם חטאו, ואפי"ה אמר חטאנו לו, לכן הוא ראוי להיות מורה הוראה ולהוכיח עם בני ישראל כיון שאינו מוציא עצמו מן הכלל. והנה ידוע דהשופר הוא רומז על המוכיח כמבואר בשל"ה הק', אמנם בעצמו צריך ג"כ לצאת בו התוקע, ומשו"ה מברך לשמוע קול שיפר ולא לתקוע שופר רומז על הנ"ל, וז"ש כשופר הרם קולך, ובאופן זה, והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם דהיינו אם לא תוציא עצמך מן הכלל לומר שאני טוב יותר מהם אלא הי' כולל גם עצמך עמהם ודו"ק עכלה"ט. (ג) כתב על מחז"ל במס' אבות כך הוא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' הענין הוא ע"ד המבואר בהרמב"ם ז"ל שלא יאכל האדם רק אם הוא רעב, ולא ישתה רק לצמאו, ולא יישן רק אם הוא צריך לכך, והנה נחזי אנן דמי שהוא באמת רעב ובשביל רעבונו רוצה לאכול, בודאי גם פת במלח יאכל ולא יבקש מעדנים דוקא כי מוכרח לאכול מה שיש לו וכן אם צמא לשתות שודאי לא יבקש יין או שכר כי אפי' מים שישיג ראשון ישתה, וכן אם צריך לישן גם על הקרקע יישן. וז"ש כך הוא דרכה של תורה פת במלח תאכל שאז אתה אוכל בעת שאפי' פת במלח תוכל לאכול, וכן כולם . וחיי צער תחיה, דהיינו מה שלאיש אחר שאינו אוכל רק לתענוג הוא חיי צער, יהיה לך לחיות, אם אתה עושה כן אשריך בעוה"ז שלא יהי' לך דאגות גדולות כמובן. וגם טוב לך בעוה"ב שיהיה לך פנאי לעבוד השי"ת ע"כ דפח"ח. (ד) כתב על מאמר הילל אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני, עפימ"ש בסה"ק על מחז"ל (שבת ל"א) בהאי נכרי שבא לפני שמאי וא"ל גיירני ע"מ שתלמדנו כל תורה כולה כשאני עומד על רגל אחד, דהיינו שלא אצטרך להתגלגל עוד פעם שנית אל העוה"ז, ונתן לו הילל העצה. דעלך סני לחברך לא תעביד, דהיינו שיצרוף עצמו לכללות ישראל שהם בצירוף יחדיו יכולין לקיים התורה, ונמצא לפי"ז כל א' מישראל צריך לעשות מה שמוטל עליו, וגם אח"כ צריך לצרף עצמו לכללות ישראל, וז"ש הילל, אם אין אני לי מי לי, דהיינו שהאדם צריך לעשות מצות ומע"ט. אבל מ"מ כשאני לעצמי מה אני שעכ"ז צריך לצרף עצמו עם כללית ישראל ע"כ דפח"ח. (ה) בדף ע"ג כתב שראה בספר א' שכ' דפסח רומז על הצדיקים ומצה על הבינונים ומרור על הרשעים, וצריכין לאגדן יחד כמו הד' מינים שבלולב כדי שיכפרו אלו על אלו עיי"ש – ולפי"ז נ"ל המעתיק דיש לפרש המדרש המובא בילקוט אלינז ערך פסח שלשה המה נפלאו ממני פסח מצה ומרור, וארבעה לא ידעתים אלו ארבעה מינים שבלולב, פי' שלשה המה נפלאו ממני פסח מצה ומרור, דהילל היה כורכן ביחד ומה ענין צדיקים אצל בינונים ורשעים, ועכ"ח כדי שיכפרו אלו על אלו א"כ שוב וארבעה לא ידעתים אלו ארבעה מינים שבלולב, למה צריך לאגדם יחד. ואי משום כדי שיכפרו אלו על אלו הלא כבר יש רמז על זה בפסח מצה ומרור, ולמה לי שני רמזים על ענין אחד ודו"ק. (ו) בדף פ"ג כתב בשם הסה"ק דב"ש הם מסטרא דגבורה וב"ה הם מסטרא דחסד ולכן הם פליגי בכל מקום, והלכה כב"ה משום דעוה"ז אינו יכול להתקיים עפ"י מדת הדין כמ"ש רש"י ז"ל בר"פ בראשית – ולפי"ז נ"ל המעתיק דמובן הטעם דלעתיד לבוא יהיה הלכה כב"ש, משום דאז יהיו כולם צדיקים כמ"ש ומלאה הארץ דעה את ה' א"כ יהיו יכולים להתקיים גם עפ"י מדה"ד וא"ש. (ז) בדף פ"ו כתב בשם הגאוה"ק ר' משה טייטעלבוים זצ"ל על מחז"ל (מגילה ה') מלאכה לא קבילו עלייהו דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יו"ט לא כתיב, דהנה באמת קשה מדוע יו"ט אסור בעשיית מלאכה דבשלמא שבת כתיב בו הטעם כי בו שבת מכל מלאכתו וגו' אבל יו"ט למה יהיה אסור, ואמר משום דלעולם המלאכה הוא העדר הבטחון ורק שהשי"ת ברא כן שיתנהג העולם עפ"י הטבע, אמנם בכל יו"ט שנתגלה בו הניסים ודבר שנחקק בזמן הוא מתקיים לעולם, אם כן כשיגיע אותו יום שנעשה בו הנס אז אינו משמש הטבע כלל, ואז המלאכה הוא העדר הבטחון, לכן אסור בעשיית מלאכה והנה מרדכי ואסתר ראו היטב הנס שנעשה בפורים. ע"כ רצו לעשות בו יו"ט ובקשו לאסור המלאכה. אבל לישראל לא ניכר להם הנס היה נראה להם הכל רק כדרך הטבע ע"י שאהב המלך לאסתר, וגם ע"י מרדכי שהציל את המלך ממות לחיים, ע"כ לא רצו לקבל עליהם ם לעשות יו"ט ע"כ דפח"ח אלא דלי המעתיק צ"ע קצת דא"כ אנו שמברכין קודם קריאת המגילה בשם ומלכות שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, א"כ אנו מאמינים שהכל הי' בדרך נס ואיך מותר לנו לעשות מלאכה בפורים הלא ביום שנעשה בו נס עשיית מלאכה הוא העדר הבטחון וצע"ק. שו"ר בעשיית מלאכה וכל זה צריך יישוב. (ח) בס' הישר והטוב ח"ב כתב מ' זאב וואלף נ"י נכד המחבר בדף ל"ג וז"ל. פ"א הי' מו"ז ז"ל אצל הרה"ג הצדיק מ' יצחק אייזיק זצוק"ל מזידיטשוב יצ"ו, והי' להם שעשועין וחדותא דאורייתא זע"ז, והיו מדברים מענין לענין במשנה דמס' סוטה (פ"ט מט"ו) משמת ר' יוסי קטנותא פסקו חסידים. ולמה נקרא שמו קטנותא שהי' קטנותן של חסידים. ופי' הרע"ב ז"ל שהיו החסידים הולכי' ומתקטנין והוא היה מקטניהן וסופן (וכן פירש"י ג"כ בסוטה מ"ט ע"א) והקשה התוס' יו"ט ז"ל דא"כ כינוי השם הי' שלא לכבודו. ואמר מוזלה"ה מני' ובי' דיכול להיות דזהו פי', דהנה מבואר בס' מאמר אסתר מהגאון ר' וואלף באסקאוויטץ ז"ל (דרוש ט"ו מאמר י"ז) על מחז"ל (ברכות דף ד') לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני וכו' אמר דוד רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך וכו' לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ושפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה. וקשה למה דוקא בשני דברים אלו הי' חסיד ותי' כי מה שהבן רואה מאביו אפילו הוא רק מדת חסידות. אצלו הוא שורת הדין לעשות זה הדבר. ולכן דוד המע"ה לא הי' נקרא חסיד על שאר ענינים כי היה בנו של ישי ע"ה שמת בעטיו של נחש. ומסתמא עשה כל מדות החסידות למען לא יבא אל שער איסור חיו, והי' דהמע"ה מחויב לעשות הדברים עפ"י הדין וע"ז הי' נקרא רק צדיק ולא חסיד. אבל בשני דברים האלו הי' משבח עצמו שנקרא חסיד. כי אביו לא הי' מלך. לכן אמר לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב וכו' ע"כ דפח"ח. ולכן י"ל דבשביל זה קראו לר' יוסי קטנותא על שהיה קטנותן של חסידים דהיינו על שכל מה שראה מאבותיו, כבר הי' אצלו עפ"י הדין משום ואל תטוש תורת אמך, ואם שבוודאי קיים כל מדות החסידות, אבל עליהם הי' נקרא רק צדיק ולא. חסיד, ולכן הי' הוא מקטניהן וסופן. שרק מדות חסידות מועטות הניחו לו אבותיו לחדש, אשר עליהן יקרא חסיד. והבן. וקלסי' הרה"צ מזידיטשוב זצוק"ל עכ"ל:
במשניות החדשים עם ל"ז הוספות חדשות נכבדות שנדפסו בווילנא שנת תרס"ט לפ"ק, נמצא הרבה דברים חדשים על מס' אבות, ובפרט בפי' מלאכת שלמה ובחידושים מלוקטים מספר "זרע יצחק" להגאון מ' יצחק חיות ז"ל, ובחידושי הגאון מ' יואל חסיד ז"ל מאמטשוסלאוו, ובאמת כדי לזכות את הרבים הי' ראוי לי להעתיק כל הדברים הנאמרים שם בכל פרק ופרק, אך מחמת ריבוי הוצאות הדפוס אשר כמשא כבד יכבדו ממני, אי אפשר לי להביא בילקוטי כל הנאמר שם, לכן רק מראה מקום אני להקורא נעים, לעיין במשניות החדשים הנ"ל ובפירושים הנדפסים שם ויראה אור חדש על כמה משניות ממס' אבות יאיר ותתענג בדשן נפשו.
בעזרת השם הבוחן לבבות תם ונשלם מסכת אבות והוא המהוה כל הוויות יאיר עיני במסכת הוריות אכי"ר.