ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מסכת ערכין · טז:
א"ר טרפון תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח וכו' – כתב הגאון מהו' שמואל לאנדא ז"ל בס' אהבת ציון דרוש י' וז"ל:
והנה בערכין אמר ר' טרפון תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח אם יאמר טול קיסם מבין שיניך אומרים לו טול קורה מבין עיניך. א"ר אליעזר תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה, א,ר עקיבא תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח (כ"ה הגירסא בעין יעקב וכ"ה בריש מדרש רות עיי"ש), והנה רש"י פירש טול קיסם כלומר עון קטן בידך. זה יכול לומר לו טול אתה עון גדול שבידך הלכך אין יכולין להוכיח שכולן חוטאים עכ"ל רש"י ז"ל, והדבר יפלא וחלילה לומר שהיה בדורו של ר' טרפון דור יתום כל כך עד שלא ימצא אחד מי שיוכל להוכיח ויכולין לומר לו טול קורה. מבין עיניך שיהיו כולם חוטאים כל כך שיכולין לומר לו קשוט עצמך ונ"ל לומר שאין הכוונה במ"ש טול קורה מבין, עיניך שיאמר כן על המוכיח עצמו שיש בידו חטאים, אלא הכוונה הוא שאז היה הדור פרוץ כמו דורינו זה בעוה"ר ורבו המתפרצים בעם שעברו בפרהסיא על כמה איסורי קלים וחמורים, איסורי לאוין ואיסורי מיתה כריתות וחייבי מיתות ב"ד והיה שכיח גזל ועריות ולשון הרע כמו שאמרו רובן בגזל ומיעוטן בעריות וכולן בלשון הרע, ומעתה כך הם דברי ר טרפון תמה אני אם יש בדור הזה מי שיוכל להוכיח היינו שאם יוכיח לאדם על איסור לאו ויאמר לו טול קיסם מבין שיניך דהיינו שיוכיח אותו על עניני דברים האסורים שנעשה האיסור בפה ובשינים, ישיב לו ויאמר טול קורה מבין עיניך, למה זה אתה נותן עיניך בי להוכיח אותי על עבירה זו, ולמה אתה מעלים עין משאר אנשים אשר עושים איסורים יותר חמורים, טול קורה מבין עיניך ואל תעלים עין מהם ותוכיח אותן אנשים שהם רשעים ביותר. כן היה הדור ההוא שרבו הרשעים שיכולין להראות באצבע על שאר אנשים שהם רשעים יותר מהם, וגם אנחנו בהאי צערא יתבינן בעוה"ר אם אנחנו באים להוכיח על הפרצה בדברים שהם איסורי לאוין לומר טול קיסם מבין שיניך, ישיבו לנו טול קורה מבין עיניך הלא ימצאו כמה אנשים המחללים את השבת ואם אנו מוכיחים ורוצים לעמוד בפרצה בחילול שבת לאדם יחיד, אז מענה בפיו למה נתתם עיניכם בי, הלא יש כמה וכמה מחשובי הדור שאינן נזהרין באיסור חילו שבת וכו' וכו' ועתה חל עלינו חובת ביאור דברי הגמ' במס' ערכין הנ"ל דאף שיישבנו דברי ר' טרפון במ"ש תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח לפי שיכולין לומר לו טול קורה עיניך, אבל עדיין קשה במה שאמר ר' אליעזר תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה, וכי היה הדור פרוץ כל כך שלא ימצא מי שמקבל תוכחה, ועוד מה שהוסיף ר' עקיבא (כפי גרסת העין יעקב וכ"ה הגירסא במדרש רות בפסוק ויהי בימי שפוט השופטים ע"ש) ואמר תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח, וכי לא היה בדור הזה אנשים אשר היו יודעים לכלכל דבריהם בתוכחת מוסר הלא לא אלמן ישראל והקב"ה הראה לאדה"ר כל דור ודור ודורשיו ומנהיגיו, ואיך ס"ד לומר שלא היה בדורו של ר' עקיבא מי שיודע להוכיח. ונראה לומר דר"א ור"ע באים להשיב על דברי ר' טרפון שהתחיל בגנותן של בני דורו ואמר כי היו עזי פנים לדחות התוכחה על זולתן כמש"ל, על זה באו ר"א ור"ע לעשות סניגורין ולהפך בזכות בני הדור. וספרו בשבח דור ההוא, ואמר ר"א תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה, והיה כוונתו אם ירצה להוכיח על צדקה וגמילות חסדים אכשר דרא וכל אחד ואחד מבני דורו עשו את שלהם כדי חיובו בצדקה וגמילות חסדים, ואם יוכיחו לאחד מבני דורו לעסוק בצדקה וגמילות חסדים יאמר שכבר יצא ידי חובתו. ור' עקיבא הוסיף עוד לומר תמה אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח, דהיינו בדורו היו כמה עניים ויוקר גדול וצורכי עניים מרובים והבעלי בתים עושים את שלהם, רק שכל נדבת הנדיבים אינו מספיק כפי צורך העניים אשר השעה דחיקא להם וצרכיהם מרובים מפני בגידת הזמן, וא"כ במה איפוא יבא המוכיח לכלכל דבריו לדבר על לב הבעלי בתים לפזר יותר הרבה מערכם דהיינו חלק מעשר והמבזבז. לא יבזבז יותר מחומש עכ"ל הטהור:
והנה מ"ש על טול קיסם מבין שיניך וגו' ראיתי פ"א גם בס' איי הים על אגדות הש"ס מבעל אפיקי יהודא ז"ל והוא כתב, באופן אחר קצת, דהיינו שאם יוכיח לעני אחד ויאמר לו טול קיסם מבין שיניך דהיינו שאכל טריפות וכדומה, ישיב ויאמר לו טול קורה מבין עיניך למה אתה מוכיח את העני דוקא, ומן העשיר שאוכל ג"כ טריפות אתה מעלים עין ותעשה עצמך כאילו אין אתה רואה שגם העשיר עושה כזאת, וז"ש טול קורה מבין עיניך ותוכיח גם את העשיר ולא את העני דוקא, ולא זו הדרך להחניף לעשירים ולהוכיח לעניים דייקא וק"ל:
(ועיין ילקוט אליעזר ח"ג ערך תוכחה אות י"ז שמאריך בזה בדברים נעימים ומוליך ומביא בשם רבו הגאון בעל כתב סופר ז"ל פי' טול קורה מבין עיניך, שאומרים שהמוכיח יש לו קורה שמכסה את עיניו לבל יראה באור החכמות רק באופל יהלוך ובמחשכים ישב כל ימיו לעסוק רק בתורה, ע"כ חדל מהשכיל לבו לראות אור חדש על בני ציון יאיר, וזה שאומרים להמוכיח טול קורה מבין עיניך עיין שם ותמצא נחת) עד היכן לא ישנה אדם מאכסניא שלו, רב אמר עד הכאה, ושמואל אמר עד שיפשילו כליו לאחוריו, בהכאה דידיה כ"ע לא פליגי, בהפשלת כליו לאחוריו כ"ע לא פליגי, כי פליגי בהכאה דדביתהו. מר (שמואל) סבר כיון דלדידיה לא קא מצער ליה מאי נפקא ליה מינה, ומר (רב) סבר אתי לאיטרודי (להתקוטט) – ברש"י שבעין יעקב פירש בהכאה דדביתהו שהכה את אשתו של אורח עכ"ל – והקשה מהרש"א ז"ל היאך מר סבר כיון דלדידי' לא קא מצער לי' מאי נפקא לי' מינה, היאך לא יחוש על צער וביוש אשתו כצער דידיה הא אמרינן דחייב אדם לכבד אשתו יותר מגופו והניחו בצ"ע – ובעץ יוסף שעל הע"י כתב ולולי דמסתפינא הייתי אומר דכוונת הגמ' דכשמכה להאורח או לאשתו של אורח שאשתו כגופו, או מוציא כליו של האורח לחוץ, כ"ע לא פליגי דרשאי לשנות, כי פליגי כשמכה בעל הבית את אשתו של עצמו, ובודאי יש להאורח צער מזה דיכול להיות שיתקוטט עם בעה"ב על זה כמו שמצינו במרע"ה שאמר לרשע למה תכה רעך. וסבר מר כיון דלדידי' לא קא מצער לי' מאי נפקא לי' מינה, ומר סבר אתי לאטרודי פירש להתקוטט עכ"ל ולפענ"ד שפיר עביד דמסתפי, ובמח"כ לא ראה פירש"י שבגמרא שפי' במילתא דרב שאמר עד הכאה "שיכה בעל הבית את האכסנאי או את אשתו", ולמסקנא דגמ' דפליגי רק בהכאה דדביתהו, הוא נכלל במ"ש רב עד הכאה, דהיינו עד שיכה את אשתו, ובוודאי דעד הכאה דקאמר רב אינו סובל פירוש העץ יוסף עד שיכה אשתו של עצמו כמובן, אלא ודאי הפירוש עד שיכה בעה"ב אשתו של האכסנאי וקושי' מהרש"א במק"ע