ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מסכת עבודה זרה · לו.
וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת הכתוב מדבר א' משתה יין וא' משתה שמן, רב סבר על ישראל לא הורה, דפריך הגמ' ושמן דניאל גזר (כתבו התוס' ה"נ ה"מ מצי למיפרך איין אלא משום דאשמן קאי נקטיה) יינן ובנותיהן כולן מי"ח דבר הן וכו' אלא דניאל גזר עליו בעיר ואתו אינהו וגזרו אפילו בשדה -- והקשה בחידושי בכור שור להגאון תב"ש ז"ל לרב דס"ל דיין ושמן דניאל גזר עליהם הא אשכחן בתר דניאל דיהיב כורש המלך לבית המקדש עד חמר בתין מאה ועד משח בתין מאה וגו' והא קיי"ל ממשקה ישראל מן המותר לישראל עיי"ש שהאריך בזה. ולפענ"ד בפשיטות לק"מ דענין ממשקה ישראל היינו שיהי' ראוי לישראל ויהי' לו בה היתר אכילה וא"כ הרי מסיק הש"ס דדניאל לא גזר על היין והשמן של נכרים אלא בעיר אבל לא בשדה, א"כ באמת ראוי אותו היין והשמן לישראל ויש לו בהם היתר אכילה דהא אי בעי נפיק בהם לשדה וישתה כפי אוות נפשו, ולכך לא שייך בזה פסול דנפיק מקרא ממשקה ישראל כנלע"ד ברור בעזהי"ת שוב ראיתי בס' דברי שאול על אגדות הש"ס שהביא קושיית בכור שור הנ"ל וכתב וז"ל:
ובמחכ"ת אטו מביתו יהיב להם עד חמר וכו' הוא נתן רשות שעד הסך הלז יהיו רשאין לחשוב על הוצאות שלו והם עשו להם יין ושמן על חשבון הוצאת המלך כדכתיב ונפקתא איתיהיב להון וכו' עכ"ל:
ובגוף דברי רב ראיתי בס' משכנות יעקב להגאון מהר"י ן' נעים ז"ל ס"פ שופטים שדקדק בשלמא לשמואל דס"ל על לבו שם ולכל ישראל לא הורה א"ש מה דכתיב על לבו, אלא לדעת רב מאי על לבו, ותירץ בטוב טעם עפ"י הגמרא ע"ז ל"ה ע"א אמר עולא כי גזרי גזירתא במערבא לא מגלו טעמא עד תריסר ירחי שתא דלמא איכא אינש דלא ס"ל ואתו לזילזולא ביה ע"כ, וז"ש וישם דניאל על לבו כלומר טעם הענין שמר בלבו כדי שלא יזלזלו בו וא"ש גם אליבא דרב עכד"ה – ובספר יערות דבש דפוס לובלין דף קט"ז כתב וז"ל:
יש להבין במאי פליגי ולמה אמר רב לכל ישראל הורה מנלן זה הא פסוק לא נאמר רק דשם על לבו ולא יותר. ונראה דידוע דגזרינן על פתן משום יינן ויינן משום בנותיהן, ואיתא בשו"ע אפי' גבי כומרים שאין להם נשים ובנות מ"מ לא פלוג בגזירת חכמים, והנה נאמר על דניאל חנני' מישאל ועזריה ובניך יהיו סריסים בהיכל המלך, ופליגי רב ושמואל בסנהדרין דף צ"ג ע"ב רב אמר סריסים ממש ומה שטען האבן עזרא ז"ל הא כתיב ילדים אשר אין בהם כל מום. כבר יישב רש"י שם בד"ה מאי חבל וכו'), ושמואל אמר שנסתרסה עכו"ם בימיהם, וא"כ א"ש דרב לשיטתו דס"ל סריסים ממש א"כ ליכא למימר וישם דניאל על לבו מבלי לאכול פתם ולשתות יינם, דקשה למה, ואי משום בנותיהם הלא סריסים היו, ולכך עכ"ח צ"ל דלכל ישראל הורה משום בנותיהם, ולכך אי אפשר להפריש עצמו משום לא פלוג כנ"ל, ואף על לבו שם אע"ג דלא שייך ביה האי טעמא, אבל שמואל לשיטתו דס"ל לא סריסים ממש רק שנסתרסה עכו"ם בימיהם א"כ שפיר י"ל על לבו לבד שם להיות נזהר מבלי יבוא ח"ו לחשש בנותיהם וא"ש ודפח"ח ש"י: