אור ברסלב
ילקוט הגרשוני על השס חלק ג מסכת עבודה זרה › יט.

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

מסכת עבודה זרה · יט.

יז.

אשרי איש ירא את ה' (תהלים קי"ב) אשרי איש ולא אשרי אשה ל אמר רב עמרם אמר רב אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש פרש"י כשהוא בחור בכחו וכו' – ומהו האושר שלו, מפרש הפסוק בעצמו, כי אז גבור בארץ יהיה זרעו, ר"ל שבניו יהיו צדיקים וגבורים לכבוש את יצרם, לאפוקי העושה תשובה רק בימי זקנותו, אז הבנים שהוליד בבחרותו בעודו ברשעו. אך בקושי גדול יוכלו להיות צדיקים. כי מעשה אבות ירשו בנים, וא"ש ודו"ק:

ובהקדמה נפלאה לס' שב שמעתתא מהגאון קצוה"ח ז"ל כתב וז"ל:

ומוהר"ם אלמושנינו בביאורו לספר קהלת. זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט. ע"ש שכתב דהישרים בשכלם אינם חריפים כ"כ והחריפות אינו אלא אגב שבישתא ולפי שאלו שאין שכלם ישר ויש להם מעכב בשכלם כאשר יגבר השכל עולה השכל בחריפות גדול. כאשר אנו רואין בתבערת האש ביוצק עליו מעט מים אז יתגבר ויתלהב האש ביתר שאת ויתר עז ממוקדה מקדם בלעדי מעט המים. כן הדבר הזה אם יש לשכל קצת מנגד והוא הסכלות מעט אז יתגבר עליו השכל ויהיה מחודד יותר ויותר ע"ש. ובזה נראה לפרש מאמרם ז"ל והנה טוב זה יצר טוב. מאוד זה יצר הרע. והוא לפי שיצה"ר נקרא כסיל ויצ"ט נקרא חכם. כאשר יהיה התנגדות מצד הסכלות שהוא יצה"ר אל צד החכמה שהוא יצ"ט. ויתגבר השכל שהוא יצ"ט על הסכלות. יתעלה במעלות רבות מאשר היה מקדם משא"כ אם לא היה יצה"ר מנגד לא היה התגברות והיה טוב מצד עצמו אבל לא "מאוד" אמנם ע"י היצה"ר המנגד מתגבר היצ"ט ונעשה טוב "מאוד". וזה נראה כוונת מאמרם ז"ל אשרי איש ירא את ה' אשרי איש ולא אשרי אשה ל אמר רב עמרם אמר רב אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש והיינו שיש לו התנגדות מצד היצה"ר ויתגבר עליו ואז יהיה במצותיו חפץ "מאוד" אבל אם הוא זקן וכלו תאוותיו ונחלש יצרו אע"ג דחפץ במצות לא יהיה במאודיות כנ"ל, ע"כ דפח"ח ש"י:

ריב"ל אמר אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש כתב הרי"ף שעל העין יעקב. נראה דלרב דאמר אשרי מי שעושה תשובה כו' ס"ל דבעלי תשובה גדולים:

מצדיקים, וריב"ל סבר דגדולים צדיקים מבעלי תשובה, ולכך אמר אשרי מי שמתגבר על יצרו שלא יחטא דהיינו צדיק גמור עכ"ל – וכ"כ גם בספר עיון יעקב לכאן – וקשה לי לדבריהם הוי לן לפסוק הלכה דגדולים צדיקים מבע"ת כריב"ל לגבי רב, דהא רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, ור' יוחנן וריב"ל הלכה כריב"ל כנודע (וע' ביד מלאכי) א"כ רב וריב"ל כל שכן דהלכה כריב"ל, וא"כ כיון דריב"ל סובר דגדולים צדיקים יותר מבע"ת הוי לן לפסוק הלכה כן, ומדוע פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' תשובה הלכה ד' דבעלי תשובה גדולים יותר מצדיקים ע"ש וצ"ע:

במצותיו חפץ מאוד איר אלעזר במצותיו ולא בשכר מצותיו כדתנן הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לק"פ הקשה המהרש"א ז"ל ואיזהו עבד הוא שאינו מקבל פרס מרבו שהרי אף עבד כנעני מקבל פרס מרבו דהיינו מזונות ע"ש וע' בחלק הראשון מזה החיבור דף כ"ח מש"ש בזה בסד"ה אמר ר"א וכו' ע"ש]. וכעת מצאתי דבר חידוש בספר יראים לר"א ממיץ ז"ל בסי' ז':

כתיב בפ' ואתחנן לא תנסו את ה' פי' הזהיר הקב"ה שלא יאמר אדם אעשה מצוה זו ואתברך, והא דתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ה"ז צדיק גמור, בב"ב בפ"ק מוקמי' לה כגון שאינו תוהא אלא גומר בלבו לתת בין יחי' בין לא יחי' – ומזה המקרא שנינו במסכת אבות אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כבנים שעיקר מחשבתן אפילו לא יקבלו פרס לא יתחרטו על עבידתן ולא יתה אבל עבדים שאינן מקבלין פרס תוהין ומתרעמין על עבודתן שעשו עכ"ל ספר יראים -- והוא דבר חדש ופלא בעיני ששום מפורש לא הביא גירסתו במשנה ופירושו:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה