ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מסכת עבודה זרה · ה.
אריו"ח משום ר' בנאה מ"ד (ישעי' ל"ב) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור אשריכם ישראל שבזמן שהם עוסקים בתורה ובגמילות חסדים יצרן מסור בידם ולא הם מסורים ביד יצרם שנא' אשריכם זורעי על כל מים ואין זריעה אלא צדקה שנא' זרעו לכם לצדקה, ואין מים אלא תורה שנא' הוי כל צמא לכו למים. משלחי רגל השור והחמור. תנא דבי אלי' לעולם ישים אדם עצמו על ד"ת כשור לעול וכחמור למשאוי -- הגאון ר' שלמה איגר זצ"ל בגליונו הראה לעיין בס' בינה לעתים דרוש ד' שכ' ביאור נפלא על המאמר שלפנינו, ובפרט על כפל הלשון יצרם מסור בידם ולא הם מסורים ביד יצרם'" ורציתי להעתיק דבריו ככתבו וכלשונו, אך ראיתי שבענף יוסף על העין יעקב החדש דפוס ווילנא כבר העתיקו לכן נמנעתי להעתיקו גם אני. ובס' משכנות יעקב להגאון מהר"י ן' נעים ז"ל פ' בראשית כתב הכוונה דיצרם מסור בידם להשתמש בו ולעבור עבירה לשמה בעת צורך גדול כענין יעל אשת חבר הקיני ואעפי"כ הם אינם מסורים בידו להכשילם בעבירה אחרת כמשפט עבירה גוררת עבירה עיי"ש באריכות [ואגב ראיתי בס' משכנות יעקב הנ"ל פ' כי תשא שעמד על דברי התוס' דכאן ריש ע"א, וצריכא פי' לכתוב חטאם וקבלת תשובתם עכ"ל, וכתב בזה"ל:
והנה יש מי שפירש שהתוס' חולקים עם רש"י בפי' לא היו ישראל כו' שרש"י פי' גבורים ושליטים ביצרם היו, ותוס' ס"ל דלא היו ראויים דוד וישראל שיכתב סורחנם בתורה, ולפי פירושם קאי וצריכא אכתיבה. דלפרש"י קאי אעיקרא הקב"ה למה הוצרך להחטיא צבור ויחיד כ"כ מהר"ם מלובלין וכו' והרב מהר"י בנבשתי דחה פי' זה בב' ידים דאי כוונת התוס'
לחלוק על רש הי"ל לתפוש דבורם בראש המאמר, ואי משום הא הי' אפשר ללמד זכות על פי' זה דהתוס' נטרו עד הכא משום דהכרח מחלוקותם עם רש"י היא משום האי דקאמר בגמ' וצריכא דאין סוגיית הגמ' כן כמ"ש מהר"ם מלובלין ז"ל. אמנם מה שנלע"ד לחדש כו' הוא דהתוס' ז"ל נשמרו מפי' אחר שהיינו מפרשים דרשב"י בא להורות לנו דרכי התשובה והביא ראיה מישראל ודוד ועלה קאמר בגמ' וצריכא כלומר דלמה הוצרך רשב"י להודיענו מעלת התשובה מדוד וישראל וקאמר דאי אשמועינן כו'. ולא נראה להתוס' פי' זה מכמה אנפי, חדא דבדברי רשב"י לא לבד השמיענו מעלת התשובה אלא גילה צדקת ישראל ודוד וא"כ מאי בעי וצריכא, ותו דאטו רשב"י השמיענו מעלת התשובה לעת כזאת אפי' דרדקי דבי רב ידעי לה אלא ודאי הפי' הנכון הוא דבגמ' בעי אעיקרא דדינא ובעיקר הפי' אפשר שמסכימים עם רש"י, והפי' דבשלמא אם היו מרשיעים לעשות ניחא שנכתב דמפרסמין את החנפים. אבל כיון שהיה קצת עילה בדבר היה ראוי שלא יכתב זה נ"ל כעת ולא יכולתי להעמיק עוד עכ"ל]:
ובגוף הפסוק (ישעי ל"ב) י"ל דה"ק אשריכם זורעי צדקה על כל מים, פי' נותנים צדקה לת"ח עניים העוסקים בתורה שנמשלה למים, משלחי רגל השור והחמור, פי' ששולחים להם תבואה הנעשה בכח רגל השור והחמור כפי' רש"י שם. דהשור הוא דש התבואה ברגליו, והחמור מביאה ברגליו אל הבית יעו"ש, כנ"ל נכון בדרך הפשט. ובאופן אחר י"ל עפמ"ש בס' "לקוטי אברהם" מה שדימה הכתוב הצדקה לזריעה הוא לפי דכמו שהזורע צריך לחזור אחר המקום המסוגל לזריעה, אבל לא במדבר ובארץ לא זרועה ששם בלתי אפשר לצמוח, כמו כן הנותן צדקה צריך לחזור אחרי עניים הגונים דוקא. דבעניים שאינם מהוגנים אינו מקבל שכר עליהם כמו שקילל הנביא בעת אפך עשה בהם כנודע ולזה אמר ישעי' הנביא אשריכם זורעי על כל מים, שנותנים צדקה לעניים הגונים שעוסקים בתורה דוקא, אבל לעניים שאינם מהוגנים אין נותנים אלא משלחי מביתם רגל השור והחמור כלומר עניים שאינם מהוגנים שהם בדמיון השור והחמור כמ"ש אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמי, הם משלחים מביתם ואין נותנים להם אפי' דריסת הרגל בתוך ביתם וא"ש. ח.) בתוס' ה"ג ר"ת מקרן כתיב. כי אין נראה לו דמקרן נראה קרן אחת יותר ממקרין עכ"ל. ועיין במהר"ם מלובלין וברי"ף שעל הע"י, ובחידושי הש"ס להגאון ר' ישעי' בערלין ז"ל הביא דברי התוס' וכתב:
לא ידעתי כוונתם וכו' ודע דבשבת כ"ח ובחולין ס' לא כתבו תוס' כלום ולכן נ"ל דכך צ"ל ה"ג ר"ת מקרן כתיב, ולא גריס כמו שהי' הגרסא בשאר ספרים מקרין כתיב (וכן הוא האמת דבכל התיקונים כתיב מקרין) משום דאין נראה לומר דמקרין נראה קרן אחת יותר ממקרן. ונכון למאוד. ודע דאע"ג דבכל התיקונים יש מקרין אפ"ה הנוסחא שלפני ר"נ בר יצחק היה מקרן. וכבר הארכתי בס"ד בראש כרך החומש. בכמה סוגיות בכיוצא בזה עכ"ל: