ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מסכת נדה · לא:
שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן אמר להם בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה לפיכך אמרה תורה תביא קרבן – קשה איך שייך שאלה זו לר' שמעון ב"י דוקא, יעוד מדוע אמר בשעה שכורעת לילד הול"ל בעת לדתה, וכ' בס' עיון יעקב ובס' פתח עינים בשם הגאון רבי ר' העשיל ז"ל מקראקא, דלקמן דף מ' פליגי רשב"י ורבנן ביוצא דופן אי אמו חייבת בקרבן ורשב"י סבר דחייבת ויליף מדכתיב תלד ע"ש, ובפ"ח דבכורות כ' הר"ע ברטנורה בשם הרמב"ם דאמו של יוצא דופן שוב חינה יולדת עוד, א"כ א"ש דבשלמא לרבנן דסל יוצא דופן אין אמו חייבת בקרבן י"ל שפיר הטעם דיולדת מביאה קרבן משום דנשבעת שלא תזקק אבל לרשב"י דסובר יוצא דופן ג"כ אמי חייבת בקרבן שפיר קשה מדוע יולדת מביאה קרבן דאין לומר משום שנשבעת שלא תזקק לבעלה, הא יוצא דופן דאמו תלד עוד לעולם ג"כ חייבת בקרבן ואמאי הא היא אינה נשבעת דבלא"ה לא יהיה לה חבלי לידה לעולם, ולכך שאלו תלמידיו את רשב"י דוקא מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן והשיב להם תשובה נצחת, בשעה שכורעת לילד' דייקא דאכתי אינה יודעת אם וצא הולד כדרכו או יוצא דופן ואז קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה ולכך מביאה קרבן ע"כ דפח"ח ש"י:
ומפני מה אמרה תורה זכר לשבעה ונקבה לי"ד, זכר שהכל שמחים בו מתחרטת לשבעה נקבה הכל עצבים בה מתחרטת לי"ד – ומפני מה אמרה תירה מילה לשמנה שלא יהו כולם שמחים (פירש שאוכלין ושותין בסעודה) ואביו ואמו עצבים (שאסורין בתשמיש) והנה צריך ביאור למה שאלו זה לרשב"י דוקא, [ומ"ש בהגהות מהר"ץ חיות ז"ל לכאן דר' מאיר הוא דאמר טעם מילה לשמנה, במח"כ בלי עיון כתב כן כי מפורש בגמי דשאלו זה את רשב"י, והוא השיב הטעם שלא יהו כולם שמחים כו']. ומאז אמרתי דהנה איתא בנדרים דף י' ע"כ, תניא ר' שמעון אומר מנין שלא יאמר אדם, לה' עילה לה' מנחה כו' אלא עולה לה' מנחה לה' כו' ת"ל קרבן לה' עיי"ש, והטעם כתב בשל"ה הקדוש ז"ל במס' פסחים בחלק מצה עשירה, דשמא קודם גמר דבריו ימות כי אין אדם בטוח רגע כמימרי' ונמצא שהוציא שם שמים לבטלה לכך צריך להקדים לומר קרבן קודם הזכרת השם עכ"ל. ולפי"ז אם חייש ר"ש למיתה בזמן מיעט כזה, כ"ש דלמיתה דלזמן מרובה עד ח' ימים וודאי חייש, א"כ לר"ש לשיטתו דוקא הקשו מפני מה אמרה תורה מילה לשמנה, הו"ל למול תיכף כשנולד, משום שמא ימות התינוק או האב, ולא יוכל לקיים מצות מילה אח"כ וא"ש – אמנם כעת ראיתי בהרי"ף שעל הע"י לכאן שכתב דהכל נמשך לדלעיל שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה כו' זכר לשבעה ונקבה לי"ד, זכר שהכל שמחים בו מתחרטת לשבעה כו' וע"ז הקשו התלמידים דא"כ ביום שהיא מתרטת היה ראוי להיות המילה ולמה תמתין עד יום הח' עיי"ש, ולפי"ז ל"ק כלל אמאי שאלו זה את רשב"י דוקא – ועפ"ד הרי"ף הנ"ל מובן היטב פי' רש"י ז"ל, ומפני מה מילה לשמנה ולא לשבעה, וכתב המהרש"א שהוא דחוק, ולפ"ז א"ש דהיה קשה לרש"י מה שייכות שאלה זו לכאן, אעכ"ח כפי' הרי"ף דכיון שהיא מתחרטת, לשבעה היה ראוי להיות המילה ביום שהיא מתחרטת, א"כ יפה פי' רש"י מפני מה מילה לשמונה ולא לשבעה וא"ש: