ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מסכת נדה · כד:
תניא אבא שאול אומר כו' קובר מתים הייתה פעם אחר רצתי אחר צבי נכנסתי בקולית (פרש"י עצם הירך) של מת ורצתי אחריו שלשה פרסאות וצבי לא הגעתי וקולית לא כלתה, כשהחזרתי לאחורי אמרו לי של עוג מלך הבשן היתה – פי' בחי' חת"ס ז"ל, קובר מתים היינו מונע רשעים מעבירה ודר שעי' בחייה' קרויי' מתים) כשרואה שאחד רוצה להתיחד עם הערוה הוא. הולך עמהם לשלחם כדי שלא יתיחדו זע"ז כמו שעשה אביי. וע"ז אמר רצתי אחר צבי הוא הקדושה להשיג קדושת הבורא ית' דומה דודי לצבי, ובמה יושג יותר כ"א בתקנר את אחרים, ונכנסתי בקולית של מת הוא רשע בעל עבירה. כי קולית הוא הירך המכונה למשגל, והנה הוא אבא שאול רץ אחריו ג' פרסאות עד שנתיגע וחזר לאחוריו. מ"מ בעל תאוה ההוא לא חזר לאחוריו – וצבי לא. הגעתי וקולית לא כלתה – ש"מ שרב תאותו של בעל עבירה לעבירה יותר ממה שהי' תאותו של אבא שאול. לרדוף אחר צבי הקדושה, ואמרי ליה שהי' קולית של עוג. מלך הבשן, כלומר זה הרשע עריץ דומה לעוג הוא הפליט רץ כמה פרסאות להגיד לאברהם כי נשבה אחיו כדי שיהרג ויקח את שרה כפרש"י בפ' לך לך, ע"כ דפחיח ל: ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו שנאמר כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר, תשבע כל לשון זה יום הלידה שנא' נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה, ומה היא השבועה שמשביעין אותו תהי' צדיק ואל תהי רשע – כתב מהרש"א וכ"כ החת"ס ז"ל כי לי תכרע כל ברך ביום המיתה יכרעו לפני על שעברו השבועה שנשבעו ביום הלידה וז"ש כי לי תכרע כל ברך משום תשבע כל לשון – ואפשר דמה"ט נזדעזע כל העולם כולו בשעה שאמר הקב"ה בסיני לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, דבשביל שיעברו על השבועה שנשבעו ביום הלידה יהיו מוכרחים למות ומשו"ה נזדעזע כל העולם כולו – והנה לכאורה הך דרשה אתיא כרב אמי דאמר (שבת נ"ה א') אין מיתה בלא חטא, ובאמת איתותב מחמת הברייתא דארבעה מתו בעטיו של נחש, אמנם י"ל דהרי כתבו התוס' (שם ב') בד"ה ארבעה מתו וכו', והא דכתיב כי אדם אין צדיק בארץ וגו' ברוב בני אדם כתיב, א"כ עכ"פ רוב בני אדם עוברים על השבועה שנשבעו ביום הלידה ולכך שפיר אמר קרא כי לי תכרע כל ברך משום תשבע כל לשון, והא דכתיב כל הוא לאו דוקא אלא ר"ל רוב דרובו ככולו, ובזה י"ל בש"ס (שבועות ט"ל א') פריך הש"ס מדוע נזדעזע כל העולם כולו בשעה שאמר הקב"ה בסיני לא תשא את שם וגו' ומאי שנא משאר לאוין דעשרת הדברות, ולא ניחא לי' להגמ' לתרץ כמ"ש לעיל דלכך נזדעזע כל העולם כולו יען דעבירת השבועה לשוא הוא גורם המיתה, משום דבאמת אינו גורם המיתה רק לרוב בני אדם ומה דכתיב כי לי תכרע כל ברך ביום המיתה היינו משום דרובו ככולו כנ"ל, א"כ א"א לומר לכך נזדעזע כל העולם כולו, דכל העולם "כולו" היינו כולו ממש ולא רובו. כמ"ש רבינו הטו"ז ז"ל בהל' ר"ה דלכך אומרים ומלוך על כל העולם כולו לאפוקי דלא נימא רובו ככולו ע"ש וא"ש.
ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא וכו' – פי' מרן החת"ס ז"ל משו"ה ה תהיה בעיניך כרשע כי אעפ"י שלפי מעללי העולם אפשר שתהיה צדיק מ"מ מה נחשב כל זה נגד הקב"ה שהיא טהור ומשרתיו טהורים וכו' ודפח"ח:
(דעיין בהקדמה לס' שב שמעתתא מהגאון בעל קצוה"ח ז"ל שכ' דלכאורה מאמר ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע, הוא סותר למה שאמרו במס' אבות ואל תהי רשע בפני עצמך, וע"ש מש ליישב בטיב טעם, אמנם לפום רהיטא לא ידענא שום קושיא דהלא ידוע דכ"ף הדמיון אינו השואה גמורה וכדאיתא בזיה"ק פ' משפטים דף קכ"ב בההוא דאמר לחברי כרשע עבדת לי אתא לקמי' דר' יהודא א"ל רשע לא קאמינא לי' אלא כרשע דחזי מילוי כרשע ולא אמינא דאיהו רשע וכו' ודאי לא אתחייב מנלן דכתיב היה ה' כאויב ולא אויב דאל"ה לא אשתאר מישראל גזעין בעלמא, כגוונא דא היתה כאלמנה ולא אלמנה כאלמנה דאזיל בעלה לעברא דימא ומחכת לי' וכו' יעו"ש., וה"נ אחז"ל כאן ואפילו כל העולם כולו אומרים עליך צדיק אתה היה בעיניך "כרשע" ולא רשע ממש. ושפיר אמר התנא במס' אבות ואל תהי רשע, ר"ל רשע ממש. בפני עצמך. ואין כאן שום סתירה אלא חילוק גדול יש בין "כרשע" ובין "רשע" כנ"ל):
והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים – יובן עפ"י מ"ש בס' ישמח משה פרשת קדושים לבאר מ"ש רז"ל טוב מאוד זה המות, עפ"י מה שראיתי בשם הרב מהראדני דע מאין באת ולאן אתה הולך עפ"י שנותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וה"מ כשדעתו לחזור ע"כ, ולכך טוב מאוד דאל"כ לא היה דעתו לחזור ולא הי' מתנהג כלל בקדושה דלעילא ע"כ דפח"ח -- וז"ש והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים וא"כ צריך לך להתנהג בקדושה דלעילא כדין נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם, כי הנשמה הטהורה ממקום קדוש תהלך מתחת כסא הכבוד מושב ממה"מ הקב"ה ושרפי קודש עומדים ממעל לו וקרא זא"ז ואמר קדוש וגו' – וי"ל דמטעם זה נקראת החברה שעושה חסד עם המתים בשם "חברא קדישא" יען שכל אחד מבני החברה שבא בברית החברה הזאת. היא קונה לו אחוזת קבר בבית הקברות, וא"כ דעתו עתו לחזור, וממילא צריך לו להתנהג בקדושה דלעילא, כדין נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם ולכך נקראת החברה ההיא בשם חברא קדישא ודו"ק: