ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מסכת מעילה · כח.
אשריהם לראשונים שאפילו על אונס שינה עושין דין שלא על אונס שינה עאכ"ו. כתב בהגהות חשק שלמה, אין להקשות דהא אונס רחמנא פטריה ולמה היו עושין דין עמו, ואונס שינה בודאי אונס גמור הוא, ונשבע אדם שיעשה איזה דבר ונאנס בשינה ולא עשאו דודאי פטיר מקרבן, אבל זהו אינו קושיא דאונס שינה לא שייך רק אם המצוה הוא על דבר אחר ונאנס בשינה ולא עשאו, אבל הכא עיקר מצות השמירה הוא לשמור ולא לישן בודאי דמחויב בכל עוז להעמיד עצמו משונה, ולפיכך נ"ל דאם נשבע שלא לישן ואנסתי שינה וישן דודאי חייב קרבן ולא מקרי אנוס וכו' עיי"ש דפח"ח.
אר"ש בר נחמני א"ר יונתן כל המוכיח את חבירו לשם שמים זוכה לחלקו של מקום שנאמר מוכיח אדם אחרי, ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד שנאמר חן ימצא ממחליק לשון – כתב הרי"ף שעל הע"י, כל המוכיח את חבירו לש"ש וכו' צריך ליישב לדרשה זו איך יצדק לומר ממחליק לשין, ואפשר שמצינו מוכי לאדם רשע בחלקת לשון ואומר לו הלא ידעתיך בשם אדם כשר וזה ששמעתי עליך לא נכון לעשות איש צדיק כמוך, אע"פ דכתיב כתוב אחריו אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים, למוכיחים ינעם ר"ל אם בא להוכיחו ואמר לו צדיק אתה וצריך אתה להחזיק בצדקות, אע"פ שהיה רשע וקראו צדיק מ"מ ינעם, ועליהם תבא ברכת טוב כיון שהחזירו למוטב. וכאן אמר שהמוכיח לשם שמים ומוכיח לרש מומו, זוכה להיות בחלקו של מקום ומושכין עליו חוט של חסד שהיא מעלה יתירה על המוכיח ממחליק לשון, וה"ק קרא, מוכיח אדם אחרי, שהוא הלך אחרי דהיינו מוכיח לשם שמים חן ימצא שהוא חוט של חסד, יותר ממחליק לשון בתוכחתו ע"כ דפח"ח – ויש לפרש בדה"ק דברי המדרש רבה ר"פ דברים. אלה הדברים זש"ה מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון, כי מרע"ה לא החליק לשין בתוכחתו לומר לישראל צדיקים אתם ולא נכון לעשות מעשים כאלה לאנשים צדיקים כמוכם. אלא אמר להם ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם, וזה כוונת המדרש אלה הדברים שהוכיח אותם ואמר להם בפירוש שהם חוטאים. זש"ה מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון בתוכחתו ואומר לרשע צדיק אתה וא"ש שר ובס' כתב סופר עה"ת ר"פ דברים כתב על המדרש הנ"ל עפ"י דאיתא במדרש שם אילו אחר הוכיחם היו אומרים זה מוניחנו. אבל משה שאמר לא חמור אחד מהם נשאתי, אמרו זה ראוי להוכיח, כי מי שממונה על הצבור להשגיח עליהם ולהוכיח אותם מפני שנותנים לו שכר, לזה קשה להוכיח כי העם יאמר שהוא מוכרח להוכיח בשביל שהוא ממונה לזה ואין כוונתו לש"ש, אבל משה שאמר לא חמור א' מהם נשאתי לו נאה להוכיח כי לא היו יכולים לחשוד אותו כנ"ל, וזה כוונת המדרש מוכיח אדם אחרי כדי להביאן אחרי, וכל כוונתו רק לתכלית להביאם אחרי, שילכו אחרי ויחזיקו במצותי ולא מפני תועלת עצמו, זה ימצא חן יותר ממחליק לשון, ממי שמיפה דבריו כדי למצוא חן ולקבל פרס עבור תוכחתו ואין כוונתו לש"ש ע"כ דפח"ח.
ויש לפרש בדה"ק מאמר הגמ' בסוטה דף י"ג מלמד שהי' משה מוטל בכנפי שכינה ומלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, והקב"ה מאי אמר רב אמר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און, ופרש"י מי יקום לי עם מרעים, להוכיחם לשני (והוא ע"ד שכתוב ויקחו לי תרומה ופרש"י לי לשמי), והכוונה דאיתא בילקוט פרשת הברכה בשם הספרי ע"פ צדקת ה' עשה וגו', וכי מה צדקה עשה בישראל והלא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר. באר עולה להם, מן יורד להם. שליו מצוי להם, וענני כבוד מקיפות אותן, אלא שאמר כי יהיה בך אביון – ולכאורה מאי רבותא היא לומר לאחרים שיתנו צדקה, הלא כל אדם יכול לומר זה, אלא הכוונה דכל מי שנצרך לבריות כגון הרבנים והדרשנים והמוכיחים שבזמנינו, הם אין יכולים לומר להעם שיתנו צדקה כי יאמרו לכבוד עצמם הם דורשים וכוונתם בעצם וראשונה שיתנו להם צדקה. אבל מרע"ה שאמר לא חמור אחד מהם נשאתי הוא היה יכיל לומר כי יהיה בך אביון וגו' לא תאמץ וגו' ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון כי פתוח תפתח את ידך לו. וזה שהספידו וקוננו מלאכי השרת על מרע"ה ואמרו צדקת ה' עשה וגו' שאמר כי יהיה בך אביון וגו'. כי מי כמוהו יוכל לומר עוד שיתנו צדקה לעניים בלי שיחשדו אותו שלכבוד עצמו הוא דורש והקב"ה אמר עליו, מי יקום לי עם מרעים וגו' להוכיחם לי לשמי. כי מי כמוהו יוכל להוכיח עוד את ישראל רק לש"ש בלי שום פני' ומחשבה זרה לתועלת עצמו כדי לקבל פרס עבור זה וא"ש ודו"ק.