אור ברסלב

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

מסכת מעילה · יז.

מסכת מעילה

בעובדא דגזרה המלכות גזירה שלא ישמרו ישראל את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו נדות הלך ר' ראובן בן איסטרובלי וכו' – עיין בספר שם משמואל עה"ת פרשת שמות שהאריך לפרש הענין עפ"י מ"ש בחידושי בכור שור למס' שבת בפסוק בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך לא יחסר עפ"י דברי הזוהר הק' ע"פ שמן וקטורת ישמח לב דשמן מרמז על השכינה שמריק אור אל האדם עיי"ש בדבריו הקדושים, וכ' בעל שם משמואל ז"ל כי "שמן" ר"ת "שבת "מילה "נדה דע"י ג' מצות אלו השכינה שורה בישראל ולכך גזרה המלכות שלא לקיים הנך ג' מצות כדי לבטל השראת השכינה מישראל ובדרך זה פירש שם כל דברי ר' ראובן בן איסטרובלי עיי"ש שכתב שמתורץ בדבריו גם מ"ש מהרש"א ז"ל ששאל מין אחד לחכם אחד שנתחזק עיקר הדת ע"י השד בן תמליון ולולי זה נתבטלו ח"ו ג' הדתות ע"ש והמעיין יראה שבמחכ"ת לא יצא י"ח הביאור בזה. ואנחנו לא נדע איך מיושב בדבריו השאלה הנ"ל ואין לנו מנוס להמלט מזה, אלא כמ"ש מהרש"א דהחכם השיב למין אשר שואל שודאי ביטול מצות כאלו לא נתן בלב הקיסר אלא ע"י השד לכך נגזר עליו מן השמים שהוא בעצמו יבטל הגזירה עכ"ל:

אך קשה לי דהא בהאי עובדא קאמר דיצא בן תמליון לקראת רשב"י ואמר רצונכם אבוא עמכם, בכה רש ואמר שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך ג' פעמים ואני לא פעם אחת, ולפ"ז למה בכה על שלא נזדמן לו מלאך, הלא כיון דהגזירה הי' ע"י השד א"כ מוכרח שהוא בעצמו יבטל הגזירה ולא ע"י מלאך וצע"ק.

אמרו מי ילך ויבטל את הגזירה, ילך רשב"י שהוא מלומד בנסים ואחריו מי ילך ר"א בר' יוסי וכו' כשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה זו לפניהם מנין לדם שרצים שהוא טמא עקם פיו ר"א בר' יוסי ואמר וזה לכם הטמא צריך להבין מדוע מדמן אז לידם שאלה זו דוקא ולא שאלה אחרת, ונלע"ד דרצה הקב"ה להראות בזה לרשב"י שלא יצטער בראותו שאין מזדמנים לו מלאכים ויחשוב למה יגרע מהגר שפחת אברהם שנזדמנו לה ג' מלאכים זה אחר זה, רק יבין וידע כי לעצם האהבה שאהב הקב"ה את אברהם אבינו, גם שפתותיו ועבדיו עלו ונתעלו במדריגה גבוהה ורמה מאוד עד אין שיעור וערך, ואי אפשר לדורות אחרונים להתדמות אליהם, וכדאיתא במדרש רבה פ' חיי שרה (פרשה ס') א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים וג' דפים הוא אומרה ושינה, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא, רשב"י אומר טמא הטמא, ר' אליעזר בן יוסי אומר זה וזה ע"כ (וע"ש עוד ע"פ ומים לרחוץ רגליו וגו' א"ר אחא יפה רחיצת רגלי בתי אבות מתורתן של בנים, שאפילו רחיצת רגלים צריך לכתוב, והשרץ מגופי התירה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא, רשב"י אומר טמא הטמא, ר"א בר"י אמר זה וזה ע"כ), ועל כן לא יפלא בעיני רשב"י אם הוא לא זכה למה שזכתה הגר שפחת אברהם אבינו ע"ה, ולכן נזדמן שנשאלה שאלה זו לפניהם כשהיו מהלכין בדרך, מנין לדם שרצים שהוא טמא וכו' וזה לכם הטמא שנלמד רק מוי"ו דוזה או מה"א דהטמא, ומוכח דיפה שיחתן ורחיצת רגליהם של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, ולכן אין לדורות האחרונים להתדמות לעבדים ושפחות של אברהם אבינו ע"ה, אמנם אעפי"כ בכה ר"ש ואמר אם הגר זכתה שנזדמנו לה ג' מלאכים מדוע לא יזכה הוא שיזדמן לו לכהפ"ח מלאך אחד וא"ש ודו"ק. (ובקיצור י"ל דנזדמן להם שאלה זו דוקא ונזרק מפי ר"א בר' יוסי וזה לכם הטמא להורות להם כי לא יעשה הנס ע"י מלאך קדוש וטהור, אלא על ידי שד שכחו מצד הטומאה, כמ"ש חז"ל בסנהדרין דף צ"א ע"פ ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות, מאי מתנות א"ר ירמי' בר אבא מלמד שמסר להם שם טומאה ופרש"י כשוף ומעשה שדים, וע"ש במהרש"א ח"א שכתב, אי לאו פרש"י הייתי יכול לפרש שם טומאה דקאמר הכא מעשה שדים ולא כישוף וכדברי הרא"ש שמתיר במעשה שדים שאינו בכלל כשפים לכ"ע עכ"ל ע"ש.)

וראיתי לעורר על מ"ש רש"י ז"ל בתשובת רשב"י לר' מתיא בן חרש דדם שרצים שהוא טמא נלמד מדכתיב וזה לכם הטמא, ופרש"י והאי קרא מיותר הוא לדרשא למידרש ביה הכי דהא כתיב קרא אחרינא אלה הטמאים לכם עכ"ל, וקשה לי דהרי האי קרא אינו מיותר כלל וכמ"ש רש"י עצמו בחומש פ' שמיני, זאת החיה. מלמד שהי' משה אוחז בחיה ומראה אותה לישראל זאת תאכלו וזאת לא תאכלו:

את זה תאכלו וגו' אף בשרצי המים אחז מכל מין ומין והראה להם וכן בעוף את אלה תשקצו מן העוף וכן בשרצים וזה לכם הטמא עכ"ל, וא"כ אצטריך וזה לכם הטמא לדרשא זו ואינו מיותר כלל, ואולי י"ל דאפי' אי לא הוי כתיב רק אלה הטמאים לכם, ג"כ הוי ידעינן דהראה להם משה, דהרי רש"י כתב וכן בעוף את לה תשקצו מן העוף, וחזינן דרש"י סובר דאפי' היכא דכתיב "אלה" ג"כ מורה על זה דהראה להם מכל מין ומין א"כ ה"נ היה סגי לכתוב אלה הטמאים לכם וא"ש, אמנם אי קשיא הא קשיא לי דהרי מפורש במדרש רבה פ' חיי שרה פרשה ס' דרשב"י יליף דם השרץ שהוא טמא מהיא דהטמא דהי"מ למיכתב טמא וכתיב הטמא ע"ש, וא"כ היאך כתב רש"י דרשב"י יליף זה מיתורא דכולא קרא וצ"ע. (שו"ר בהגהות הגאון בעל מלא הרועים ז"ל שנדפסו בש"ס ווילנא שכבר הקשה כן על רש"י בספר קרבן אהרן על התו"כ פ' שמיני ע"ש.) מסכת תמיד ב.

בשלשה מקומות הכהנים שומרים בביהמ"ק וכו' – ענין השמירה איננה מפחד גנבים ולסטים אלא משום כבוד כנהוג בפלטרין של מלך כ"כ כל המפורשים. ובס' תורה תמימה פרשת במדבר הקשה מזה על מ"ש הרמב"ם פ"ח מה' בית הבחירה ה"ב דשמירה זו מצותה כל הלילה, ומשמע הא ביום לא, ואמאי כיון שאינו אלא מפני הכבוד מאי נ"מ, ופוק חזי בפלטרין של מלך שעומדים שומרים גם ביום וכו' ע"ש וכ דבריו כתובין ומסורין בספר הבהיר "מנחת חינוך" מצוה שפ"ח עיי"ש.

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה