ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מסכת מנחות · מה.
כה אמר ה' אלקים בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש (יחזקאל מ"ה) חטאת (בתמיה הא) עולה היא, אמר ר' יוחנן פרשה זו אלי' עתיד לדורשה, רב אשי אמר מלואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה – כל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא יאכלו הא ישראל יאכלו, א"ר יוחנן פרשה זו אלי' עתיד לדורשה, רבינא אמר כהנים איצטריך ליה סד"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבלה וטרפה קמ"ל – מי האיש החפץ ללין בעומקה של הלכה ולהבין במאי קמיפלגי ר' יוחנן ורב אשי, וכן ר' יוחנן ורבינא ביישוב הני מקראות דיחזקאל, ילך ויעיין בס' כתנות אור עה"ת להגאון האדיר מהר"ם א"ש בעל פנים מאירות זצ"ל בפ' בהעלתך, וימצא לנפשו נחת בפלפול עצום של אמת שכתב שם הגאון הלז בזה – ובתשו' חת"ס ז"ל חאו"ח סי' ר"ח כתב דר' יוחנן נמי ידע דאיכא למימר כרבינא סד"א הואיל ואשתרי מליקה כו' אלא שכתבו התוס' שאני התם דמצותו בכך וכתבו מ"מ איכא למיטעי בהכי, והוא דוחק מהיכי יבא לטעות, אלא שי"ל כיון שראו אלי' הנביא אכל מבי טבחי דאחאב שהי' מומר לע"ז, וכתבו תוס' פ"ק דחולין עפ"י הדיבור היה נוח לנו לומר אלי' כהן הי' וכהן מותר לאכול הואיל ואשתרי במליקה כי הוה ס"ד לכן הצריך יחזקאל להוציא מטעות זה ומיושב פסוק דיחזקאל, אך כל זה אם אלי' כהן היה דבזה יש פלוגתא בב"מ קי"ד תוס' ד"ה מהו עיי"ש, ע"כ אמר ר' יוחנן אלי' עתיד לדורשה ע"כ דפח"ח (וכעין זה נדפס על הגליון של העין יעקב החדש במנחות ס"פ שתי הלחם בשם אהבת איתן ע"ש ותמצא):
ומראה מקום אני לך לעיין עוד בתשו' חת"ס ז"ל חיו"ד ס"ס ס"ט מ"ש בזה, וגם אעוררך ע"ד פלא שכ' בזה בס' אהבת יהונתן בהפטרה לפ' אמור לתרץ קושי' הגמ' כהנים הוא דלא יאכלו וכו' דהנה הרמב"ם פסק דבמלחמה מותר לאכול נבילות והיינו דהוא נגד יצה"ר כמו יפת תואר דהותרה במלחמה ולעתיד יהי' מלחמת גוג ומגוג ומותרין ישראל לאכול נבילות כנ"ל משא"כ הכהנים לא יאכלו דכמו כן אסור ביפת תואר (א"ה כדאי' בקידושין פ"ק דכהן אסור ביפ"ת) לכן כל נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים ומתורץ קושי' הגמ' שפיר עכ"ל – ובמחכ"ת הרמה דבריו תמוהים מאד דהך מלתא אי כהן אסור ביפ"ת הוא פלוגתא דרב ושמואל בקידושין כ"א ע"ב וס"ל לרב דכהן מותר ביפ"ת דהא לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר וכן פסק הרמב"ם פ"ח מה' מלכים ה"ד הכהן מותר ביפ"ת בביאה ראשונה שלא דברה תורה אלא כנגד היצר עכ"ל וכתב הכ"מ דפסק כרב משום דהלכתא כוותי' באיסורי לגבי שמואל ע"ש – ולכאור' רציתי לומר דכוונת האהבת יונתן דאליבא דשמואל דס"ל כהן אסור ביפ"ת מתורץ קושי' הגמ' וקיצר במובן, אך התבוננתי ואראה דגם זה אינו. דלא מיבעיא ללישנא קמא בקידושין שם בביאה ראשונה כ"ע לא פליגי דשרי דלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר, אלא אפי' ללישנא בתרא דס"ל לשמואל דגם בביאה ראשונה אסור, מ"מ מודה הוא בעיקר הסברא דהיכי דלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר גם הכהן מותר. רק ביפת ה"ט דשמואל משום דכל היכא דלא קרינא ביה והבאתה אל תוך ביתך (דלא אפשר לקיימה משום גיורת) לא קרינא ביה וראית בשביה כמבואר בגמ' שם. אבל לענין אכילת נבילות וטרפות במלחמה בודאי גם שמואל מודה דמותר גם לכהן וז"ב:
ובהקדמה לס' באר היטב על שו"ע אהע"ז מביא הגמ' דכאן וכתב:
דקדקתי איזה דקדוקים חדא עד דאתי יחזקאל מאן אמרה לאסור נבלה וטרפה לכהנים. ועוד אף לפי הס"ד הואיל ואשתרי מליקה כו' קשה טריפה מנ"ל, ועוד צריכין לתרץ מה שהקשו התוס' ע"ז הא מליקה מצותו בכך, וישבתי ע"פ פשוטו דבודאי קודם שבא יחזקאל לא הי' לכהנים מקום לטעות ולומר הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבלה די"ל כמו שהקשו תוס' דמליקה מצותו בכך, רק דוקא משבא יחזקאל ומדברי יחזקאל עצמו היה להם מקום לטעות ולומר דאשתרי להם נבלה וטרפה, מש"ה עליו היה מוטל לומר כל נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים, דאיתא בחולין ל"ו ע"ב דשקיל וטרי אם מסוכנת שריא, ומסיק ואיבעית אימא מהכא דכתיב ויאמר יחזקאל אהה ה' הנה נפשי לא מטומאה נבלה וטרפה לא אכלתי וגו' לא אכלתי מבשר כוס כוס וכו' אי אמרת בשלמא מסוכנת שריא היינו רבותא דיחזקאל אלא אי אמרת אסירא מה רבותא דיחזקאל ע"כ, א"כ לפ"ז י"ל דמש"ה היה מוטל עליו לומר כל נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים, משום דהיה חושש פן ואולי ילמדו דורות הבאים פירוש מה שאמרתי נבלה וטרפה לא אכלתי כפשוטו דלא אכלתי נבלות וטרפות ממש ויקשה להם מה רבותא דיחזקאל, אלא ודאי לכהנים מותר נבלה וטרפה הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו ויחזקאל היה ג"כ כהן ואפ"ה לא אכל וזהו רבותא דיחזקאל, מש"ה הוצרך למימר כל נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים, וא"כ לא יוכלו ללמוד הפירוש מה שאמרתי נבלה וטרפה לא אכלתי כפשוטו דא"כ תיהדר הקושיא לדוכתא מה רבותא דיחזקאל, אלא עכ"ח קאי על מסוכנת, ובזה יתורץ נמי דלא תקשה דילמא מה שאמר יחזקאל כל נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים קאי אמסוכנת, דא"כ הדרא קושיא לדוכתה מה רבותא דיחזקאל ודו"ק ע"כ דפח"ח:
(ועפ"ד באה"ט הנ"ל מיישב הה"ג מ' חיים דוב גראס נ"י מפטראווא בקונטרס תל תלפיות מחברת י"ב צד קפ"ד קושי' השואל בהא דקאמר סד"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו אשתרי נמי נבלה וטרפה, הא חזינן דעבודה הותרה בשבת גבי כהנים ואפ"ה אסורין במלאכה, ולהנ"ל א"ש דשאני עבודה דמצותה בכך ורק בנבלה וטרפה היינו יכולים לטעות ממה שאמר יחזקאל נבלה וטרפה לא אכלתי וכו' כנ"ל וזה לא שייך רק בנו"ט לא בשבת וליכא למיטעי עיי"ש, והנה הה"ד הי' יכול ליישב הקושי' הנ"ל עפ"ד חת"ס באו"ח סי' ר"ח הנ"ל דנבלה וטרפה היה מקום לטעות יען דאכל אלי' מבי מבי טבחי דאחאב ואלי' כהן היה וכו' וזה לא שייך רק בנו"ט משא"כ בשבת מהיכי תיתי לטעות הא שאני עבודה דמצותו בכך וזה פשוט):
ואני עני כתבתי בזה וכבר נדפס בשמי בקונטרס תל תלפיות מחברת כ"ו משנת תרע"ח דף רי"ט עפימ"ש בס' ילקוט הרועים' ח"א דף ט' עמוד ג' בשם ספר בית אל ח"ב דף מ"ב שהוכיח דרב ס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת ושמואל ור' יוחנן ס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת ע"ש ואם כי הספר ב"א אינו תחת ידי, אבל לבי אומר לי שדבריו מיוסדים על אדני פז של הגמרא חולין דף ל"ב ע"א דאיתא שם במתני' אם שהה כדי שחיטה פסולה, ואמר שם בגמ' דרב ס"ל כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף, ושמואל ור' יוחנן ס"ל אפילו בהמה לעוף, (ופרש"י בד"ה אף בהמה לעוף קולא היא שנתנו לעוף שיעור שחיטת בהמה לשהייתו עכ"ל), וכתב שם הגאון בעל לב אריה זצ"ל דדבר זה תליא בפלוגתא אי יש שחיטה לעוף מה"ת או לא, דאם שחיטת עוף הוא מה"ת כמו בהמה מהראוי לשער עוף לעוף כמו דקה לדקה, אבל אם שחיטת עצמו הא רק מדרבנן דגזרו משום בהמה, ממילא דהה"ד כל הלכות שחיטה בעוף היא רק מדרבנן דלא יהא רק חוירה בעלמא ורק מדרבנן פוסל משום לתא דבהמה, א"כ דיו כבהמה וראוי לשער בעוף כדי שחיטת בהמה וז"ב עכ"ל ע"ש – א"כ לפ"ז רב דס"ל כדי שחיטת עוף לעוף ס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת, ושמואל ור' יוחנן דס"ל אפי' בהמה לעוף ס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת והנה מבואר נדה דף כ"ד ריש ע"א דר' יוחנן ס"ל טריפה חיה עיי"ש ולכן ר' יוחנן דס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת וגם ס"ל טריפה היה, לא מצי אמר כרבינא סד"א הואיל ואשתרי מליקה וכו' דהרי הקשו האחרונים ז"ל היכי ס"ד לטעות ממליקה לכל נבלה וטרפה, הא שאני מליקה דאתי עשה דאכילת קדשים ודחי לאו דנבלה, ותירצו דנבלה אית ביה נמי עשה דשאינו זבוח ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, והתינח למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת, אבל לר' יוחנן דס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת ומליקה לא הוי נבילה אלא טריפה כמ"ש התוס' בחולין דף כ' ע"א סד"ה לא אמרן וכו' ע"ש א"כ אי אפשר לומר כרבינא סד"א הואיל ואשתרי מליקה וכו' דהא י"ל שאני מליקה דמותר מצד עשה דוחה ל"ת כנ"ל, ואין לומר דבטרפה נמי יש איסור עשה מכח הפסוק זאת החיה אשר תאכלו חיה אכול שאינה חיה לא תיכול ז"א לר' יוחנן דס"ל טריפה חיה כנ"ל, א"כ אין בטרפה רק לאו גרידא, וליכא למיטעי ממליקה לנבלה וטרפה, לכן אמר פרשה זו אלי' עתיד לדורשה וא"ש:
ולפמ"ש התוס' בחולין י"א ע"ב בד"ה ודלמא כו' בתירוץ הראשון דרבינא ס"ל טריפה חיה יע"ש, י"ל להיפוך עפ"י מ"ש בס' מלא הרועים ערך טריפה חיה אות ד' בשם ספר ארוך מש"ך ביו"ד סי' ק"ב בהנ"ה מבעל מנחת אהרן שהאריך להוכיח דר' יוחנן ס"ל טריפה אינה חיה והך דנדה דף כ"ד משמי' דרביה קאמר לה ולי' לא ס"ל ע"ש, א"כ לא מצי ר' יוחנן לדרוש כרבינא סד"א הואיל ואשתרי מליקה וכו', דהרי כתיב בתוה"ק בפרשת שמיני וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם ופרש"י והוא מהתורת כהנים. לאמר אליהם לאלעזר ואיתמר עיי"ש ויש לדקדק מאי שנא הכא מכל התורה שלא נזכרו אלעזר ואיתמר, ותירץ הגאון מהו' דוד טעביל ז"ל מליסא בספרו נפש דוד עה"ת כמו שאחז"ל על פסוק דיחזקאל סד"א הואיל ואשתרי מליקה נו"ט נמי אשתרי, א"כ י"ל דה"נ רמזה תורה זאת החיה אשר תאכלו חיה אכול שא"ח לא תיכול דהיינו טרפה לפי שטרפה אינה חיה, לכך כתיב כאן לומר אליהם לאלעזר ואיתמר. אע"ג דאשתרי להו מליקה מ"מ אסורים בטרפה יעו"ש, וא"כ לר' יוחנן דס"ל טריפה אינה חיה אין לדרוש כרבינא סד"א הואיל ואשתרי מליקה נו"ט נמי אשתרי, דהא כבר כתוב בתורה לאמר אליהם לאלעזר ואיתמר שאסורים בטרפה, ואם בטרפה שהוא אתחלתא דנבלה אסורים קו"ח בנבילה שאסורים ולמה לי' ליחזקאל להזהיר הכהנים עוד על זה לכך אמר דאליהו עתיד לדורשה, אבל רבינא לשיטתו דס"ל טריפה חיה כמ"ש תוס' בחולין י"א ע"ב הנ"ל, א"כ לא דריש זאת החיה וגו' חיה אכול שא"ח לא תיכול, וא"כ לא נרמז בלאמר אליהם לאלעזר ואתמר שאסורים בטרפה, ושפיר יש ס"ד מדאשתרי מליקה אשתרי נמי נבלה וטרפה, לכך דרש קרא דיחזקאל סד"א הואיל ואשתרי מליקה וכו' וא"ש ודו"ק:
ועיין בס' כלי חמדה עה"ת להגאון מדוואהרט נ"י בפ' אמור בפסוק נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה. מש"ש על קושי' הנ"ל דר' יוחנן מ"ט לא אמר כרבינא יעו"ש, והרבה יש לפלפל על דבריו אלא שאינני רוצה להאריך עוד בזה – אך מה שהעיר שם על הרשב"ם ז"ל עה"ת בפ' אמור בפ' נבלה וטרפה לא יאכל שכ' וז"ל אע"פ שמליקת העוף הותרה להם שדומה לנבלה עכ"ל, א"כ למה הוצרך יחזקאל להזהיר הכהנים על זה מאחר שכבר הזהירה התורה ע"ז בפ' אמור הנ"ל, היא הערה נכונה וראוי לתת לב לישב פי' רשב"ם ז"ל – ולפענ"ד אולי ס"ל לרשב"ם ז"ל דמפסוק נבלה וטרפה וגו' דפרשת אמור, ל"ה ידעינן אלא דאסורים בנבלה וטרפה דחולין אבל אכתי הו"א דמותרים בנבלות וטרפות דקדשים הואיל ואשכחן דהותר מכללו לגבי קדשים סד"א דמותרים בכל נבלות וטרפות דקדשים קמ"ל יחזקאל כל נבלה וטרפה וגו' ובתיבת כל מרבה אפילו נבלה וטרפה דקדשים כנלע"ד וא"ש (ובזה מיושב הקושי' שכ' בתל תלפיות מחברת י"ג אות ל"ב הרבני הה"ג מ' אברהם שריעדמאן נ"י מדפברעצין איך ס"ד לומר שנבלה מותר לכהן דא"כ למה אמרה התורה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי יתננה לכהן שאף הוא מותר באכילת נבלה עיי"ש, ולהנ"ל ניחא דהא התורה מיירי בנבלת חולין וזה כבר ידעינן דאסור לכהן מפסוק דפ' אמור נבלה וטרפה לא יאכל וא"ש):
ובילקוט הגרשוני ח"ב על סדר א' ב' אות כהנים הבאתי הגמ' דכאן, וכתבתי שם בזה"ל וקשה חדא עד דאתי יחזקאל מאן אמרה לאסור נבלה וטרפה לכהנים, ועוד צריכין לתרץ מה שהקשו התוס' הא מליקה מצותו בכך וכו' וכו', עוד קשה מדוע מיאן ר' יוחנן לומר כרבינא סד"א הואיל ואשתרי מליקה וכו' (ועיין בס' דורש לציון מבעל נוב"י ז"ל בדרוש א' מש"ש בזה) ונלע"ד ליישב הכל בחדא מחתא ב"ה, ואקדים לך הקושיא שהביא בס' מלא הרועים כלל ספיקא דאורייתא ודרבנן אות כ"ב וז"ל:
הרב בעל פ"מ בגינת וורדים כלל ז' הקשה לשיטת הסוברים דספק דאורייתא מה"ת לחומרא מהא דאמרינן במנחות דף ה' ו' מן הבקר להוציא את הטריפה, ומסיק דאתי לטריפה שאינה ניכרת, דלניכרת לא צריך קרא דהוא קל וחומר מבעל מום, ואקדשיה והדר איטרפה, דאי איטרפה והדר אקדשיה ממשקה ישראל נפקא (ועיין תמורה כ"ט ע"א). והקשה למה לי קרא הא בלא"ה אסור מספיקא שמא נטרפה ולבסוף אקדשיה, כיון דהוא טריפות שאינו ניכר, והניחא למ"ד טריפה אינה חיה י"ל שחיתה לאחר הקדישה י"ב חודש, אלא למ"ד טריפה חיה למה לי קרא בלא"ה אסור מספיקא עכ"ל – ועיין שם מה שתירץ על זה – והנה איתא בחולין י"א ע"ב רבינא אמר אתיא מעדים זוממין וכו' וליחוש דילמא הך דאסהידו בי' טריפה הוה וכו', וכתבו התוס' ד"ה ודלמא וא"ת דחובשין אותו י"ב חודש ואם יחיה לאו טריפה הוא וי"ל דשמא קסבר טריפה חיה עכ"ל – נמצא לפ"ז לרבינא דס"ל טריפה חיה קשה כקושיית הגינת וורדים למה לי קרא מן הבקר להוציא את הטריפה ממשקה ישראל נפקא ואי באקדשיה ולבסוף נטרפה הא גם זה אסור מספיקא שמא נטרפה ולבסוף הקדישה, דהא לדידי' טריפה חיה ואין החיות סימן דלא היתה טריפה, ולכן רבינא לשיטתו דס"ל טריפה חיה, אמר כהנים אצטריך ליה סד"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו וכו', ואין לומר כקושית התוס' הא מליקה מצותו בכך, די"ל כמ"ש גם. התוס' דמ"מ צריך קרא לאורי דלא נטעה בכך, ואין לומר כקושיית החת"ס או"ח סי' ר"ח דמהיכי תיתי נטעה כיון שיש חילוק ברור לפנינו שא מליחה דמצותו בכך, ז"א דמכח קושיא הנ"ל למה לי מן הבקר להוציא את הטריפה תיפוק ליה ממשקה ישראל היינו טועין דנבילה וטרפה מותר לכהנים, וכמ"ש התוס' זבחים דף פ"ח ד"ה מן המדומע, דהיכא דשרי לכהנים מקרי ממשקה ישראל מן המותר לישראל וכשר לגבוה עיי"ש, ומתורץ קושיא הא' דמקמי, יחזקאל לא הי' מקום לטעות דנבלה וטרפה מותר לכהנים משום דשאני מליקה דמצותו בכך, אבל יחזקאל שכתב בספרו ממקשה ישראל ודרשינן מן המותר לישראל וקשה למה לי מן הבקר להוציא את הטריפה תיפוק ליה ממשקה ישראל ואי בהקדישה ולבסוף נטרפה בלא"ה אסור מספיקא שמא נטרפה מקודם, כיון דרבינא סובר טריפה חיה כנ"ל לי על כן שפיר חש שיבואו לטעות דטריפה מותר לכהנים ומקרי שפיר ממשקה ישראל כנ"ל, לכך קמ"ל דלא נטעה בכך ואי דקשיא א"כ קרא ל"ל, י"ל דקרא אצטריך להיכא דנמצא בה ספק טריפות כתירוצו של מלא הרועים ז"ל ע"ש – והתינח לרבינא דסובר טריפה חיה. אבל ר' יוחנן דסובר כמו דקיי"ל להלכה טריפה אינה חיה א"כ אין כאן שום קושיא ואין שום מקום לטעות, ע"כ אמר פרשה זו אלי' עתיד לדורשה וא"ש ודו"ק היטב עכ"ל שם בילקוטי הנ"ל:
ואתה קורא נעים דע לך דעיקר קושיית הגינת וורדים הנ"ל למ"ד טריפה חיה בנוי' על משמעות הסוגיא דתמורה דף כ"ט ע"א דממשקה ישראל שמעינן איסור בנטרפה ואח"כ הקדישה וכמ"ש התוס' שם בד"ה אצטריך ע"ש, ודלא כמ"ש לי הרה"ג מהו' חיים דוב גראס נ"י מפעטראווא דקושית הגינת וורדים הוא למה לי קרא דמן הבקר תיפוק ליה מכל אשר יעבור למ"ד ספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא, וא"א לומר כן דהא קושי' הגינת וורדים קאי למ"ד טריפה חיה, ולמ"ד הנ"ל לא מוכח כלום מכל אשר יעבור פרט לטריפה שאינה עוברת, דהא כתב רש"י במנחות דף ו' ע"א כל אשר יעבור תחת השבט פרט לטריפה שאינה עוברת משום דאין לה חיות לא חשב לה עוברת עכ"ל, וזה רק למ"ד טריפה אינה חיה, אבל למ"ד טריפה חיה הרי יש לה היות, א"כ מה הקשה הגינת וורדים למ"ד טריפה חיה למה לי מן הבקר תיפוק לי' מכל אשר יעבור, אלא עכ"ח כמ"ש ודו"ק:
(ועיין במלא הרועים שציינתי לעיל ותראה שלא הזכיר כלל מכל אשר יעבור כי אם ממשקה ישראל בלבד, ויותר אין לי להאריך בזה):