ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מסכת חולין · קלט:
א"ל פפינאי לרב מתנה מצא קן בראשו של אדם מהו, אמר להו ואדמה על ראשו. פרש"י ואדמה על ראשו. אע"פ שהיה בראשו לא אבדה שמה ש"מ אדם גופיה אדמה הוא מדלא אבדה את שמה דלא קרייה עפר והשתא נמי על הארץ קרינא ביה– ביאור דבריו כי עפר הארץ כל זמן שהוא מחובר לסדנא דארעא נקרא אדמה, ורגב הנפרש ונבדל מהארץ יכונה עפר, וכמ"ש בפ' בראשית ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, א"כ כאן דכתיב ואדמה על ראשו, הו"ל לכתוב ועפר על ראשי דהא כבר נבדל מהאדמה, אלא עכ"ח ש"מ אדם גופיה אדמה, ועפר שבראש האדם עדיין קרויה אדמה יען שהוא מחובר להאדם שהיא גופיה אדמה, וכן קי"ל להלכה דמצא קן בראשו של אדם חייב בשילוח כדאיתא ברמב"ם וטוש"ע. אלא דלפי"ז ק"ק לשון הכתוב בפ' בראשית, בזעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב, ולפי הנ"ל הול"ל כי אדמה אתה ואל אדמה תשוב וצ"ע:
משה מן התורה מנין. בשגם הוא בשר פרש"י ועוד זה שאלו ממנו מנין למשה רמז קודם שבא שסופו לבוא – עיין במהרש"א בח"א שפי' כי אחז"ל דלמשה יש עוד שמות הרבה, טוביה אביגדור יקותיאל וכו' ושם משה בת פרעה נתנה לו והוא לשון מצרי כדעת המפרשים, וזה ששאלו פפונאי לרב מתנה, מנין לשם משה רמז מן התורה שזה השם הוא שמו העיקרי ולא שאר השמות, וע"ז השיב רב מתנה דכתיב בשגם (בגימטריא) משה הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה, אלמא דקודם שנקרא כן ע"י בת פרעה, קראה התורה אותו בשם זה ע"ש שהוא הוציא ומשה את ישראל מן הים ע"ד הכתוב ומשני ממים רבים וע"כ נקרא משה ולא נמשה או משוי ע"כ דפח"ח והספרים שדברו באגדה זו לא זכרו שום אחד דברי המהרש"א ז"ל בזה, וסהדי במרומים כי קודם שראיתי דבריו תיכף עלה במחשבה לפני שיש לפרש כן השאלה משה מן התורה מנין, אך נסוגותי אחור מפני שלפ"ז אין להשאלה הזאת שום חיבור וקישור להשאלה מצא קן בראשו של אדם מהו, ששאלו פפונאי תחילה לרב מתנה, ופשיט להו מקרא ואדמה על ראשו. דמשמע מיני' דשאלתם אח"כ משה מה"ת מנין מוסב על תשובת רב מתנה דמוכח מקרא הנ"ל דאדם גופיה אדמה הוא, ובהיות כן אמור לנו משה מן התורה מנין, ואפשר דמה"ט מיאנו כל הספרים המדברים בזה לפרש השאלה משה מה"ת מנין כפי' המהרש"א ז"ל):
ועיין בענף יוסף שעל העין יעקב החדש שהביא בשם ספר אור חדש על מגלת אסתר דף ג' פי' השאלה בדרך קישור וחיבור למ"ש תחילה ואדמה על ראשו ע"ש ובדרך הזה הלך גם רבינו המגן אברהם ז"ל בספרו שמן ששון (דפוס פאדגורזע תרס"א דף י"ד) עפ"י מה שאמרו חז"ל כי משה רבינו ע"ה היה ראשית שהוא תרומה של העולם שהוא ששת אלפים שנה, וראשית תרומה אחד מחמשים עולה מאה ועשרים, על כן היה משה רבינו חי מאה ועשרים שנה. אמנם השתא דפשיט להו "ואדמה על ראשו' דאדם יש לו דין מחובר, וקיי"ל דאין תרומה במחובר כדאיתא פ"ק דתרומות, א"כ אף את"ל דחייב מדרבנן מ"מ התרומה אינו אלא אחד מששים, דתרומה דרבנן לעולם אין אלא אחד מששים, וא"כ למה חי משה ק"כ שנה שהוא אחד מחמשים מכל העולם שהוא ששת אלפים שנה, הלא אדם שמחובר ופטור מדאורייתא ומשני, בשגם הוא בשר וגו', דאיתא בפ"ק דסוטה אדם לא כתיב בי' ונרפא, בשר כתיב בי' ונרפא, ופרש"י מי שהוא עניו ומשים עצמו כבשר, וגבי משה כתיב והאיש משה עניו מאוד, וא"כ דינו כבשר ולא כאדמה, ולכן והיו ימיו מאה ועשרים שנה שהוא אחד מחמשים מכל העולם:
ובדרך הזה פירש (שם) גם אידך שאלה דפפונאי -- המן מן התורה מנין, וא"ל המן העץ – דקשה הלא המן עצמו לא הרג אלא צוה להרוג ולמה נתחייב מיתה הלא קיי"ל אין שליח לדבר עבירה – אלא צ"ל דהוי כמשתמש בהקדש, ואיתא בילקוט, קודש ישראל לה' כל אוכליו יאשמו, מה הקדש הנהנה ממנו חייב מיתה אף ישראל וכו', א"כ הוי המן כמועל בהקדש, וקיי"ל במעילה דיש שליח לדבר עבירה, וגבי עכו"ם דן הקב"ה על המחשבה כמעשה כדאיתא בקידושין – אך קשה הלא ילפינן חטא חטא מתרומה ואין מעילה במחובר, אלא צ"ל כדעת הרשב"ם בפ"ק דסנהדרין דיש מעילה במחובר, וקשה מנין דיש מעילה במחובר, לזה אמר המן העץ אשר צויתיך וגו' דכתב בשל"ה הקדוש שאדה"ר מעל בהקדש כשאכל מן האילן. א"כ ש"מ דיש מעילה במחובר ולכן שפיר נתחייב המן מיתה עכ"ד רבינו המג"א ז"ל ודפח"ח.
אסתר מן התורה מנין. א"ל ואנכי הסתר אסתיר נלע"ד דאגב ששאלו על המן שאלו גם על אסתר, ושאלתם היה, היאך היתה אסתר מותרת ליבעל לאחשורוש ברצון כדאי' במגילה ט"ו ע"א בפ' ואני אבא אל המלך אשר לא כדת, א"ר אבא שלא כדת כל יום ויום, שבכל יום ויום באונס ועכשיו ברצון ע"ש, והלא היתה אשת איש, וגילוי עריות הוא ביהרג ואל יעבור, וצ"ל כמ"ש בתשו' נודע ביהודא תניינא חיו"ד סימן קס"א דאף דאסור לאשת איש לזנות ברצון כדי להציל נפשות, אין למדין הצלת יחידים מהצלת כלל ישראל. מנער ועד זקן מהודו ועד כוש, ואסתר שאני שהיתה להצלת כלל ישראל מהודו ועד כוש ע"ש. אך לכאורה קשה מדוע לא סמכה אסתר על הנס דכדי להציל כלל ישראל הנתונים בצרה בוודאי יעשה הקב"ה נסים ויציל את ישראל ע"י נס שלא כדרך הטבע, ומנין ידעה דהצלת כלל ישראל בעת ההיא לא תהיה כי אם בדרך הטבע ע"י שתבא אל המלך ותבעל לו ברצון, אך כבר כתב בעל הטורים בפרשת וילך בפסיק והסתרתי פני מהם והיה לאכול ס"ת בגימטריא המן, וכתיב אח"כ ואנכי הסתר אסתיר, והכפילות מורה על כבדות והפלגת ההסתרת פנים שתהי' בכל תוקף עוז, וא"כ ראתה אסתר שבימי המן לא יזכו ישראל להיות נושעים עפ"י נס יען שהשי"ת יהי' בהסתר פנים מאוד מהם, והצלת כלל ישראל יהיה דוקא על פי דרכי הטבע, א"כ היתה מוכרחת לבא אל המלך ולהבעל לו ברצון כדי להציל כלל ישראל על פי דרך הטבע, כי לנס לא היו ראויים ישראל כלל וכלל בעת ההיא מחמת שה' הסתיר פנים מהם על כל הרעה אשר עשו, וז"ש אסתר מן התורה מנין, מנין היה לה ראיה מן התורה שמותרת לבא אל המלך ולהבעל לו ברצון. לזה אמר כי ראתה מה שכתוב ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, שנאמר בימי המן, כמ"ש בעל הטורים הנ"ל כי והסתרתי פני מהם והיה לאכול ס"ת בגימטריא המן, וא"כ מחמת הסתרת פנים שהי' אז בכל תוקף עוז, לא יזכו ישראל להיות נושעים בה' שלא כדרך הטבע, לכן כדי להציל כלל ישראל מנער ועד זקן מהודו ועד כוש, היתה מוכרחת לבוא אל אחשורוש ולהבעל לו ברצון וא"ש ודו"ק.
מרדכי מן התורה מנין דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא – נלע"ד לפרש ג"כ על דרך שכתבתי לעיל, והוא עפימ"ש בילקוט הגרשוני על מגלת אסתר בפסוק ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר אל תדמי בנפשך וגו' כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר והבאתי ע"ז מספר פרי העץ עה"ת שכתב בשם הגאון הקדוש מהו' ישראל המגיד מקאזשניץ זצ"ל, כי הנה מבואר בזוה"ק כי אסתר לא נזדווגה אל אחשורוש. רק דמות היה במקומה מסטרא אחרא, אכן הנה בהיות ע"י ביאתה כעת, יצמח ישועת ישראל, לא רצה מרדכי שיהיה זה ע"י גורם הסטרא אחרא, וז"ש אל "תדמי" בנפשך, פי' שלא תבוא אליו עתה ע"י דמות. כי אם החרש תחרישי לעת כזאת, שתהיה אתה שב ואל תעשה רק יהיה נגמר ע"י הדמות, א"כ רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר פי' מן סטרא אחרא ע"כ דפח"ח – והנה על מר דרור, כתב הרמב"ם בפ"א מה' כלי המקדש ה"ב המור הוא הדם הצרור בחיה שבהודו וכו' והראב"ד השיג איך יכנסו במעשה הקדש דם חיה טמאה, והכסף משנה שם המליץ בעד הרמב"ם כיון שנשתנה מצורת דם ונעשה כעפר בעלמא והוא בושם מריח ריח טוב ביותר למה יגרע עיי"ש – וז"ש מרדכי מן התורה מנין, מנין היה למרדכי ראיה מן התירה להתיר לאסתר שתלך בעצמה אל אחשורוש להבעל לו כדי שיצמח ישועת ישראל ע"י סטרא דקדושה, ומנין הי' ראיה ע"ז מן התורה שיוכל האיסור להשתנות להיתר, לזה אמר דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא, חזינן שנעשה מדם חיה טמאה דבר המותר לגבוה יען שנשתנה מצורת דם והוא בושם מריח ריח טוב ביותר כמ"ש בכסף משנה הנ"ל, א"כ ה"נ נשתנה ביאה זו מצורת איסור ונעשה בושם מריח ריח טוב לפניו ית' הרוצה בקיומו של עמו ישראל, וכמו שבקיום נפש אחת מישראל נשתנה חילול שבת מצורת איסור ונעשה בושם מריח ריח טוב לפניו ית' כן ה"נ בקיום כל נפשות ישראל מנער ועד זקן מהודו ועד כוש נשתנה ביאת עבירה מצורת איסור ונעשה בושם מריח ריח טוב לפניו ית' שאם אין ישראל אין תורה ואין עולם ויחזיר הכל לתוהו ובוהו וא"ש ודו"ק:
(וע' בילקוט הגרשוני חלק ראשון על אגדות הש"ס דף ח' מדפי הספר עמוד ג' ותמצא מה שפירשתי ב"ה המאמר אסתר מן התורה מנין. ואנכי הסתר אסתיר. באופן אחר ע"ש וינעם לך):