ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מסכת חולין · קלז:
כי סליק איסי בר היני אשכחי' לרב יוחנן דקא מתני לי' לבריה רחלים, א"ל אתנייה רחלות, א"ל כדכתי' רחלים מאתים, א"ל לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמן א"ל מאן ריש סדרא (ראש ישיבה) בבבל וכו' – כתב בס' דברי שאול, הלשון משמע דאיסי מצא לר' יוחנן דאתני לברי' נחלים ואיסי א"ל אתנייה רחלות וברש"י מפרש להיפך דר' יוחנן אשכחיה לאיסי דאתני לברי' רחלים ולא מצאתי בהחפזי למי שירגיש בזה, ולפענ"ד רש"י כיוון למה דאיתא בע"ז דף נ"ח ע"ב בעא מיני' ר' אסי מר' יוחנן יין שמסכו עובד כוכבים מהו, א"ל ואימא מזגו. א"ל אנא כדכתיב קאמינא טבחה טבחה מזגה יינה, א"ל לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן עיי"ש א"כ א"א לומר דר' יוחנן אתני לברי' רחלים, דהאיך שינה ר' יוחנן דרכו דצריך לומר בלשון חכמים, ועכ"ח דר' יוחנן אשכחי' לאיסי דאתני לברי' רחלים, ובוא וראה כמה עמקו דברי רש"י ז"ל עכ"ל -- והנה מ"ש דלא מצא למי שירגיש בזה לא ראה שכבר הרגיש בזה בהגהות הב"ח ז"ל (בגליון הש"ס דפוס וויע') וכתב דמה שכ' בגמ' אשכחיה לר' יוחנן הוא טעות וצ"ל אשכחי' ר' יוחנן ואות ל' נמחק עיי"ש אלא דלפי ז יש כאן חידוש. דבכ"מ דאיתא בגמרא אמר לי' ואח"כ עוד הפעם אמר לי', מוסב הא' על חד מ"ד והשני על אידך מ"ד, וכאן מצינו שני אמר לי' בזה אחר זה ושניהם יסובו על ר' יוחנן, דר"י הוא דא"ל לאיסי לשון תורה לעצמה וכו' וגם הוא א"ל לאיסי מאן ריש סדרא בבבל – ועיין בהגהות הגאון ר' בצלאל ראנשבורג ז"ל בתענית כ"ד ע"א ד"ה יומא חד שמעי' וכו' דשני א"ל רב אשי אמר שניהן בזה אחר זה ודכוותי' אשכחן בתענית דף ט' ע"א גבי יניקא דר"ל עשר תעשר, א"ל ומאי עשר תעשר דשניהן א"ל אמר הינוקא עיי"ש, וחירוש בעיני שלא זכר הגאון ז"ל דכן אשכחן נמי בגמרא חולין דכאן, דשני אמר לי' מוסב על ר' יוחנן והוא אמר שניהן בזה אחר זה כנ"ל: