ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מסכת חולין · צא.
בתוס' ד"ה כמ"ד גיה"נ נאסר לב"נ, וא"ת דילמא לא נאסר ואפי"ה היו מקיימין כמו שחיטה כו' – ובמהר"ם שיף תירץ שלא היו מקיימין קודם מ"ת רק המ"ע אבל לא הל"ת – ובס' "באר יצחק" לכאן פקפק ע"ז דהא היו מקובלין מאאע"ה והוא קיים כה"ת כולה – והנה מצאתי שכבר ביאר כ"ז הגאון מהר"ל מפראג ז"ל בספרו הקדוש תפארת ישראל פרק כ' ושם כתב הטעם למה קיים אאע"ה את הכל ושאר האבות והשבטי' לא קיימו רק המ"ע אבל לא הל"ת ותירץ ג"כ בזה קושי' התוס' בכאן ע"ש באריכות – ובגוף קושי' התוס' ע' בחידושי חת"ס ז"ל לכאן מ"ש בזה, וע"ע בס' כתב סופר עה"ת פ' מקץ בפסוק וטבוח טבח והכן שהביא תירוץ החת"ס ז"ל, וגם כתב עוד תירוץ על קושי' התוס' מדנפשי' ע"ש דפח"ח, ועכשיו שזכינו לספר צל"ח על חולין אנו רואים שהגאון כתב סופר ז"ל כיוון לדעת הצל"ח שכתב ג"כ בזה הלשון:. גמרא פרע להם בית השחיטה טול גיד הנשה בפניהם. הוצרך תרווייהו והלא אם יראו שנזהר במצות מסתמא נזהר בכולהו דמאי אולמא דהך מהך, בשלמא פרע לחוד לא מהני דגיד נפיש טרחא והרי אמרו שאין הטבחים נאמנין על גיד, אבל איפכא אם יטול גיד בפניהם למה הוצרך לפרוע להם בית השחיטה אלא עכ"ח כמ"ד גיד הנשה נאסר לבני נח ומתורץ קושי' התוס' עכ"ל הצל"ח ז"ל, והן הן דברי הכתב סופר ז"ל בזה: